עיקר תוי"ט על פסחים ח

משנה פסחים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) לעשות שמחת החג

(ב) (על המשנה) במקום שהיא רוצה. מוקים בגמרא שבררה בשעת שחיטה לאיזה מקום היא רוצה דאל"כ אין ברירה כו'. וקמ"ל דאי לא בררה אינה אוכלת כלל אף על גב דס"ד דבתר בעלה גרירה טפי:

(ג) (על המשנה) במקום כו'. אע"ג דלא בירר דכתיב שה לבית אבות מ"מ וא"צ מדעתו של בני ביתו. גמרא:

(ד) (על המשנה) משל רבו. דמסתמא שלא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו. רש"י:

(ה) (על הברטנורא) ובריש חגיגה מחלפה שטתיה דאדרבה למאי דכופין לשחרר לא יאכל אף משל עצמו כדי שרבו ימהר לשחררו שיוכל העבד לקיים המצוה. וכ"פ הר"מ:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) בגמרא אמרינן דדעתן קלה. והיינו שאם נאמר למלך שלא יאכל כלל יכעוס על עבדיו ויהרגם או שמא יכעוס על החכמים כו' שיאמר שלהקניטנו אמרו כן. ועתויר'ט:

(ז) (על הברטנורא) [כן להפך א"ל ג"כ:

(ח) (על הברטנורא) לפ"ד הר"מ צריך שיאמר ומה שתרצה בו תעשה. וא"נ כשיאמר ע"מ שתצא בו ידי פסח בלחוד סגי:

(ג)

(ט) (על הברטנורא) ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו. רש"י:

(י) (על הברטנורא) דאמר קרא במכסת נפשות והדר תכוסו. ומחלוקת לימשך, דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה, ור"ש סבר מהויותיה דשה קודם גמר עבודתו:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(יא) (על הברטנורא) וליכא למיחש דלמא פשעי דחזקה שאין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות. גמרא:

(יב) (על המשנה) והזבה כו'. היינו נמי כשמסרה קרבנותיה לבית דין:

(ו)

(יג) (על הברטנורא) והיינו כל יום המיתה קודם קבורה ולאחר קבורה דאלו יום קבורה שאינו יום המיתה אינו אונן אלא מדבריהם ובלילה שלאחריו אין אנינות כלל אפילו מדבריהם:

(יד) (על המשנה) והמפקח. עת להשליך אבנים מתרגמינן עידן בחיר לפקחא דגור אבנין:

(טו) (על הברטנורא) וקשיא דהתינח כל זמן שלא נקבר אבל לאחר שנקבר מאי איכא למימר. ועתוי"ט. והר"מ מפרש דאין שוחטין על האונן לכתחלה שמא לא יאכל לגודל אבלותו ויותר הבשר וישרף:

(טז) (על המשנה) שהוא טמא מתחלתו. תימא לר"י מפקח הגל נמי נימא חי היה כשהתחיל לפקח. ויש לומר דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן. תוספ'. (הגה"ה הכפירים ממעונתם נתנו קול גדול ולא יסף. הגאון הח"צ סימן ג' והנודע ביהודה בא"ה סימן ל"א להקשות דברי התוס' אהדדי. על פי שהעלו בריש נדה ובדף ד', דחזקת שעת מציאתן לאו דאורייתא היא רק משום חומרא דקדשים ואם כן הדרא קושיית התוספות לדוכתיה דבמפקח נמי נימא דחי היה מתחלתו. וגם למעלה מהם נשאו ראש רבותינו הט"ז והנקודות הכסף ביורה דעה סימן שצ"ז. ומדברי כולם הולך וסוער סתימת המשנה דאיך אפשר לחייב את המפקח בפסח שני. ולא נחוש לחולין בעזרה. ובתבורי פתחי נדה. בפותח ל"ה ל"ו. עמדתי על רגל אחד בעזה"י שיהו כל דברי חכמים קיימין. והמעיין לאמתה של תורה אל ישליך דברי אחרי גיוו):

(יז) (על הברטנורא) אף על פי שהוא בעגול כל שהוא ארוך עד שאפשר שלא האהיל על כל הגל מפני ארכו ארוך קרי ליה. וזה שכתב הר'מ וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העמוד:

(ז)

(יח) (על הברטנורא) מבאחד שעריך דריש ליה באחד ביחיד וכדלקמן:

(יט) (על המשנה) ורבי יוסי מתיר. דהא כתיב איש לפי אכלו. ובאחד דריש ליה לזובח את פסחו בבמת יחיד שאינו חייב אלא בשעת איסור במות דכתיב באחד שעריך בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. גמרא:

(כ) (על הברטנורא) הכי איתא בגמרא. ומשמע ודאי דלתברן עם אנשים שרי:

(כא) (על הברטנורא) אבל חבורה שכולה קטנים אין עושין שאינן בני דעת. הר"מ. ואפשר דטעמא דאין הקדשן הקדש. כ"מ. ועתוי"ט:

(ח)

(כב) (על הברטנורא) והסיח דעתו ושמא נטמא והוא לא ידע. הר'מ:

(כג) (על הברטנורא) בגמרא דאי מלקט עצמות הא בעי הזיה שלישי ושביעי:

(כד) (על המשנה) טובל. [דכל גר] צריך טבילה כדאשכחן במ"ת וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ועיין ברפ"ב דכריתות:

(כה) (על הברטנורא) ואף על גב דמשום זיבה בעי שמנה משום כפרה כיון דאי אפשר דלייתי כפרה דהא לא קיבל טומאה קודם שנתגייר אי אמרת נגזור לא מייתי לעולם פסח וכולי האי לא גזרו. רש"י:

(כו) (על הברטנורא) שאם יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה שאף בערלתו מקבל טומאה כשאר בני אדם ליכא למיגזר ביה משום שנה הבאה. רש"י:

(כז) (על הברטנורא) גמרא ותימא לריב"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפילו מדרבנן ול"נ לישב ל' הגמרא דאע"ג דלענין מי,:. 'ה א"צ טבילה כלל מ"מ לטהרת הרגל צריך טבילה וה"א דזה דמל וטבל לגזור אטו גר דמל נמי וטבל. תוי"ט: