ערוך השולחן העתיד זרעים כב
<< | ערוך השולחן העתיד · זרעים · סימן כב | >>
ובו: י"ב סעיפים
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יבסעיף א
כתב הרמב"ם ריש פ"ד כל שתוציא הארץ בשנת שביעית בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית בין מן העיקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו ושניהם נקראו ספיח בין מן העשבים והירקות שעלו מאליהן ואין להן זרע הכל מותר לאכלן מן התורה שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ואפילו שדה שנטייבה בשביעית וצמחה פירותיה מותרים באכילה וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה (ת"כ) ואם קצר כדרך הקוצרין לוקה כיצד כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או שקצר לעבודת הארץ אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורים באכילה ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גינה בתוך שדהו בסתר וכשיצמח יאכל מהן ויאמר ספיחין הן לפיכך אסרו כל הספיחין הצומחין בשביעית עכ"ל:
סעיף ב
עוד כתב הא למדת שאין אוכלין מפירות שביעית אלא פירות האילנות ועשבים שאין זורעין אותן רוב האדם כגון הפיגם והירבוזין השוטים וכל כיוצא בהן אבל הירקות שדרך רוב בני אדם לזורען בגנות ומיני תבואה וקטניות כל הצומח מהן אסור מדבריהן והמלקטן מכין אותו מכות מרדות ספיחים העולים בשדה בור ובשדה ניר ובכרם ובשדה זרע מותרים באכילה ולמה לא גזרו עליהן לפי שאין אדם זורע מקומות אלו שדה בור אין אדם נפנה לשם ושדה ניר רוצה הוא בתקונה ושדה כרם אין אדם אוסר כרמו ושדה זרע הספיחין מפסידין אותה וכן התבן של שביעית מותר בכל מקום ולא גזרו עליו עכ"ל:
סעיף ג
והנה לפי דברי הרמב"ם היתה גזירת חכמים לאסור באכילה לגמרי ספיחי שביעית והוא פלא למה לא מצינו גזירה זו במשנה או בגמ׳ בבלית או ירושלמית דהא דתנן ברפ"ט ר"ש אומר כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין והלכה כחכמים זהו לאו לענין אכילה אלא לענין לקנות מכל אדם בשביעית דהכי תנן התם מקודם הפיגם וכו' ונלקחין מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בהן נשמר כלומר ואין חשש שמא הביא מן השמור דאסור כמ"ש בסי׳ הקודם ר"י אומר ספיחי חרדל מותרין שלא נחשדו וכו׳ כלומר להביא מן השמור ר"ש אומר כל הספיחין מותרין וכו׳ כלומר בלקיחה וחכ"א כל הספיחים אסורים כלומר בלקיחה כמו שפירשו המפרשים שם וגם הרמב"ם בעצמו פי׳ שם כן בפירושו למשנה וכן מה שכתב הרמב"ם בכאן דפיגם והירבוזין מותרין באכילה וזהו ממשנה זו ואינו מובן דלאו לענין אכילה מיירי אלא לענין ליקח מכל אדם:
סעיף ד
והא דתניא בפסחים (נ"א:) ר"ש אומר כל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב וכו׳ וחכמים אומרים כל הספיחין אסורים כבר פירש"י שם דמיירי לאחר הביעור ולפ"ז גם הך מעשה דרשב"י בירושלמי פ"ט דשביעית הלכה א׳ שראה לאחד אוכל ספיחים בשביעית וקללו ע"ש ג"כ לאחר הביעור מיירי כדפרש"י בפסחים שם על רשב"י עצמו שאכל ע"ש וכן במנחות (ה׳:) שאומר שם כר"ע דספיחין אסורין בשביעית ג"כ פירש"י מן הביעור ואילך:
סעיף ה
וגם מה שכתב הרמב׳׳ם דספיחים העולין משדה בור ומשדה ניר מותרים וזהו מירושלמי ב"ב פ"ה הלכה א׳ ג"כ תימא דשם לענין גזל מיירי שאין בהם משום גזל דהירושלמי אומר זה שם גבי תקנות יהושע שבש"ס דילן ס"פ מרובה דמיירי לענין גזל ואפילו אם לענין שביעית ג"כ י"ל לאחר הביעור וכן מ"ש דתבן של שביעית מותר בכל מקום וזהו במשנה דשביעית (פ"ט מ"ז) דתנן מאימתי נהנין ושורפין בתבן וכו׳ וג"כ קשה דלהדיא מבואר בתענית (ו׳:) דעל לאחר הביעור קאי דאומר שם מ"ט דכתיב ולבהמתך ולחיה וכו׳ כל זמן שחיה וכו׳ הרי להדיא דזהו לאחר הביעור ודין זה ה"ל להביא בפ"ז דמיירי שם בדיני ביעור:
סעיף ו
ולכאורה מירושלמי שקלים ריש פ"ד יש ראיה דספיחים אסורים באכילה דתנן התם שומרי ספיחים בשביעית להקרבת העומר נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ופריך שם לא נמצא כקומץ על השירים שאינן נאכלין ומתרץ נעשת כחמשה דברים שבאין בטומאה ואין נאכלין בטומאה ע"ש הרי מבואר להדיא דהשירים של העומר מפני שהן מספיחין אסורין באכילה אמנם אין זה ראיה כלל דפריך מפני שהן משומרים וכל משומר אסור כמ"ש בסי׳ הקודם ועוד דהא בזמן פסח הוא והוא לאחר הביעור (עתו"ס יבמות קכ"ב. שהקשו איך היו שומרים בשביעית ותרצו דלאו דווקא שמרו ע"ש וזהו דוחק ולהירושלמי א"ש):
סעיף ז
והנה גם רבותינו בעלי התוס׳ בפסחים שם וכן הר"ש בפ"ט במשנה דכל הספיחים חלקו ג"כ על רש"י ז"ל וכתבו דר׳׳ע ס"ל דספיחין אסורין מן התורה וחכמים סברי דמדרבנן אסורים והקשו מכמה משניות דמוכח דספיחים מותרים מהך דפיגם והירבוזין וממשנה דפ"ח האומר לפועל הילך דינר ולקוט לי ירק וכו' ותרצו דמיירי בשל ערב שביעית שנכנסו לשביעית ע"ש:
סעיף ח
ומצאתי להראב"ד בפירושו על ת"כ שיש באמת מחלוקת בזה דהנה בת"כ שם תניא את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהו אסורים בשביעית וז"ל הראב"ד יש מפרשים שהן אסורים לאחר שכלה לחיה מן השדה קאמר (כרש"י) ויש מפרשים שהן אסורים לגמרי קאמר (כרמב"ם ותוס׳) ומסתברא כמאן דאמר לגמרי קאמר וכו׳ ע"ש וכ"כ הרמב"ן בפי׳ החומש שאסורים מדברי סופרים וכל הני משניות המראים היתר הם באותם שלא אסרום משום ספיחים כמו הפיגם והירבוזים ומשדה בור וניר שהבאנו מירושלמי ע"ש וכן הסמ"ג בעשין קמ"ח פסק כן ומפרש המשנה דרפ"ו דשלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל לא נאכל וכו׳ דאספיחים קאי ע"ש ונמצא דרק רש"י ז"ל והרע"ב מתירים והרמב"ם והתוס׳ והראב"ד והרמב"ן והסמ"ג אוסרים (וכ"מ בתוספתא ספ"ה):
סעיף ט
ואפילו באותן ספיחין המותרין באכילה שלא גזרו עליהן מ"מ שארי קדושת שביעית יש בהן שאסור לאבדן ולעשות בהן סחורה (ראב"ד) ותניא בתוספתא (ספ"ה) ספיחין של שביעית אין תולשין אותן ביד אבל חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה עכ"ל ובע"כ אין זה בשביעית דאיך יחרוש בשביעית אלא במוצאי שביעית מיירי דאף אז אסורין באכילה וזהו שכתב הרמב"ם פ"ד דין ה׳ ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסורין באכילה ואין תולשין אותן ביד אלא חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה עכ"ל ואע"ג דאסור להאכיל מאכל אדם לבהמה בשביעית כמו שיתבאר מ"מ כשנוטלת מעצמה אין לחוש דהכי תניא בתוספתא שם מקודם פירות שביעית אין מאכילין אותן לבהמה וכו' אם הלכה בהמה מאליה וכו' אין מחייבין אותו להחזירה ע"ש:
סעיף י
ויש לי בזה שאלה לפי שיטת רבותינו דספיחים אסורים בשביעית וממילא דנפסדים בשדה והרי התורה אמרה לאכלה ולא להפסד ואע"ג דזהו להפסידן בידים וכאן ממילא נפסדין דמ"מ איך גזרו רבנן הפסד על פירות שביעית והתשובה בזה דבאמת יש היתר להספיחין כמ"ש הרמב"ם (שם) עד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך הן מותרין עכ"ל וזהו בירושלמי פ"ב דדמאי והטעם נ"ל דכיון דטעם הגזירה הוא שלא יזרעו בשביעית ויאמרו של ספיחים הן כמ"ש ממילא כשלא יהיה להם היתר עד חנוכה לא יהיה כדאי לזורעם (עפ"מ שם ולענ"ד כמ"ש) אמנם מה שהתרנו לחרוש עליהם קשה הא מפסידן בידים ואולי אין זה הפסד ברור וצ"ע:
סעיף יא
ספיחי שביעית שזרען במוצאי שביעית תנן בתרומות (פ"ט) דהגידולין מותרין באכילה ואפילו בדבר שאין זרעו כלה (ירושלמי שם) ולא גזרו בזה כמו שגזרו על גידולי תרומה וטבל לפי שספיחין אינם שכיחים כל כך (שם):
סעיף יב
דבר פשוט הוא שאם עוברי עבירה מטמינים פירות שביעית למוכרן לאחר שביעית אסור לקנות מהן וא"כ מתי מותר לקנות במוצאי שביעית שנו חכמים במשנה (פ"ו מ"ד) מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו לאחר שביעית ותלינן שהן של היתר רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד לפי שירק מתגדל בשני ימים או בשלשה וגם מביאין מחו"ל וקיי"ל כרבי ושאר כל הפירות אין מותרין עד שיעשו כיוצא בו במוצאי שביעית ואף שיש מקומות שממהרין להתבשל ויש שמתאחרין מ"מ אם יש רק מקומות שממהרין להתבשל הותר אז בכל מקום לפי שיש לתלות שמשם באו ושנינו שם במשנה (פ"ה מ"ה) מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית משירבה החדש ומפרש בירושלמי מן הפסח ואילך ע"ש ונראה דלמין זה היה זמן קבוע ולא לשארי מינים: