עולם אחד/מ
פרק מ[עריכה]
אתה אחי ידיד נפשי, פן יפול לבך על כלל הדברים הנאמרים בקונטרס הזה שהוא בסוד חזרת הדברים למקורם אשר על היסוד הזה נבנה כל העול"ם אח"ד הזה. ופן תרצה להרוס את היסוד הזה ובהריסת היסוד יפול כל העולם הבנוי עליו, כי תאמר בלבבך איך אפשר להיות כן להעלות הדברים אל מקורם, שאין זה כי אם לעתיד שיהיה העולם בשנת השמיטה שנאמר (ויקרא כה, ב) "ושבתה הארץ וגו'", או ביובל הגדול שנאמר (ויקרא כה, יג) "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחזתו" וכידוע במקובלים.
לכן עתה הנה באתי בפרק הזה להוציא המבוכה הזאת מלבך ולהעמידך על האמת הגמור.
דע לך אחי שהרב הרמ"ק תירץ הקושיא זו שהיה קשה לו גם כן בענין כוונת קריאת שמע שאנו מעלים את הספירות. ולשלימות הענין אציגה נא דבריו עמך. הלא המה בסוף שער המציאות בספר הפרדס (פרדס רמונים יד, ד) שכתב וזה לשונו:
- "ועם ענין הקדמות המציאות הנזכר בשער הזה יתבאר ענין קשה מאד בענין הכוונה בקריאת שמע שאנו מעלים את הספירות אל הבינה ומשם למעלה בפ"א במלת 'אחד', כי זה ענין היובל שישובו הענפים אל שרשם ויחזור הכל אל הבינה והעולם חרב ואבד, ואם כן מה התיקון שאנו מתקנים בכוונה זו? ועם ההקדמה הזאת יובן הענין כי כשנעלה מדה או מדות למעלה - עם כל זה מציאותם נשאר במקומן. ואין זה ענין היובל - כי ביובל יחזרו המציאות והענפים אל מקורם. וכן ביאר הרשב"י וכו' ונבאר אותו וכו'".
- "ותירץ לזה דשמים ת"ת הנקרא וא"ו מסתלקים לעילא בעלות הוא"ו אל הכתר וכו' וחזר ואמר "לבתר נהיר האי נהירו עילאה על כורסיא דאינון שמים" - פירוש - מציאות ת"ת הנשאר במקומו שהוא כסא אל מציאות הדק סוד הרקיע כמבואר בשער י' ולא ט' פ"ב (פרדס רמונים א, ב) ומציאות המתגלה נקרא כסא אל מציאות ההעלם. וכמקרה הזה אל ת"ת מדבריו נלמד אל מציאות שאר הספירות שמציאותם נשאר במקומם. " עכ"ל. ועיין שם באורך קצת. הרי תשובה לשאלתך.
ודע עוד מה שנודע בדברי מרן האר"י זלה"ה בענין עליית העולמות שאין אנו יכולים להעלות עתה רק פנימיות העולמות ולא החיצוניות, כי אם היו החיצוניות עולים היינו רואים בעינינו עלייתם. ועיין בלקוטי תורה בראשית בדרוש מעלת אדם הראשון קודם שחטא, עיין שם. ובעץ חיים שער פנימיות וחיצוניות (עץ חיים, שער מ'). ואין כאן מקום להאריך.
ודע עוד מה שהכלל בידינו שאין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, וכל אחד אינו מתקן רק לפי שורש נשמתו. הנה לפניך שלשה תשובות ידועות ומפורסמות עד שלא נשאר לך שום פקפוק בזה.
ועוד זאת תדע מה שכוונתי בה גם כן והוא בסוד מ"ן העולין לקראת מיין דכורין והוא נעשה מבירורו זמ"ל ז' מלכים(?) כנודע. ואל זה רמזתי בתחלת פרק י"ח, עיין שם.
עוד תדע סוד העליה כדי לקבל שם אור השפע ולחזור למקומו מלא כל טוב שפע העליון. והוא סוד (בראשית כח, יב) "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו". ובסוד (קהלת א, ז) "אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת" כפי שפירשו בזוהר ויחי (ח"א רלה, א), עיין שם. ובסוד קרבן עולה ויורד המבואר בתיקונים (דף ל"א ע"א) וכפי מה שפירש הרב הרמ"ז בפירושו לזוהר ריש פרשת בהר עיין שם היטב בסוד "היא העולה". ומ"ש הרמ"ז ריש פרשת צו, עיין שם. ובסוד "והחיות רצוא ושוב" (יחזקאל א, יד) שפירשו בתיקונים בסוף תיקון ה' ובתיקון י"ח ובתיקון ע' על האותיות שבמלכות. דוק בכל המקומות האלו.
ולזה כוונתי בפרק שלפני זה בסוד גלגל החוזר שכתבתי כי לדעתי הוא ענין נפלא להבין ממנו ענין רצוא ושוב בבת אחת, והיינו דווקא בסוד גלגל החוזר בעיגול. וזה כוונת רש"י בחומש בפסוק (בראשית ח, ז) "ויצא יצוא ושוב", ופירש"י "הולך ומקיף סביבות התיבה וכו'", והיינו כאמור, שבדבר סבוביי שייך "ויצא יצוא ושוב", כלומר בבת אחת. דוק בדברים אלו כי נפלאים המה, ואין כאן מקומם להאריך בהם. על כל פנים הוצאתיך מן המבוכה שהיית נבוך בו ומעתה תלך לבטח ולא תכשל.
ועתה בא העת דודים להראות לפניך אחדות התורה ואחדות ישראל כפי מה שביארו המקובלים, ובתוספת נופך משלי בעז"ה, תוספות מרובה על העיקר. ומפני שתורתנו הקדושה היא האמצעיית המחברת את ישראל לאביהם שבשמים - לכן אפרש מתחלה אחדות התורה ואח"כ אחדות ישראל. וכל זה בתכלית הקיצור כדרכי תמיד. ולחכם המשכיל יספיקו הקדמות אלו הקצרות, ויולידו בדעתו תולדות הרבה מאד, ואמנם הכסיל לא יחפוץ בתבונה, ובכן האריכות ללא צורך.