ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פו א
"אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם" (ירמיהו מט כ) – משפטם וַנַּאֲשִׁים יַאֲשִׁים. ויתכן לומר על אלה כלם כי הם מפעלי הכפל או מנחי הפ"א מהיו"ד, והדגושים מחסרי הפ"א מהיו"ד.
ואלה הם נחי הקצוות שפ"איהם אל"ף ולמ"דיהם ה"א
[עריכה]אבה – העתידים, הצווי: אֱבֵה, אֱבוּ, אֱבִי, אֱבֵינָה. או האל"ף בצרי להרחיב: אֵבִי, אֵבוּ. האית"ן: אוֹבֶה, יֹאבֶה, תֹּאבֶה, נֹאבֶה. ונפלה האל"ף גם מהמכתב במלת "אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא" (משלי א י), והאל"ף תמורת ה"א.
אפה – הצווי: אֱפֵה, אֱפוּ, אֱפִי, אֱפֶינֶה. או האל"ף בצרי: "אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ" (שמות טז כג). "וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת" (ש"א כח כד) – אל"ף אפה היא הוי"ו הנסתרת במלת "וַתֹּפֵהוּ" כמשפט. וכן תאמר העתידים: אוֹפֶה, יֹאפֶה, תֹּאפֶה, נֹאפֶה וכולי – בהעלם האל"ף.
אתה – הצווי: אֱתֵה כחבריו, ושאר העתידים: אֵאתֶה, יֵאתֶה, תֵּאתֶה, נֵאתֶה, באל"ף נחה, כמו "עָדֶיךָ תֵּאתֶה" (מיכה ד ח), או באל"ף נעה בשוא-וסגול, כמו "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" (איוב לז כב), "כְּסוּפָה יֶאֱתֶה" (משלי א כז), "קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן" (ישעיהו מא ה), "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים" (תהלים סח לב). ונפלה גם מהמכתב במלת "וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם" (דברים לג כא), והה"א למ"ד-הפֹעל נהפכה לאל"ף. ומחלוקת בקריאת המלה הזאת; בן-אשר קורא אותה מלעיל בשני פשטין, ובן-נפתלי מלרע בפשט אחד לבד, ויש ספרים בפשט אחד לבד ולא מחלפין. "הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת" (ישעיהו מא כה) נכתבנו בנחי הלמ"ד במקומו בעזרת האל.
אלה, אנה, ארה – אחר שלא מצאנו העתידים באל"ף נחה, נאמר העתידים באל"ף נעה: אֶאֱלֶה, יֶאֱלֶה וכולי, אֶאֱנֶה, יֶאֱנֶה וכולי, אֶאֱרֶה, יֶאֱרֶה.
הפעלים שפ"איהם יו"ד נחה
[עריכה]תנוח בפָעַל הקל ובנִפְעַל, והִפְעִיל והֻפְעַל והשאר כשלמים.
הקל תנוח בו באית"ן, ותחסר מן הצווי. ותאמר מן ידע: אֵדָע, יֵדָע. הנה היו"ד פ"א-הפֹעל, אף על פי שנעדרה מן המכתב, הנה היא קיימת בנשימה, כי