עיקר תוי"ט על זבחים ב

משנה זבחים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) זר. הא דלא תני בעל מום ושתויי יין ופרועי ראש, משום דכתיב בהו חלול בהדיא. תוס':

(ב) (על הברטנורא) דבני ישראל למעוטי מאי כו', אלא ה"ק וינזרו הכהנים, יתרחקו מטומאה. ובני ישראל אף הם ינזרו [למד על הזר] כו':גמרא.

(ג) (על הברטנורא) שכ"כ בתורה ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום. הר"מ. ומדאסור באכילה ילפינן בק"ו שאם עבד חלל:

(ד) (על המשנה) ט"י. דשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן. רש"י:

(ה) (על הברטנורא) וכלומר וטהר, מכלל שהוא טמא. עתוי"ט:

(ו) (על המשנה) מחוסר בגדים. דאמר קרא וחגרת אותם אבנט וגו' והיתה להם כהונה לחוקת עולם, בזמן שכגדיהם עליהם כהונתם עליהם. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) דכתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים, הכהנים בכיהונן, מכאן, לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד, עבודתו פסולה. עתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) כלומר כפוף, שמניח ידיו כו' ולפיכך אינו עומד. אבל יושב לא, כדאיתא בגמרא דכתיב או בגשתם אל המזבח לשרת, פירש"י אתקוש קידוש לשירות:

(ט) (על המשנה) ערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה. רש"י:

(י) (על הברטנורא) דמלתא דפשיטא היא דבן נכר שעבד עבודתו פסולה, וא"צ לקרא. וכ"כ הר"מ. אבל בגמרא יליף להו מקרא: ועתוי"ט:

(יא) (על המשנה) טמא. זו ואצ"ל זו קתני. דהא כבר תני טבול יום. ועתוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) לעמוד לשרת שהרי דוד קדשה. כדכתיב כי קדש דוד וכו' וכלי שרת מקדשין דכתיב וימשחם ויקדש אותם. רש"י:

(יג) (על הברטנורא) בין כהן לכלי שרת בקבלת הדם כדכתיב ולקה הכהן שתהא לקיחה בעצמו של כהן. רש"י:

(יד) (על המשנה) רגלי כו'. דעל גבי אדם לא שכיח כמו על גב בהמה:

(טו) (על הברטנורא) וחכמים למדין יד מאצבע. הר"מ:

(טז) (על המשנה) הכבש. שאינו מקום מתן דמים. או במזבח שלא כנגד היסוד. רש"י:

(יז) (על הברטנורא) אי הכי בשר נמי. אמר קרא לכפר, לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר. גמרא. ועמ"ב פ"ג. דאסיפא הנתנין למטה כו' ונתנים בפנים נמי קאי:

(יח) (על הברטנורא) או אל מבית קודש הקדשים כמו שיתבאר בפרק ה' מן המסכתא הזאת. הרמב"ם:

(יט) (על הברטנורא) ובגמרא, פשיטא דאין בו כרת, דכי כתיב כרת באוכל מפגול שנתפגל במחשבה, כדלקמן, ומשנינן דהכי קאמר, אם נתן במחשבה דחוץ לזמנו פסול ואין בו כרת, דמחשבת פגול לא חיילא, הואיל ולא שרינן בשר באכילה:

(ב)

(כ) (על הברטנורא) דהכא בעור שתחת האליה עסקינן, והוי מידי דמיכל. עתוי"ט:

(ג)

(כא) (על הברטנורא) ובריש פרק קמא כ' כששחטן בפירו':

(כב) (על המשנה) חוץ למקומו כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:

(כג) (על הברטנורא) זו דברי ר"א. ואמר לו ר"ע, הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כו' שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו. א"ל הרי הוא אומר כו' לא יחשב. פירש"י דהאי לא יחשב לדרשא היא. דהא כתיב לא ירצה:

(כד) (על המשנה) כרת. בגמרא יליף ליה בגזירה שוה:

(כה) (על הברטנורא) וכלומר שהוא סוף העבודות. ולעולם בכל העבודות תלוי שיהיו כמצותן. וכדתנן לקמן:

(ד)

(כו) (על הברטנורא) כל שכן אם היתה מחשבתו במקצת שהיא כמצוה. ר"ל מחשבה כשרה. הר"מ:

(כז) (על המשנה) קבל כו'. או או קתני. רש"י:

(ה)

(כח) (על המשנה) אר"י. והר"ב העתיק ר"י אומר. וכן לשון רש"י. והוא נכון דהא פליג. עתוי"ט:

(כט) (על הברטנורא) והיינו דקתני זה הכלל. גמרא:

(ל) (על המשנה) לאכול כו'. אע"ג דמרישא לאכול דבר שדרכו לאכול כו', שמעינן הא, דהשתא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול לא מצטרף, לאכול ולהקטיר מבעיא. איצטריך, סד"א התם הוא דלאו כי אורחיה מחשב, אבל הכא דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא לצטרף, קמ"ל. גמרא: