ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כה א
אמרו רוב המדקדקים, כי "וְיֹלַדְתְּ בֵּן" מורכב מן עבר ובינוני, כמו שאנו עתידים לבאר בעזרת האל (לקמן נג ע"ב).
והנה הודעתיך סבת שמנה הטורים ואודותם, [ועתה אודיעך מקומותם למושבותם].
ועתה אודיעך מקומותם למושבותם
[עריכה]הטור האחד פועל הקל
[עריכה]ופעֻלתו וכן פעֻלת כל בנין בשלשה דרכים: עוברים ובינונים ועתידים.
העוברים
[עריכה]הם שלשה על שלשה: פָּקַד, פָּקַדְתָּ, פָּקַדְתִּי, פָּקְדוּ, פְּקַדְתֶּם, פָּקַדְנוּ, פָּקְדָה, פָּקַדְתְּ, פְּקַדְתֶּן. והנשתוים בהם לזכר ולנקבה: פָּקַדְתִּי, פָּקְדוּ, פָּקַדְנוּ.
ופתחת עליהם פתוחי חותם עשרת הכנוים. ובהתחברם עם הכנוים תשוב פ"א-הפֹעל הקמוצה שואית.[1] והכנוים מורים על הפעול הידוע הנזכר, ולפיכך נקראו כִּנּוּיִים, כי הם במקום שם הפעול, והשם מכוסה בכנוי. כמו "וְאֶל אָדָם לֹא אֲכַנֶּה" (איוב לב כא), שהוא ענין כסוֹת מום האיש והעלמו.
ופעמים תבא הידיעה אחריו, כמו "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם" (ש"א כא יד), "עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע" (משלי ה כב), "וַיַּכּוֹ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד" (ש"ב יד ו), "וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם" (איוב לג כ), "אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר" (ירמיהו כז ח), "יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְיָ" (שמות לה ה), "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ" (תהלים פג יב), "וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָה" (משלי יד יג), "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד" (שמות ב ו), "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד" (אסתר ג ח), "וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת" (דה"א טז מב), רוצה לומר: ועם הימן וידותון היה חצוצרות, "וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק" (יחזקאל ג כא), "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם" (במדבר כד יז), "מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל" (משלי יג ד), "וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה" (יחזקאל א א), ואחר כך זכר "יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן" (שם פסוק ג), "וַיַּבְדִּילֵם אֲמַצְיָהוּ לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו" (דה"ב כה י),
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ א"א: וזה הדין כולל כל פועל או שם, כשהתנועה הראשונה קמץ והמלה מלרע, או שם הבא בסמיכות, כגון מן דָּבָר – "דְּבַר יְיָ".