עיקר תוי"ט על תמורה ג

משנה תמורה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) ולד כו'. יליף להו בגמרא מקרא. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) וולדן. רוצה לומר ולדי שלמים ולדי תמורת שלמים. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) וא"ת וליתני עד סוף העולם ולא לתני ולדן כו'. וי"ל דזו אף זו קתני שכן דרך משנה לשנויי הכי. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) והר"מ מפרש, עובר על מה שאמר רחמנא לא תאחר לשלמו. ע"כ. והל"ל נמי עשה:

(ה) (על הברטנורא) דבשלמא בפסח לא אקרביה דאימור מחוסר זמן הוי דנולד בפסח ועבר הרגל קודם שימלאו לו ז' ימים. רש"י:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) דאילו נקבה תרעה כו' כהנהו דלקמן:

(ז) (על המשנה) כעולה. בתורת כהנים יליף לה:

(ג)

(ח) (על המשנה) תרעה. ובעולה מלתא דפשיטא היא. ורבותא אשמעינן לעיל דאפילו ילדה זכר הראוי לעולה דירעה. וה"נ אשם שילדה זכר שירעה. ובגמרא, דגם ר"א מודה בה. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) בריש מסכת זבחים. רש"י:

(י) (על המשנה) יביא כו' דעד כאן לא אמר ר"א הוא עצמו יקריב עולה [אלא גבי מפריש נקבה לעולה] דאיכא שם עולה על אמו. אבל גבי תמורת ולד אשם, דליכא שם אשם על אמו, מודה ר"א דבדמיו אין, הוא עצמו לא קרב. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) בגמרא, וא"ל לנדבת צבור אזלי. ונראה, דפליגי במותרות דסוף פרק ב' דשקלים דר"א לא סבירא ליה דלצבור:

(יב) (על המשנה) אשם כו'. וצריכא, דאי אשמעינן אשם שכפרו בעליו, בהא קאמר ר' אליעזר ימותו, משום דגזר לאחר כפרה [שנתכפר בראשון] אטו לפני כפרה יביא בדמיה ג"כ עולה [וקעביד אסורא דכל זמן שלא נתכפר קיימי דמיה לאשם], אבל גבי תמורת אשם ולד תמורתה [דלאו להקרבה קיימא דהכי גמירי לה] אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן התם, בהא קאמרי רבנן, צריכי:

(ד)

(יג) (על הברטנורא) דהכי תניא, מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה, ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת. ב"ק דף ק"ט. רש"י:

(ה)

(יד) (על המשנה) ולדן כו'. קאי נמי אמעשר דומיא דריש פרקין בשלמים:

(טו) (על הברטנורא) רש"י. ואגב ריהטייהו כתבו ונפדו. ולא דייקו. דהא תנן בסיפא דאין נפדין:

(טז) (על המשנה) מה כו'. ר"ל מה בין בכור ומעשר שנפלו בהם מום לבין פסולי המוקדשים. הר"מ:

(יז) (על המשנה) חוץ כו'. דבבכור כתיב לא תפדה, ובמעשר כתיב לא יגאל. רש"י:

(יח) (על המשנה) יקרבו. יש לומר דמפיק ליה מדרשא דספרי רק קדשך אשר יהיו לך וגו' מכאן שמביאין קדשים מחוץ לארץ לארץ. יכול אף בכור ומעשר כן, ת"ל רק. והיינו דוקא לכתחלה הוא דאמעיט דבהא איירי ביה קרא דכתיב תשא ובאת והיינו לכתחלה:

(יט) (על הברטנורא) במשנה י"א פרק ד' דחלה. ועתוי"ט: