עץ חיים/שער ז/פרק ה

פרק ה

ועתה אחר שהוא מטי בכתר צריכין אנו לבאר מציאות "לא מטי" בחכמה ובינה.

נודע כי כל האורות שבחכמה ובינה הם עולין בכתר בהיות הזכר ונקבה שבכתר במקומה כנ"ל^[1]. הנה כבר ביארנו שיש ה' אורות בב' כלים -- כי בכלים של חכמה יש זכר ונקבה, ובכלי של בינה יש זכר ונקבה וב"ן [עם חסד הנ"ל]. ועליית אלו תלוי במעשה התחתונים. לפעמים יעלו כל ה' אורות, ופעמים לא יעלו כי אם ד' -- אור החסד שהוא ב"ן נשאר למטה בכלי של בינה.

והנה ביארנו למעלה כי יש זכר ונקבה בכל אחד מאלו הג' ראשונות ונקרא "יה" -- י' בזכר, ה' בנוקבא. ודע כי כל אלו הה' אורות כשעולין בכתר -- לפעמים נכללין בנוקבא, ולפעמים בדכורא, ולפעמים קצתם בנוקבא וקצתם בדכורא. ודע כי לעולם כשאין עולין אלא ד' אורות אינם נכללין רק בנוקבא:

ונבאר עתה חלוקה זו. ונאמר כי קודם שיעלו אלו האורות למעלה להכלל בכתר אז שם "יה" שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי. אך בעליית אלו האורות למעלה -- אז יהיה בהם מילוי. והנה ג' מלואים הם או ביודי"ן או בההי"ן או באלפי"ן. והנה כשאין עולים רק ד' אורות הם כולם נכללין בנוקבא שהיא ה' של שם "יה" שבכתר, ואז מילוי אותו ה' הוא ביו"ד כזה ה"י. והענין כי ד' אורות כשעולין בנוקבא -- הנה ג' תתאין בטלין בראשון, כי לעולם אור החכמה הוא המבטל את האחרות, ואז שלשתן מתבטלין באות י' שהוא החכמה. לכן מילוי ה"י זו היא ביו"ד.

אך דע כי כאשר זו"ן שבכתר עולין^[2] למעלה בשרשיהן (שהוא סוד "לא מטי"), הנה ט' ספירות שבכל אחד מהם - הם העולין, ונשארים למטה במקומם ב' מלכיות (מלכות הזכר ומלכות הנקבה) בב' כלים הנקרא י"ה כנ"ל בהיותן פשוטים בלי מילוי. ואמנם דע כי אז ב' מלכים אלו שוין, כי אע"פ שהזכר הוא גדול מהנוקבא -- עם כל זה עתה הם שוין לפי שבחינת אור הזכר הוא בסוד הסתלקות כנ"ל. כי כאשר רצו להסתלק אותן האורות כדי לעשות כלי אז נשארו אותן אורות בכח"ב כנ"ל, ר"ל הרשימות. נמצא כי אור הזכר של הכתר הוא בסוד הסתלקות ואור הנוקבא שבכתר הוא בסוד הפנים כנודע. לכן אור הזכר ואור הנקבה הם שוין בפעם הזאת.

ועוד שלפי שהזכר הניח את עצמו מבחוץ תחת השרשים -- לכן תאוות של הזכר שבכתר הוא גדול לחזור ולעלות. משא"כ בנוקבא. ולכן כמעט שכל אור הזכר עולה למעלה ולא נשאר רק מיעוט מהאור. אך הנוקבא -- שאין לה למעלה שורש כנודע כמו הזכר שבכתר -- לכן אין לה כל כך תאוה וחשק לעלות ונשאר האור הרַבָה ממנה בכלי שלה. לכן יוכלו להיות שוין אז ב' המלכות ביחד זכר ונקבה. אך כאשר חוזרין הזכר ונקבה לבא -- אז בא הזכר בכל אורו, וגם כי הוא לוקח אור גדול משורש הכתר שלמעלה ממנו. ואז כשחוזרין, אין יכולת בנוקבא לקבל אור הזכר כולו, רק מסוד ו' קצוות לבד:

והנה כדי שיתבאר לך זה צריך לדעת הקדמה אחת, והוא, כי יש חילוק בין פעם ראשונה בעת אצילות לזמן שאחריו. כי בפעם ראשון שבכולם -- שהוא כאשר נשאר אור הזכר של הכתר בעת הסתלקות הראשונה ואח"כ בהתפשטות שנייה כשנכנס החכמה בכלי הכתר -- אז לא נכנס בכלי של הזכר רק נכנס בכלי הנוקבא עצמה (שהוא בסוד ה' של "יה"), והיה זכר ונקבה בב' כלים. אך בהסתלקות שנייה אשר היו עולין זכר ונקבה שניהם למעלה ואז נשתוו שניהן יחד וקבלו כולם ביחד הארה מן כתר עליון -- ולכן כאשר באים וחוזרין בכלים שלהם -- אז נכנסין שניהן בכלי של הזכר, והמלכות של הנוקבא נשאר^[3] בכלי של הה' שלה כנ"ל.

וכן הענין תמיד אחר הפעם הראשון; כי לעולם הזכר ונקבה נשארין בכלי הזכר ושם מזדווגים ביחד. נמצא כי היו"ד -- שהוא הכלי^[4] של הזכר -- שם היו שניהן זכר ונקבה. ואז כאשר הם מזדווגים -- אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו' קצוות שלו, ומזווג זכר ונקבה אלו אשר נכללו באות י' פשוטה -- אז יוצא מהם דוגמתן, ב' בנים, זכר ונקבה, והם סוד ו"ד, מילוי יו"ד.

והענין הוא לפי שהזכר אינו מזדווג בנוקבא רק בסוד ו' קצוות שלו לבד -- לכן גם הבן שלו הוא צורת ו' ג"כ. אמנם הנוקבא היא צורת ד' לפי שיש לה כל הי' כלים, רק שהאור ו' קצוות שלה בטלים בד' ראשונים שלה, לכן נקרא ד'. הרי מילוי יו"ד שהוא ו"ד. וכל זה נקרא יו"ד, שהם זו"ן^[5].

ואח"כ הוא אות ה' של י"ה, שהוא הכלי של הנוקבא. ושם נשארת המלכות של הנוקבא כנ"ל. והנה כאשר עולין הד' אורות התחתונים באות ה' זו -- אז היא מתמלאת באות י' ונעשית ה"י כנז"ל. אמנם צורת ה' זו כזה ו"ד, לפיכך הוא עשרה: