ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קה ב
"יָגֵל יַעֲקֹב" (תהלים יד ז). ומלעיל בסגול: "מַה יָּ֥גֶל מְאֹד" (תהלים כא ב). ויבא מלרע בפתח: "וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַ֥ן עֵינִי" (איוב יז ב). ועם אות גרונית בפתח: "עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם" (בראשית יט ט), "כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד" (ש"א כו כא), "אִישׁ אַל יָנַע עַצְמֹתָיו" (מ"ב כג יח), "יָלַע קֹדֶשׁ" (משלי כ כה). וכמו שכתבנו בעוברים על הנח והיו"ד כן הוא בבינונים ובעתידים. "תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ" (איוב כ י) בצרי, או בחירק: "תָּקִימְנָה אֶת נִדְרֵיכֶם" (ירמיהו מד כה). וכשרצו להרבות תנועות המלה או לחברו עם הכנויים נפל הנח, כמו "תְּהִימֶנָה מֵאָדָם" (מיכה ב יב), וכן עם הכנויים: יְשִׁיבֶנּוּ, יְקִימֶנּוּ, או בצרי: "וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ" (במדבר ל יד). וכשתוסיף וי"ו תוספת ענין על העתידים תנקד פ"א-הפֹעל בסגול בהחטף המלה אל אשר אחריה: "וַיָּ֥קֶם יְיָ" (שופטים ב טז), "וַיָּ֤טֶל שָׁאוּל" (ש"א יח יא). וכן אעפ"י שלא תחטף המלה, אחר שהמלה מלעיל תנקד פ"א-הפֹעל בסגול, כמו "וַיָּ֕שֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ" (בראשית יד טז). וכבר באה מהם מלה אחת בחירק: "וַתָּ֖רִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ" (שופטים ט נג), אך יו"ד המשך נפלה מפני שהמלה מלעיל. וכאשר למ"ד-הפֹעל או פ"א-הפֹעל גרונית, או למ"ד-הפֹעל רי"ש, תנקד פ"א-הפֹעל בפתח: "וַיָּעַד מַלְאַךְ יְיָ" (זכריה ג ו), "וַיָּעַד יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה" (מ"ב יז יג). אבל "וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים" (ש"א לא ג) בסגול החי"ת, "וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ" (יחזקאל לב ב), "וַיָּנַח יְיָ לָהֶם" (יהושע כא מב), "וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ" (בראשית לח יד). ואע"פ שעתידי הקל באו כן, תפריש בהם כפי ענין פעל עומד ויוצא, כי הפעלים העומדים הם מהקל והיוצאים מהכבד ברוב.
הֻפְעַל: "הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב" (ירמיהו לה יד), "הוּשַׁב כַּסְפִּי" (בראשית מב כח), "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא" (ישעיהו טז ה), הנכון בהם בתשלומם: הֻקְיַם, הֻשְׁיַב, הֻבְיַן. והוּקַם העבר פתח להפריש בינו ובין הבינוני שהוא קמץ – הוּקָם, כאשר בארנו בשלמים תבנית:ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סו ב. הוּכַן, הוּכַנְתָּ, הוּכַנְתִּי, הוּכְנוּ – "מַדּוּעַ הוּטְלוּ" (ירמיהו כב כח), הוּכַנְתֶּם, הוּכַנְנוּ או הוּכַנּוּ בדגש, הוּכְנָה, הוּכַנְתְּ, הוּכַנְתֶּן.
הבינונים אף על פי שלא מצאנום יתכן שנאמר אותם בקמץ: הוּכָן, הוּכָנִים, הוּכָנָה, הוּכָנוֹת. או נסמוך על הפעול מהפעיל: מוּכָן, מוּכָנִים, מוּכָנָה, מוּכָנוֹת. ומצאתי בספרים מדוייקים: "גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן" (ישעיהו ל לג)