ספר השרשים (רד"ק)/אות הדלת
אות הדלת
- ואין דובר אליו , כן בנות צלפחד דוברות, דבר דבר על אפניו, הדוברות על צדיק עתק. והנפעל רוצה לומר בו ההתמדה בדבור לפיכך הוא בלשון נפעל: אז נדברו יראי ה', הנדברים בך, מה נדברני עליך. והכבד: דבר האיש אדני הארץ, ויכל לדבר אתו, רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, פה אל פה אדבר בו, אז דברת בחזון לחסידך, דברה לשוני בחכי, וידבר יהונתן בדוד טוב, וידבר ה' אל משה לאמר, את גבלך כאשר דבר לך, ואשר דבר לי, ולא יכלו דברו לשלום (פירוש: לדבר אתו), נכבדות מדבר בך, וידבר העם באלהים ובמשה, ותדבר מרים ואהרן במשה, תשב באחיך תדבר, ודברתי על הנביאים, דברתי אני עם לבי (כלומר, חשבתי כמו שבא גם כן לשון האמירה בזה הענין). ושלא נזכר פועלו ממנו: ביום שידבר בה. וההתפעל: וישמע את הקול מדבר אליו (משפטו: מתדבר). והשם: דבר, דבר גדול, ודבר מה יראני (סמוך למלת "מה"), ודברים אחדים. ובתוספת ה"א: דברה, על דברת בני האדם, על דברתי מלכי צדק. או בדגש: דברה, ישא מדברותיך. או בתוספת מ"ם: מדבר, ומדברך נאוה. או בדגש מבלי תוספת: דבר, והדבר אין בהם, תחלת דבר ה' בהושע.
וענין הכל כמו אמירה אלא שיש הפרש ביניהם בשימוש הלשון; כי ה"אמירה" אינה מבלי סמיכה אל אחר וה"דיבור" הוא מבלי סמיכה אל אחר, כי הוא מורה על עיקר הדיבור שהוא באדם כמו שתאמר "אדם חי מדבר" ולא תאמר "אדם חי אומר" אלא אם תסמכנו-- "פלוני אומר לפלוני". ואף על פי שאין הסמיכה כתובה לפעמים הענין מובן כי המאמר עם הסמיכה כמו "אמרי נא אחתי את" כי בודאי ירצה לומר אמרי לשואלים אותך, וכן הדומים לו על זה הדרך. ולא יאמר לשון "דיבור" על שאינו מדבר, אפילו דרך משל כמו שיאמר לשון "סיפור" ו"הגדה" כמו "ויאמרו לך הננו", "ועוף השמים ויגד לך", "ויספרו לך דגי היום". וכן בקשר יש הפרש ביניהם כי ה"מאמר" קשור עם אֶל ועם למ"ד השימוש לבד וה"דיבור" קשור גם כן עם בי"ת השימוש ועם את, ולא כן המאמר. ומה שאמר "אמרתי אני בלבי" ענינו חשבתי, וכן "האמרה בלבבה". ויש כמו ענין: "על דבר הצפרדעים", על דבר הכסף -- על ענין הצפרדעים, על ענין הכסף. וזה הדבר אשר מל יהושע -- זה הענין שבעבורו מל יהושע. אין מחסור כל דבר-- שום ענין בעולם מכל המינים אשר האדם צריך אליהם. "ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, ואין מכלים דבר, ולא יראה בך ערות דבר-- שום ערוה בעולם. ויתכן לפרש כמוהם "על דברתי מלכי צדק" (תהלים קי ד), "על דברת בני האדם" (קהלת ג יח). וכמוהם רבים.
וענין אחר "דבר כבד מאד" בשש נקודות והוא ענין מיתה וממנו "אהי דבריך מות" (הושע יג יד). והפעל הנוסף ממנו "ידבר עמים תחתינו" (תהלים מו ד) והפעל הכבד: ותדבר את כל זרע הממלכה. ויש מפרשים מזה אז ידבר אלימו באפו ומפרשים "אלימו" כמו "אילי הארץ". ויש מפרשים מענין הזה "המכים את מצרים בכל מכה במדבר" או הוא כמשמעו ופירושו שהכם על ים סוף בכל מכה כמו שאמר "את היד הגדולה", שהכם בעשר מכות ופירוש "בדמבר"-- בדמבר ים סוף. ויונתן תרגם ולעמיה עבד פרישן במדברא. ואדוני אבי ע"ה פירשו כמו דבר מן "ומדברך נאוה" וכן פירושו [לא נגמר...]
- "אדוש ידושנו" (ישעיהו כח כח) האל"ף נוספת. "ודשתי את בשרכם" (שופטים ח ז). "כי תפושו כעגלה דשא" (ירמיהו נ יא), האל"ף תמורת ה"א ופירוש כעגלה שהיא דשה שהיא אוכלת כל היום, לא כעגלה שהיא חורשת שאיננה אוכלת. ועוד נכתבנו בשרש דשא. ובמקצת ספרים הוא כתוב בה"א. "וחית השדה תדושה" (איוב לט טו), "קומי ודושי בת ציון" (מיכה ד יג). והנפעל "וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו" (ישעיהו כה י), והמקור בשורק "כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן" . והמקור מהנוסף "לא תחסם שור בדישו" (דברים כה ד), משפטו בהדישו, או יהיה בדישו שם לקוח מן "והשיג לכם דיש", כמו מן עיר עירה. והפעל שלא נזכר פועלו ממנו "יודש קצח" (ישעיהו כח כז). והשם "מדשתי ובן גרני" (ישעיהו כא י). ובמשקל אחר "והשיג לכם דיש" (ויקרא כו ה).
- "ואקו ודישן" (דברים יד ד) הוא שם חיה. ולדעת אונקלוס הוא הראם שתרגמו רימא:
- "ים וְדָרוֹם ירשה" (דברים לב כג). הוא התימן והוא הנגב, כי בלשונות אלה נקרא.