עולם אחד/לט
פרק טל
[עריכה]אשכילך ואורך סוד אחד עמוק מאוד הנלע"ד בענין השם המפורסם במקובלים והוא אין סוף. ואם שצריך הקדמות הרבה שיובן היטב הסוד הגדול הזה -- ולפרש כל ההקדמות אי אפשר בשום אופן כי הם ארוכים מארץ מדה -- מכל מקום לא יכולתי להתאפק מלכתוב אותו על כל פנים ברמז בעלמא שיובן על כל פנים אל המעמיק בחכמה ובקי בסוד האחדות אחר שישים עין עיונו בכל המקומות אשר ארשום לפניו.
הלא הוא מה שביארתי בחיבורי שואל וגם משיב שער השלישי שאלה א' בשם הרמ"ע ז"ל למה נקרא המאציל עליון בשם 'אין סוף' שכלומר נצחי. והלא יותר צודק לשון 'אין ראשית' שכלומר קדמון. שהכלל בידינו שכל קדמון הוא נצחי. אבל בנצחי אין בכללו קדמון.
והתשובה העיקרית בזה שאין הכוונה ל'בעל השם' - שאין לנו לתארו בשום תואר שבעולם, אך הכוונה לשמו שהוא רצונו, שאין לו 'סוף' ברצונו הטוב. אבל 'תחלה' יש - ש'בעל השם' קודם. ועיין שם שהבאתי לשון מהרמ"ע ז"ל באורך.
ומעתה ארמוז מה שנלע"ד - עיין מ"ש במערכת פרק שלישי וזה לשונו: "וקראם בעל ספר יצירה 'ספירות' מלשון מספר בעבור היות שורש כל נגדר נגדר בגדר מספר עשר, כי המאות והאלפים והרבבות כולם נגדרים בגדר עשר כאשר ידוע לבעלי החשבון". עכ"ל. ועיין שם פירושו בחייט ומסיים וזה לשונו: "ומאחר שהאצילות נכנס במספר ראוי שיאחז המספר היותר כולל שבמספרים", עכ"ל. ועיין מה שכתבתי כאן בפרק י"ח עי"ש.
וזה לשון המקובל ר' עזריאל[1] שהיה רבו של הרמב"ן ז"ל:
- "כבר הודעתיך כי האחד יסוד הדברים ואין כח מתחדש בהם אלא ממנו. והוא יותר מהם. וכל אחד יותר על חבירו שלמטה ממנו. וכח זה בזה. כח הראשון - כח כולם, וכח כולם - אינו אלא כח הראשון. אעפ"י שהאחד הוא יותר על כולם, שאין בפרט אלא מה שבכלל. והמשל בזה הזוק(?) והאש והשלהבת שהם עיקר אחד אע"פ שהם משתנים בהתחלק חלקיהם", עכ"ל ר' עזריאל ז"ל.
ועיין בספר יצירה (משנה ז' דפרק א'): "עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת" - מה שפירש הרמב"ן ז"ל שם (פירוש הרמב"ן לספר יצירה,), עיין שם.
ועיין בספר דרך אמונה באל'(?) ה'(?) בענין סוד אות י' שעולה עשר וכן המילוי ו"ד בגימטריא עשר, להורות שכל העשר ספירות היו בי' כמוסים וגנוזים, וכשנגלו ונאצלו ממנה הנה לא נתחדש בהם כח זולתי כחה, כי היא יסודם ואין בהם אלא ממנה. והיא יותר מהם - כי היא קדמה להם, ובה היו כולם, כי היא כללם. ולפיכך כל שנאצלה ראשונה היא יותר על האחרת שלמטה ממנה, מטעם זה עצמו. ועיין שם באורך.
ובאמת אומר שלא תוכל לעמוד היטב על הדברים האלו עד שתעיין בחבורו שו"מ שער השלישי בכלל השער ההוא משם בארה. ועיין היטב בספר הפרדס בשער עצמות וכלים פרק חמישי (פרדס רמונים ד, ה) מה שפירש על משנה זו דספר יצירה הנ"ל שמסיימת "שאדון יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר", ופירש גם כן שם לשון אליהו ז"ל "רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן", עיין שם היטב.
ומעתה אומר אני באימה וביראה שלפיכך נקרא שמו שהוא רצונו בשם אין סוף - מורה על כלל התפשטות הקדושה בבחינת המספר שמתרבה והולך עד שלמטה בעולמות התחתונים נתרבה לאלפים ולרבבות, ועכ"פ יש סוף למספר ההוא בבחינה זו. ואמנם כבר הודעתיך למעלה סוד "אין רבוי אחר רבוי אלא למעט" - שתכלית הריבוי הנה הוא לבא לבחינת המיעוט שהוא סוד חזרת הדבר למקורו בסוד יחודו ואחדותו ית"ש, ושם באחדות אי"ן סו"ף למספר ההוא, וכמ"ש בספר יצירה הנ"ל "ולפני אחד מה אתה סופר" - הרי שתכלית סו"ף המספר הוא בשביל אי"ן, שיגיע לבחינת אי"ן מספר. והבן זה מאוד.
וזה לשון הפרדס שם בפירושו למשנה דספר יצירה הנ"ל:
- "כי בערך בחינתם אל המאציל אין להם גבול אבל בערך פעולתם הנמשכות אלינו יש להם גבול, כי הם פועלות הגבול. ומפני שהמספר מורה על רבוי -- יחדם תכלית הייחוד ואמר "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"". עכ"ל ועיין שם היטב.
ואם כי כוונתו שם על אור חוזר - גם דרכי יתכן מאוד גם בזה. וז"ש "נעוץ סופן בתחלתן" בסוד יחודם ואחדותם, והסו"ף נתעלה ונתייחד בסוד אי"ן כדבר האמור.
גם מ"ש "ותחלתן בסופן" הוא בסוד "אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות" שבארתי למעלה. והוא בסוד גלגל החוזר בסוד מיין נוקבין ומיין דכורין ובסוד 'מטי ולא מטי', וכמו שארמוז לך עוד בפרקים שיבואו. ולהלן אי"ה אצל אחדות ישראל אפרש הדברים האלו מעט יותר.
והנה אמנם זהו היתרון שיש לאחד על ההתפשטות האמור בלשון ר' עזריאל הנ"ל: "כי האחד יסוד הדברים וכו' והוא יותר מהם וכו'" - והיינו לדעתי רומז גם כן על האמור, כי למטה יש סוף למספר אבל למעלה בסוד אח"ד הכולל -- אי"ן סו"ף אל המספר, מאחר שהכל אח"ד. והבן מאוד.
ובזה אני אומר בסוד מה שכתבו המקובלים בסוד אין ואני שוים באותיותיהם והם אמרו זה בסוד אור החוזר וכדאיתא בתיקונים (דף ה' ע"א) ומובא בפרדס שער ממטה למעלה פרק א' (פרדס רמונים טו, א), עיין שם. ולדעתי מורה גם כן על סוד יחודה ועלייתה למעלה ראש.
והנה מלת אני מורה על התגלות, ואין מורה על העלם כנודע. וזהו סוד "סוף מעשה במחשבה תחלה" כנודע, כי היא סוף התפשטות האצילות הקדוש ונתייחדה בעלייתה לסוד אין. וגם זה רמוז בסוד אין סוף, שהסו"ף נתייחד בסוד אי"ן, וכמו שכתבתי לעיל. והכל הולך למקום אח"ד בסוד יחודו ואחדותו ית"ש לנצח.
- ^ ראו בדף ויקיפדיה עזרא ועזריאל בני שלמה - ויקיעורך