נזיר כ ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא למה לי השתא יש לומר חמירתא אמר רב קילתא לא אמר אמרי במערבא אין הכחשה במונה:
מתני' אמי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולם נזירים בהותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין אמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי כשערו גה"ז נזיר דהריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ושלו קיים הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני האינו יכול להפר הריני נזיר ואת ואמרה אמן ומיפר את שלה ושלו קיים הריני נזירה ואתה ואמר אמן זאינו יכול להפר:
גמ' יתיב ר"ל קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמר חוהוא שהתפיסו כולן בתוך כדי דיבור וכמה תוך כדי דיבור כדי שאלת שלום טוכמה כדי שאלת שלום כדי שאומר שלום תלמיד לרב א"ל תוב לא שבקת רווחא לתלמידא
רש"י
[עריכה]הא ל"ל - למיהדר ולמיתני:
השתא י"ל חמירתא אמר רב - היכא דהוו ב' כתי עדים ואחת אומרת אחת שתים ושניה אומרת ג' ד' ה' שמעינן ליה לרב נחלקה עדותן בקילתא דלא הוו אלא חד וחד לא אמר דנחלקה עדותן פשיטא דודאי אמר והיכא שמעינן ליה לרב דאמר הכי במס' סנהדרין ירושלמית (פ"ה) דקתני התם להך מתני' דהכא וכתיבא תמן הכי תנינן תמן מי שהיו שתי כתי עדים מעידים אותו אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש ב"ש אומרים נחלקה עדותן ואין כאן נזירות כלל וב"ה אומרים יש בכלל חמש ב' שיהא נזיר שתים ואמר רב בכלל נחלקו אבל בפרט דברי הכל נחלקה העדות ור' יוחנן אומר בפרט . נחלקו אבל בכלל יש בכלל חמש שתים יהא נזיר שתים פרט כגון שהאחת . אומרת אחת שתים והשניה אומרת ג' . ד' ה' כלל שהאחת אומרת שתים והשניה אומרת ה':
אמרי במערבא אין הכחשה במונה - שאם אחד אומר אחת שתים ואחד אומר שלש ארבע חמש אין זו הכחשה ויש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים:
מתני' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני כו' - וכן חבירו אמר ואני:
הותר ראשון שנשאל על נזירותו הותרו כולן - שכולן תלו נזירותן בראשון:
גמ' יתיב ר"ל קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמר - כי תנן במתני' וכולן נזירים כגון שהתפיסו כולן בתוך כדי דבור של ראשון דבכדי שאילת תלמיד לרב דאית ביה שלש תיבות שלום עליך רבי התפיסו כולן ומתניתין דקתני ואני ואני דלא תני אלא תרין דוקא קתני דכי שקלת לחדא תיבה מקמא דאמר הריני נזיר ומצרפת ליה להנך דאמרי ואני ואני שכולן שלשה נדרו בתוך כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהוויין נמי שלשה תיבות:
תוב לא שבקת רווחא לתלמידא - דלימא ליה אלא הנך תלת מילי ולאו משום דאית ליה לרבי יהודה נשיאה דלימא ליה טפי אלא מילתא בעלמא קמ"ל ומסייע ליה לריש לקיש:
תוספות
[עריכה]אלא אחד אומר אחת ושתים ואחד אומר שלש וארבע וחמש ואינם מכחישים בפירוש זה את זה וקמ"ל רב דכיון דכל חד וחד נחת למניינא שזה אינו אומר שתים בבת אחת אלא אומר אחת ושתים וזה ג' וארבע וה' ולא אחת ושתים כאילו אמר לא אחת ושתים נדר אלא של שלש וארבע וה' וזה שאמר אחת ושתים. כאילו אומר ולא נדר שלש וארבע וחמש: ה"ג תו ל"ל השתא י"ל חמירתא אמר קילתא לא כ"ש ולא גרסינן אמר רב וה"פ דפריך [אמאי] קאמר דהוי הכחשה משום דאמרינן כיון דזה [אמר] שלש ארבע חמש ולא אמר גם אחת ושתים הוי כאילו אומר בפירוש ולא אחת ושתים נזר אמאי נימא דלא הוי הכחשה ומה שלא הזכיר אחת ושתים דמה לו להזכיר חמירתא דהיינו שלש וארבע וחמש אמר קילתא לא אמר הא מצינו למימר דאחת ושתים בכלל דבריו ומוסיף הוא על האחד אלא ודאי לא הוי הכחשה:
אמרי במערבא אין הכחשה במונה. דודאי כי אמר אידך שלש וארבע וחמש לא מיעט שלא אמר הנודר אחת ושתים ובירושלמי דסנהדרין משמע דמונה הוי הכחשה אפילו טפי כאילו אמר [לא] אחת ושתים [אלא] שלש וארבע דקאמר התם אמר רב מחלוקת בכלל אבל בפרט לכ"ע נחלקה עדותן ואין כאן נזירות ורבי יוחנן אומר בפרט נחלקו אבל בכלל לכ"ע יש בכלל חמש שתים:
מתני' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני. כלומר שנים שמעו לראשון שקבל נזירות והאחד אומר ואני וכן השני אומר ואני כולם נזירים הותר הראשון אם הראשון בא לחכם והתיר לו נדרו גם האחרונים הותרו לפי שאמרו ואני כמוהו ותלו נדריהם בנדרו הותר האחרון ע"י חכם הוא מותר וכולן אסורים אם לא יתירו גם הם נדריהם ע"י חכם אבל בלא התרה לא שלא תלו נדריהם בנדר האחרון:
פי כפיו שערי כשערו ה"ז נזיר. בגמרא מפרש:
הריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ושלו קיים. דלא תלה כלל נדרו בנדרה אלא אדרבה היא אמרה ואני נזירה כמוך אחר שהוא כבר נדר בנזיר:
הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר. בגמרא בעי לאכוחי מינה דבעל מיעקר קא עקר נדר אשתו מעיקרו ולכך אינו יכול להפר שאם מיפר לה א"כ יתבטל גם את שלו שנדרו תלוי בנדרה וכדתנן לעיל הותר הראשון הותרו כולן שבאו מחמתיה דראשון ואינו רשאי לגרום דבר להיות נדרו מבוטל כדכתיב לא יחל דברו. ודרשינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ודחי בגמרא דלעולם מיגז גייז מהפרה ואילך מהשתא אבל כי נמי מיפר את שלה ושלו קיים מ"מ חל נדרה עד עתה ונזירותיה אינו יכול להפר דכיון דאמר ואני קיים לה נדרה:
הריני נזיר ואת. כלומר וכי גם את רוצה לידור בנזיר ואמרה אמן פי' קבלה עליה נזירות מיפר את שלה ושלו קיים דלא תלה נדרו בנדרה אבל אם לא אמרה אמן היא מותרת שאינו יכול להדירה בע"כ ודאי מה דאמר לה ואת לא הוי קיום שאין הנדר חל עליה אלא כשאמרה אמן ועדיין אינו יודע אם תקבלנו אם לאו ולכך לא הוי קיום:
הריני נזירה ואתה. הכי גרס ר"ת ושמע בעלה ואמר אמן אינו יכול להפר אי מיעקר [קא עקר] ניחא משום דא"כ יתבטל נזירותו ואי מיגז גייז משום דהוי קיום כי אמר אמן כמו ואני כדלעיל:
(שייך לקמן דף כג ע"א) הרי זו סופגת את הארבעים. בגמ' (דף כא:) מסיק שלא היפר לה בעלה ופשיטא הוא ומשום דקא בעי למיתני סיפא ואינה סופגת וכו' דהוי חידושא אע"ג דנתכוונה לאיסורא כיון דעלה בידה היתר אינה סופגת תנא נמי רישא וסופגת:
רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות. מדרבנן שנתכוונה לאיסורא במזיד ובפ' בתרא דמכות (דף כב.) מכות ארבעים מן התורה אבל מכת מרדות בלי מנין אלא מכין עד שתצא נפשו או עד שמקבל עליו. ומספקא לרבי דהכא דלוקה על שעברה דשמא דוקא מ' ותו לא דדוקא כשאין רוצה לקיים אותה המצוה מכין אותו בלי מספר אבל הכא שכבר עברה למה תלקה יותר מדאורייתא אם לא הפר: הג"ה גמ' יתיב ר"ש בן לקיש קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמר והוא שהתפיסו כולם בתוך כדי דיבור. כדמפרש והולך כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ג' תיבות ה"נ יכולין שלשה אנשים להתפיס עצמן בראשון שנדר בנזיר שכל אחד אמר ואני הם שלש תיבות דאפילו האחרון תוך כדי דיבור מן הראשון אבל הרביעי אינו יכול להתפיס עצמו בראשון אפילו אמר ואני שכבר שהו כדי דיבור מן הראשון ולכך לא חייל נזירות ארביעי:
אמר ליה תו לא שבקת רווחא לתלמידא. כלומר תלמיד ששמע לאחד שנדר בנזיר ובקש לומר ואני ובתוך כך עובר רבו לפניו והוא חייב להקדים לו שלום ולומר שלום עליך רבי [והם שלש תיבות] שוב לא יועיל להתפיס בנזיר אם יאמר ואני שכבר שהה כדי דיבור ואין זו סברא אלא ודאי גם הרביעי נתפס הואיל ולא שהה כלל לאחר כדי דבור אלא לאלתר אחר כדי דבור אמר ואני אבל החמישי ודאי אינו נתפס ששהה קצת אחר כדי דיבור:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ד (עריכה)
א א מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה ד':
ב ב מיי' פ"ד מהל' נדרים הלכה ט', סמ"ג לאוין רמב, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ט סעיף ג':
ג ג מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה ד':
ד ד מיי' פי"ג מהל' נדרים הלכה י"א והלכה יב, סמ"ג לאוין רמב, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ג:
ה ה מיי' שם, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ב:
ו ו ז מיי' שם הלכות יג יד, טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ד:
ז ח מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה ד':
ח ט מיי' פ"ב מהל' שבועות הלכה י"ז:
ראשונים נוספים
ה"ג הא למה לי השתא חמירתא אמר קילתא לא כ"ש. ולא גר' חמירתא אמר רב וה"פ אמאי הויא הכחשה. הך דקאמר ג' ור' לא מכחיש כלל הא דקאמר א' וב' דמימר אמרי' הא למה לי להזכיר א' וב' מה שאמר חבירו בזה אני מודה לו חמירתא שאני מוסיף ומחמיר עליו זה אומר קילא שאמר חבירו לא כ"ש שהם אומרים בכלל דברי ומה לי להזכירם דבכלל דברי ישנו דבריו:
במערבא אמרינן אין הכחשה במונה כאתקפת' דרמי בר חמא:
סליק פירקא
פ"ד מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ושמע חבירו ואמר ואני כולם נזירים הותר הא' ע"י חכם כולם מותרים שכולן תלויין בו:
והוא שתפסו בתוך כדי דיבור דהיינו שלום עליך רבי כדמפ' כדי שאלת תלמיד שהם ג' תיבות. הילכך ג' מתפסה בראשון אבל ד' לא שכבר הפסיקו בג' ואני והוי יותר מכדי דיבור:
א"ל תו לא שבקת רווחא לתלמודא שאם פגע בו רבו ונתן לו שלום לא יוכל להתפיס באותו שנדר לפניו. הלכך גר' דגם הד' יכול להתפיס דהמחובר לתוך כדי דיבור בתוך כדי דיבור דמי:
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נזיר (עריכה)
במערבא אמרי אין הכחשה במונה פי' אע"פ שאמר האחד עד השתים נזר ולא יותר אין זו הכחשה כיון שבדרך מנין הי' נודר שיש לומר מפני שזה לא שמע אלא עד השתים מפני זה אמר ולא יותר ולעולם זה שאומר שעד החמש נדר אינו מוכחש בדבר זה שאין אומרים למי שלא שמע יבא ויעיד אלא למי ששמע כך בעיני פתרון שיטה זו:
יתיב ריש לקיש קמיה דר' יהודא נשיאה ויתיב וקאמר והיא שהתפיסה כולן בתכ"ד וכמה כדי דיבור כדי שאילת תלמיד לרב פי' האי תכ"ד דקאמר ריש לקיש הכי משמע בתוך כדי דיבורו של ראשון מדלא קאמר והוא שהתפיסו בתכ"ד של חבירו ודייק האי סברא ריש לקיש ממתני' דקסבר דוקא קאמר ואני ואני תרי ותו לא א"כ בעי' בתכ"ד של ראשון וגם ס"ל לריש לקיש נמי דתכ"ד לא הוי אלא תרי מילי ותו לא והאי דקאמר כדי שאילת תלמיד לרב משום דתניא בברייתא הכי וכיון דמתני' לא תנא אלא תרי ואני ס"ל לריש לקיש דליכא שינוי בין שאילת תלמיד לרב לשאילת רב לתלמיד ותרווייהו תרי מילי נינהו:
וא"ל ר' יהודא תוב לא שבקת רווחא לתלמידא פי' לפי דבריך שאתה סבור דמתני' דוקא קאתי תרי ואני א"כ אין ריוח לתלמיד בשאילת שלום לרבו לכך שואל התלמיד בשלום רבו כמו שהרב שואל בשלום תלמידו וזה לא יתכן שהרב אומר לו שלום עליך והתלמיד אומר לרבו שלום עליך ר' ושאלת תלמיד לרב דתניא בברייתא תלת מילי הוו ואי תנא הו"ל למיתני תלתא ואני אלא מדלא תני תלתא ש"מ לאו בכדי דיבורו של ראשון ס"ל אלא כל אחד בכדי דיבורו של חבירו ואפילו הן אלף יכולין להתפיס זה לזה:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ד (עריכה)
פרק מי שאמר בתרא
הותר הראשון הותרו כולן. פירוש אם בא הראשון לחכם והתיר לו נדרו גם האחרים הותרו לפי שאמרו ואני כמוהו ותלו נדריהן בנדרו. ויש מפרשים משום דחכם עוקר את הנדר מעיקרו וכיון דהתיר החכם לראשון נמצא דהנדר עקור מעיקרו ואין לאחרונים במה יתפשו:
גמ'. יתיב ריש לקיש והוא שהתפיס. מלתא באפי נפשה היא ולא אמתניתין קאי. הר' עזריאל:
והוא שהתפיסו כולן תוך כדי דיבור. פירש רבינו תם שיעור תוך כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי כדמוכח פרק מרובה. ומכל מקום המחובר לתוך כדי דיבור מועיל כגון שאמרו שלושה ואני ואני ואני שהן שלוש תיבות כנגד שלום עליך רבי אף הרביעי שאמר ואני הואיל ומחובר לתוך כדי דיבור מועיל שכן הוא דרך בני אדם כשהוא עוסק בשום קנין או בשום מעשה ובא רבו ונתן לו שלום עליך רבי חוזר לענין ראשון שהיה עסוק מתחלה ולא הוי הפסקה. אבל החמישי לא הוי נזיר דאיכא ארבעה ואני בנתים.
אמר ליה ר' יהודה נשיאה תוב לא שבקת רוחא לתלמידא. לשהות לתפוס נזירותו שמיד שאמר שלום עליך רבי יצטרך לומר ואני ואם לא אמר מיד ואני לא יתפוס נזירות באמירת ואני בתמיה. אלא סבירא ליה דאפילו שהה זמן גדול יכול הוא להתפיס נזירות בראשון דבציר מידות נזירות לא הוי דכי נזיר עובר עליו ואמר אהא הרי זה נזיר.
תניא נמי הכי כר' שמעון בן לקיש ושהה כדי דיבור ואני. פירוש ששהה מעט יותר מכדי דיבור ואמר ואני הוא אסור וחבירו מותר. פירוש הראשון שאמר הריני נזיר אסור וחבירו שאמר ואני מותר דלאו אקמא קאי. לימא מסייע ממתניתין מי שאמר הריני נזיר אסור וחבירו שאמר ואני ואני ותו לא. ולר' יהודה נשיאה הוה ליה למימר ואני ואני חמשה פעמים הואיל ולאחר כדי דיבור מועיל. בשלמא לר' שמעון בן לקיש אין לתמוה ליתני ארבע פעמים ואני בתוך כדי דיבור דאינו חושש דמילתא דפשיטא היא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי.
תנא כי רוכלא ליחשוב ולידיל ולא חש התנא להאריך כל כך. ור"י מפרש תנא כרוכלא ליחשוב וליזיל. כלומר אי הוה תני פעמים הרבה לא מוכח מיניה דלא בעינן תוך כדי דבור דסבירא ליה דחד בחבריה מתפיס באותו שלפניו ולא בראשון והואיל וכן אמאי הוה תני ואני טובא כי רוכל ליחשוב וליזיל כיון דלא נפקי לן מידי. אבל ר"י כי יתיב וקאמר והוא שהתפיסו כולן תוך כדי דבור של חברו דוקא שלש פעמים ואני שהם ג' תיבת שלום עליך רבי אבל הרביעי לא היה יכול להתפיס בראשון. אמר ליה תוב לא שבקת רוחא לתלמידים שאם נתן שלום לרבו לא יוכל שוב לומר ואני דין הוא שיוכל לומר ואני הואיל ומחובר הוא לתוך כדי דבור ועד ד' פעמים יכול להתפיס בראשון. תניא נמי הכי מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ושהה כדי דבור ואמר ואני מיד אחר ג' תיבות הוא אסור הראשון וחברו מותר השני אף על פי שדבורו מחובר אל כדי דבור לא יועיל רק תוך כדי דבור עצמו כר' שמעון בן לקיש. והוי פשוטה השיטה דלכך נקט לעיל תוך כדי דבור והשתא כדי דיבור. לימא מסייע ליה כו' ואני ואני (לא) מדנקט ב' פעמים ואני שמע מינה דלא מהני אלא ג' כר' שמעון בן לקיש. תוספי הרא"ש ז"ל:
אמר ליה ר' יהודה נשיאה כו'. ומיהו ר' שמעון בן לקיש לא חש להשיב על דבריו. שיטה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה