עיקר תוי"ט על נידה ה

משנה נידה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) והוה ליה למכתב ואם נקבה היא:

(ב) (על הברטנורא) משמע אבל בזיבה לא. ובסיפא לא תנן אלא הזב. ובגמרא ילפינן נמי זבה, מדאפקיה בלשון זיבה. ופולטת שכבת זרע, מיהיה יתירה:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ג) (על הברטנורא) דבנגעים ובטומאת מת כתיב איש, איצטריך קרא בהו לרבויי. אבל לענין יבום ומאכיל בתרומה לא כתב איש, ולא איצטריך קרא אלא למעוטי עובר. תוס':

(ד) (על הברטנורא) ומינה, דבישיבה כל דהו ואפילו יום אחד סגי:

(ה) (על הברטנורא) ובן אין לו אמר רחמנא, והא אית ליה. גמרא:

(ו) (על הברטנורא) דאין לומר לענין פסול דאמו כמו ומאכיל, דמאי איריא יום אחד, אפילו עובר פוסל. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) וקשה, לוקמי באשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה, וכשהוא בן יום אחד פוסל, אבל עובר לית ליה זכיה, ויאכלו העבדים משום הראוי ליורשו. ויש לומר, דאתי למימרא דאפילו בת כהן לכהן מעוברת אינו מאכיל לעבדים בתרומה. וכדעת הר"מ. ועתוי"ט:

(ח) (על המשנה) חייב. אבל עובר לא. ועתוי"ט:

(ט) (על המשנה) כחתן שלם. דלקטן הנימול קרינן חתן. וקמשמע לן דאע"ג דעדיין לא נכנס לברית, מתאבלין עליו. ומשום דנהגינן לימול לקטן שמת ולא נימול, קרי לחי הנימול לשמונה חתן שלם. נ"ל:

(י) (על הברטנורא) משמע דוקא דלענין אבילות, דלהך אחר המיקל. אבל לכל הנך דלעיל לא בעינן כלו לו חדשיו, דבסתמא אזלינן בהו בתר רובא. ומיהו יש לומר דלאו דוקא, והוא הדין לאינך, וכמו שכתב המגיד משנה לדעת הר"ם. וכן הוא דעת רש"י. ועתוי"ט:

(ד)

(יא) (על הברטנורא) ואע"ג דמעריות דסיפא שמעינן לה, איצטריך, דהוי מוקמינן סיפא דוקא בעריות ולא בבהמה. אבל השתא דתני אשת איש והוא הדין לכל העריות, על כרחך סיפא לבהמה אתיא. תוס'. והוא הדין דהוה מצי לאסבורי בקידושי ביאה, אלא משום דקידושי כסף תני ליה בתחלה בריש קידושין. ועתור"ט:

(יב) (על הברטנורא) ומן הכהונה. וכן ל. לויה וישראלית. רש"י:

(יג) (על הברטנורא) נראה לי דנקט הני, משום דשכיחא להו ועיניהם עליה:

(יד) (על הברטנורא) כלומר, בתוליה אזלי אלא שחוזרים. ונפקא מינה לדם שתראה בביאה שבתוך שלש שנים, שהוא דם בתולים, לא דם נדה. מדלא תני פחות מכן ולא כלום. גמרא:

(ה)

(טו) (על המשנה) שבא כו'. אבל נישואין לית ליה:

(טז) (על הברטנורא) ונראה לי, דלענין ירושתה וכל שכן ליטמא לה, לא קנאה, דאין ביאתו אלא כמאמר בגדול ואין נראה כן דעת הרמב"ן. ויש לפרש דהר"ב נמי סמך אדלעיל. ועתוי"ט:

(יז) (על הברטנורא) אבל בבן תשע ישראל שבא על בת כהן, ליכא למימר דפוסל מן התרומה. דאי משום ביאת זנות, לא פסלה זנות דכשר מן התרומה. ואי משום קדושין, קטן שקידש אין קדושיו קדושין. רש"י:

(יח) (על הברטנורא) או על פי הבעלים. אבל סקילה לא, דמודה בקנס פטור. רש"י:

(ו)

(יט) (על המשנה) כל י"ב. גמרא, בת י"א כו' נבדקים למה לי. סלקא דעתך אמינא היכי דחריפא טובא מיבדקא בי"א, קמ"ל:

(כ) (על המשנה) י"ב. והא דנקבה קודמת, כתב הר"מ, להיות חייהן קצרים מחיי האיש ברוב, ובגמרא, ויבן את הצלע מלמד שנתן בינה באשה יותר מבאיש:

(כא) (על הברטנורא) ר"ל ראש שנת י"ב דידהו:

(כב) (על המשנה) אין כו'. ולא מחזקינן להו בשוטה, דשוטה אינו אלא המקרע כסותו כו', ואלו סופן לבוא לכלל דעת. רש"י:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(כג) (על הברטנורא) וכן אין אביה מיפר נדריה, ולא תנשא לכהן גדול. הר"מ. ועתוי"ט:

(ט)

(כד) (על המשנה) עשרים שנה. מדלא תני ויום אחד, דייקינן גמרא דשלשים יום דשנת עשרים הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה. ועתוי"ט:

(כה) (על המשנה) יביא. הכי גרסינן, יביאו כו'. ורצוה לומר קרובי האשה אם רוצים שתצא לשוק בלא חליצה. ועתוי"ט:

(כו) (על המשנה) ר' אליעזר אומר כו'. ובפרק ח' דיבמות תנן, ר' אליעזר אומר סריס חמה חולץ. איכא דאמר חזר בו מהך דנדה, ואיכא דאמר כי תנן הך דנדה לעונשים. גמרא: