עיקר תוי"ט על בבא בתרא ז

משנה בבא בתרא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) כדמוכח מקראי דיחזקאל מ"ה. צא וחשוב ט"ו פעמים ק' על נ'. ר"ש. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) פירוש, טפחים:

(ג) (על הברטנורא) בפני עצמו. אפילו לענין רה"י דשבת. ר"ש:

(ד) (על הברטנורא) הלכך אפילו אינם מלאים מים וראוים לזריעה. כי אינו רוצה שירד למטה ויחרוש ואח"כ יעלה למעלה ויחרוש. אבל קרקע השוה ימדוד לו ואינו יכול לומר איני רוצה קרקע שתהא מופסקת מסלעים ונקעים. וכן משמע לישנא דאין נמדדים עמה כו'. ובלבד שלא יהיו מפסיקות כל השדה כו', אלא שנשאר ריוח ביניהם שיוכל להעביר המחרישה כו'. הרא"ש. ועמ"ש במשנה דלקמן:

(ה) (על המשנה) נמדדין. דאין שדה בלא טרשים ונקעים פורתא ובטלי להו. ובגמרא מפרש דעד. ד' קבין בטלי בבית כור, ותו לא. וע"ע בגמרא:

(ו) (על הברטנורא) דהכי משמע, כבית כור עפר ולא בית כור עפר ממש. ר"ש:

(ב)

(ז) (על המשנה) ינכה. ואע"ג דאין אונאה לקרקע, הני מילי כשימכור לו ביוקר יותר משתות, אבל היכא דמטעין זה את זה במדה, צרוך לנכות מן הדמים. ר"ש. ולא אמרינן דבטל המקח, דכל לוקח ומוכר לאו בדוקא מעמידים דבריהם אלא לפי משקל ולפי מנין. המגיד:

(ח) (על הברטנורא) דהיינו מה הוא מחזיר לו כו' דקאי נמי אהך דרישא. אבל בנקעים וסלעים דאין נמדדין עמה במתניתין דלעיל יש מחלוקת בין הפוסקים, להר"ם הם של לוקח בלא דמים, ולר"ש נשארו למוכר. וכן הסכים הרא"ש. נ"י:

(ט) (על הברטנורא) גמרא. ודוקא בעומד בתוכם, דאל"ה קשיא רישא דמתניתין דלעיל, אלא דלעיל באינו עומד בתוכה כו'. תוס' והרא"ש:

(י) (על הברטנורא) אבל פיחת יתר מרובע לא שייך שום עשיית חשבון אלא ינכה לו מן הדמים, דכיון דליכא בהאי שדה טפי, ליכא לחיוביה ליתן לו משדה אחר. ר"ש. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) כלומר ותני הכי. דהכי מתרצו לה בגמרא תני לא כו':

(ג)

(יב) (על הברטנורא) ויד המוכר שהוא מוחזק בקרקע שלו על העליונה כו'. ר"ש. ומשמע שאפילו עדיין לא נתן הלוקח את המעות. וכן כתב המגיד. והטעם לפי שהמקרן נגמר ונתחייב לשלם חובו כו'. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) כיון דהראה לו המצרים, כשדה זו סתמא דמי, כמות שהיא, אלא דאהני בית כור שיהא קרוב לבית כור שאינו חסר או יתר משתות. הר"ש:

(יד) (על הברטנורא) כרב הונא בגמרא. ומפרש הר"ש דמשמע ליה מדקתני עד שתות ינכה דעד ולא עד. בכלל ומש"ה מפרש דפחות משתות דקתני דה"ק אם פיחת כו'. ומ"ש הר"ב ה"ג כו'. כלומר לאפוקי מגירסת התוס' פחות שתות. ועתוי"ט:

(טו) (על המשנה) ינכה מן הדמים. ואם הותיר יחזיר לו קרקע. ר"ש. ועתוי"ט:

(ד)

(טז) (על הברטנורא) ומאי משמנין. השומן יהא ביניהן. ועתוי"ט:

(יז) (על הברטנורא) והר"י בר ברוך פירש, ונותן לו בדמי חציה לרוח דרום בין שהוא כחוש או שמן, בהשואת חלקים בעלוי וגרעון קרקע. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ובין חריץ הוא סמוך לגדר ואחוריו החריץ. ר"ש:

(יט) (על הברטנורא) ונמשכת מעט לאחריה וקופצה. לשון הר"ש:

(כ) (על הברטנורא) וכשהם שנים אינם יכולים להכנס בקטן למעוט רחבו. ולא תקפוץ לרוחב השני חריצין הר"מ:

(כא) (על המשנה) ו"ט. רחבו באורך כל השדה. ר"ש: