עולם אחד/יח
פרק יח[עריכה]
שמע נא הכלל הגדול הזה, והוא שעיקר סוד יחודו ואחדותו ית"ש הוא באופן זה - שצריך אתה לדעת מתחלה כל חבל השתלשלות הקדושה מראשית המחשבה עד סוף המעשה, באופן שתזהר מרבוי ופירוד ושינוי, כמו שיש על זה ספרים הרבה והארץ האירה מכבודם. וכאשר גם אנכי הרביתי אותותי בחבורי שואל וגם משיב עד שאינו צריך להאריך פה בדברים אלו.
ואמנם כן דע והבן כמו שהיה ההשתלשלות מעִלָה לעָלול - כן הוא ממש סוד יחודו ואחדותו ית"ש - שתעלה במחשבתך את העלולים, מעָלול לעִלָה ומעָלול לעִלָה - עד ראשית המחשבה. והיינו מה שאמרו בזוהר ומקובלים שעיקר בירור הניצוצות הוא במחשבה בסוד ד"במחשבה אתברירו" הידוע במקומו, והוא כי מעלה אותם מרשות הרבים - סוד ז' מלכין קדמאין, עליה[1] בתר עליה, עד רשות היחיד - סוד שם מ"ה דרחבו ד' אתוון וגבהו י' אתוון כידוע במקומו. (קונטרס אחד אשר בדעתי לכתבו ולקרותו בשם עולם ברור אי"ה).
וזה לשון הפרדס בפרק שני מן השער השני שהוא שער האצילות (פרדס רמונים ב, ב):
- "לא נכחיש היות אמת, כי המספר והאצילות יש להם יחוס[2] וענין גדול. כי ענין המספר הוא עשר, ויעלה מעשר לעשר לאין תכלית, ולעולם לא יעלה מעשר - כן הענין בספירות."
- "ועוד כי המספר הם עשר, ומעשר יעלו למאה, וממאה יעלו לאֶלֶף והיינו אָ"לֶף שהוא אח"ד, בסוד חזרת הענין אל היחוד הגמור. כענין הספירות שבכללם - כי עשר פעמים עשר הם מאה. עוד נכללם פעם אחרת - הם אֶ"לף, דהיינו אָל"ף בסוד פל"א שהוא חזרת הדברים אל מקורם בסוד היחוד." עכ"ל.
שים עיניך על הדברים האלה כי הם מעוטי הכמות ורבות האיכות. המובן מהם כי הוא כך: כי עינינו רואים מספר עשרה מאות שהם אלף באמת, ואמנם אנחנו רוצים לייחד אותם ולהביאם אל מקורם בסוד היחוד צריכים אנחנו להעלותם מעלה מעלה עד אל האחדות.
ונאמר אם כן שהאֶלף הזה הוא נתפשט מן מספר מאה - כי כן נתפשט מספר מאה שהיה בידינו עד עשרה פעמים שנעשה אֶלף. ולפיכך נעלהו בחזרה אל מספר מאה שמספר אֶלף נכלל בו, ואח"כ נייחד כמו כן ממספר מאה שבידינו (אשר נעשה מן מספר אלף כאמור) ונעלהו עד למספר עשרה - כי כן נתפשט מספר מאה מן מספר עשרה שהיה בידינו. ואחר כך נייחד כמו כן מספר עשרה שבידינו עד אחד שהוא היחוד הגמור, כי כן נתפשט מספר עשרה מן היחוד הגמור הפשוט - לפיכך נעלהו עד שם.
הרי מה שהיה אלף בסוד התפשטות -- מן האחדות הפשוט עד עשר, מן עשר עד מאה, ומן מאה עד אלף -- כן נעלה את המספר הזה בחזרה מן אלף עד מאה ומן מאה עד עשר ומן עשר עד אחדות הפשוט. הרי נעשה מן אֶלף אח"ד. וכן אות אל"ף מספרו אח"ד. והוא רק רמז ראיה אל הדבור האמור, והוא הרמז זכר לדבר, ואמנם עיקר שורש הסוד היינו כמו שכתבתי.
והיינו מה שכתב הפרדס בסוד "חזרת הענין אל היחוד הגמור וכו'". וכתב עוד אצל הספירות שהוא "חזרת הדברים אל מקורם בסוד היחוד וכמועתק למעלה", והיינו ממש כמו שכתבתי אלא שהוסיף לומר רמז ראיה אל הדבר הגדול הזה כי א"לף הוא אח"ד במספרו. ואם היה עיקר כוונתו על הרמז הזה לא היה הענין אמתי ח"ו אלא במאמר בלבד וחלילה לחשוב עליו כן, בפרט שהוא כותב מפורש בסוד חזרת הדברים אל מקורם בסוד היחוד - הרי שגוף הענין אמת מכל צד. ובפרט שהדבר מבואר למשכילים במקומות הרבה ורמוזים בזוהר ותיקונים כמו שאודיעך בפרקים שיבואו אי"ה.
אלא שצריך ענין המספר הזה הבנה -- שלא תחשוב חלילה שום מספר באצילות הקדוש ממש. אלא אחר שהמספר נשתלשל מן הספירות והספירות שרש אל המספר - נמצא בשרשים ע"ד הכינוי במציאות גדרי המספר, וכמו שכתב הפרדס שם בפרק א' וב' עיין שם. ובשער כ"ב פרק א' (פרדס רמונים כב, א) ובכמה מקומות. וכאשר הבאתי באורך בחבורי שואל וגם משיב.
סוף דבר - הזהר והזהר, כי מה שנייחס לספירות מספר ורבוי וחלקים - אין זה מצד עצמן כי אם מצד הפעולה בעולמות התחתונים, וכדאיתא בזוהר תרומה דף קע"ו ע"א (ח"ב קעו, א) וזה לשונו: "תאנא כולי האי לא אתקרי אלא מסטרא דילן, ומסטרא דילן אשתמודע כולא, דהא לעילא כולא בחד מתקלא סלקא, לא שני ולא ישתני כמה דכתיב אני ה' לא שניתי". עכ"ל ועיין שם באורך. זכור ואל תשכח שלא אצטרך לכפול הדברים.
וממילא צריך שתבין מה שכתבתי בפרק שלפני זה "נקודה קטנה דקה מן הדקה" -- אין הכוונה בכמותה חלילה וחלילה -- רק כוונתי ברוחניות היותר עליון, עמוק מכל עמוק, ונעלם מכל נעלם. והמעיין בספרי החכמה מבין כל זה. ועיין גם כן בפרדס שער הנ"ל פרק שביעי (פרדס רמונים ב, ז) ותבין ענין מספר הנאמר בספירות שהוא בדרך עִלה ועָלול דווקא, עיין שם היטב. ואצל מקום הציור שמצייר כח"ב בציור המשולש כתב וזה לשונו: "שכל עוד שיתקרבו אל מקורם הם מתעלים ומתרחבים - לא רוחב גבוליי גשמי אלא רוחב בדקות ורוחניות", עכ"ל.
וכמו כן צריך המעיין להבין בשכלו אם רואה באיזה ספר מן חכמי האמת איזה ציור או איזה משל - צריך להתעורר במחשבתו ולהסיר קליפת הגשמיות מן הציור או המשל הכתוב לפניו, ויתבודד במחשבתו להבין הדבר על אמיתתו, כי אי אפשר לצייר שום ציור שיהי' צודק כמשמעו אל הדברים העומדים ברומו של עולם.
וכן במשלים - אין שום משל בעניינים העמוקים האלו שיהיה דומה לנמשל בכל צדדיו. לך נא ראה המשל שכתבו הקדמונים אל האצילות הקדוש כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר דבר. וכן הוא בתיקוני זוהר ובזוהר חדש. ובאמת יש במשל זה ג' עניינים נאים:
- א' - שהספירות נמצאו מכחו של המאציל כמו נר השני שנמצא מכח נר הראשון,
- ב' - שהספירות מחודשות, כמו שהנר השני מחודש,
- ג' - שאין יוצאים מעצמותו כמו שאין הראשון חסר דבר
אך יש כמה דברים שאין הנמשל דומה כלל למשל.
כי אצל המשל - הנה הנר השני הוא ממהות הנר הראשון ודומה אליו. וחלילה לחשוב כן באצילות, כי יתעלה המאציל מגדול שבנאצלים עילוי רב. וגם לא יעלה בדעתך שיהיה הנאצל דומה למאציל על כל פנים כטפה מן הים -- חלילה לומר כן, כי הים אף שהוא גדול מן הטפה - עם כל זה מהותם הוא שוה, כי שניהם מים רק ההפרש בגודל ובקוטן. מה שאי אפשר לומר כן במאציל שאינו מקובץ מחלקים, לא שוים ולא בלתי שוים. ואיך תאמר אם כן שיש דומה למהותו בחלק כערך הטפה אל הים, שאז יהיה שוה בכל, מאחר שאין בו חלקים. ובפירוש אמרו בתיקונים: "כתר עילאה אע"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח - אוכמא איהו קדם עלת העלות", עכ"ל.
וגם כי אצל המשל, הנר השני אחר שהודלק אינו צריך שוב אל הראשון. ולא כן בספירות - שאין להם קיום והעמדה בלתי המאציל, שלעולם כח המאציל בנאצל אחוז וקשור עמו להחיותו ולקיימו, כנודע בריש התיקונים במאמר אליהו, עיין שם. ובזוהר פרשת בא דף מ"ב ע"ב (ח"ב מב, ב), ובפרדס שער סדר עמידתן פרק שמיני (פרדס רמונים ו, ח) שהאריך. ושם תראה גם כן ענין מספר הנאמר בספירות.
וכמו כן תבין מה שהמקובלים רובם ככולם מכנים פעולת האצילות בשם 'אור' - אין הכוונה שהם עצמם אור ח"ו, שהרי אור הוא גשמי והספירות הם רוחנים. אלא מפני כי קצר מצע שכלנו בעודנו מלובשים בחומרי הגופים להשיג מהות הרוחניים. וכן אי אפשר לצייר פעולת הרוחניים האיך הם כדי לתאר אותם בשם אמיתי - לכן כינו אותם בתואר 'אור' שהוא היקר שבמוחשים. וגם כי יש באור סגולות ועניינים שהוא מתדמה בהם אל הנאצלים כנודע בספר 'שומר אמונים' והארכתי בספרי 'שואל וגם משיב'.
הצגתי לפניך מעט מן העניינים האלו וממנו תקיש אל כל האמור במקום גבוה כזה שלא תטעה ח"ו. ולזה אמרו חז"ל (משנה, חגיגה ב, א) "אין דורשין וכו' אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" - כי אי אפשר לפרש הכל על הספר בדיו בציור או במשל בדברים כאלו וכאמור. ודי באזהרות אלו כאן.
ונחזור לענייננו, שהכלל העולה: כפי דרך התפשטות הקדושה מֵעִלָה לעָלול - כן דרך התאחדותם בחזרה למקורם מעלול לעִלָה. עד היחוד הגמור האמיתי.