נדרים ל ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ההולכים מעכו ליפו דהלין יושבי יבשה נינהו אלא ממי שדרכן לפרש ומאן דמתני אסיפא מתני הכי הנודר מיושבי יבשה אסור ביורדי הים ולא באלו ההולכים מעכו ליפו בלבד אלא אפילו במי שדרכו לפרש הואיל וסופו ליבשה סליק:
משנה הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן:
גמרא מאי טעמא מדלא קאמר מן הרואין לאפוקי דגים ועוברים:
משנה הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים:
גמרא מאי טעמא מדלא קאמר מבעלי שער: ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים: מאי טעמא אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו אבל נשים לעולם מיכסו וקטנים לעולם מיגלו:
משנה הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים אסור מן הילודים רבי מאיר מתיר אף בילודים וחכמים אומרים לא נתכוון זה אלא במי שדרכו להוולד:
גמרא לרבי מאיר ולא מיבעיא נולדים אלא ממאן אסור חסורי מיחסרא והכי קתני הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים אסור בילודים רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים כי היכי דנודר מן הילודים מותר בנולדים אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דנולדים דמתיילדן משמע אלא מעתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים הכי נמי דאיתיילדן הוא ואלא מאי דיילידו משמע אלא מעתה דכתיב הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו הכי נמי דהוה והא עדיין מנשה לא בא אלא משמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:
וחכמים אומרים לא נתכוין זה אלא ממי שדרכו להוולד: לאפוקי מאי לאפוקי דגים ועופות:
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]
ההולכים מעכו ליפו. אסור בלבד:
אלא אפי' ממי שדרכן לפרש. אסור הואיל וסופן לעלות ליבשה הוו בכלל יושבי היבשה:
מתני' אסור אף בסומין. דלא נתכוין זה אלא במי שהחמה זורחת עליו:
גמ' מדלא אמר מן הרואין. דאילו אמר הכי היה מותר בסומין ומדאמר מרואי חמה משמע ממי שחמה זורחת עליו לאפוקי דגים שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה רואה אותן שמותר בהן:
מתני' הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובעלי שיבות. דשחורי הראש משמע שנודר מאותן שהיו שחורי הראש:
ומותר בנשים. מפרש בגמרא:
גמ' מאי טעמא. אסור בקרחים:
מדלא אמר מבעלי שיער. דאילו אמר מבעלי שיער היה מותר בקרחין:
זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מיגלו. והוו שחורי ראש:
אבל נשים לעולם מיכסו. שאינם שחורי הראש ועטופות כל שעה בלבנים:
וקטנים לעולם מיגלו רישייהו. כלומר איהו כי נדר אדעתא דגדולים נדר והני כיון דלאו גדולים נינהו ולא נהיגי מנהג גדולים להכי ליתנהו בכלל גדולים ומותר בהן:
מתני' הנודר מן הילודים. משמע שכבר באו לעולם כמה דכתיב הילודים במדבר (יהושע ה):
מותר בנולדין. באותן העתידים להוולד:
וחכמים אומרים. אסור בשניהן דלא נתכוין זה אלא מכל מי שדרכו להוולד חכמים דסיפא היינו ת"ק:
גמ' לרבי מאיר דמתיר אף . בילודים:
ולא מיבעיא בנולדים. נמי דמתיר: אלא ממאן אסור כלומר א"כ ממה נדר:
חסורי מיחסרא והכי קתני מן הנולדים אסור בילודים. דכיון שנודר באותן שעתידים להוולד כ"ש שאסר עצמו באותן שכבר נולדו רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים וכו' כי היכי וכו':
והא עדיין. אפי' מנשה זקינו של יאשיהו לא בא לעולם:
ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. דדרכן של בכי אדם לקרות נולדין לאותן שעדיין לא נולדו ואם נדר מן הנולדין אסור בהן:
וחכ"א לא נתכוין זה וכו'. דבין בנולדין ובין בילודין אסור:
לאפוקי עופות ודגים. שאין נולדים ממעי אמן אלא מטילין ביצים ומתחממים ויוצאין:
ר"ן
[עריכה]דהלין יושבי יבשה נינהו - משום ההוא פורתא דהיינו מעכו ליפו שהן קרובין זה לזה לא מיקרו יורדי הים:
אסור אף בסומין - דכי קאמר מרואי חמה לא שיהו הם רואים החמה קאמר דא"כ הל"ל מן הרואין בלחוד שהרי כל הרואין הם רואין ג"כ החמה אלא ודאי מדמדכר חמה שהחמה רואה אותם קאמר ולאפוקי דגים ועוברין נתכוון כדאיתא בגמרא:
אסור בקרחין ובבעלי שיבות - אסור בקרחין אע"פ שאין להן שער ובבעלי שיבות ואע"פ ששערן לבן:
שאין נקראים שחורי הראש אלא אנשים - בגמרא מפרש טעמא:
מדלא קתני מבעלי שער - אלמא אפילו קרחין בכלל וכיון דשחורי הראש לגבי קרחין לאו דוקא לבעלי שיבות נמי לאו דוקא ומשום הכי אמר דכי קאמר שחורי הראש לאותם שאדם מתאר אותם בשחורי הראש נתכוון דהיינו אנשים דמשום דזימנין מכסו רישיהון וזימנין מיגלו אי אפשר לתאר אותם לא במכוסי הראש ולא במגולי הראש ונקראים שחורי הראש לפי שרובן של אנשים ראשן שחור אבל נשים כיון דלעולם מיכסו במכוסי הראש אדם מתאר אותם וקטנים כיון דלעולם מיגלו במגולי הראש אדם מתאר אותם:
מן הילודים - שנולדים כבר:
מותר בנולדין - בעתידין להוולד:
מתיר אף בילודים - ופרכינן בגמרא וכ"ש בנולדין א"כ אמאן קאסר:
ולא מיבעיא בנולדים אלא מן מאי אסר - אי שרי בנולדים ובילודים:
מן הנולדים אסור אף בילודים - דס"ל לרבנן דנהי דאמר מן הילודים אין הנולדים דהיינו אותם שעתידין להוולד בכלל ה"מ בילודים שהוא לשון מיוחד אבל הנולדים כולל שניהם דהיינו אותן שנולדו ושעתידין להוולד ור"מ פליג נמי ואמר דכי היכי דנודר מן הילודים אין הנולדים בכלל ה"נ נודר מן הנולדים שאין הילודים בכלל והיינו אף דקתני:
אלא מעתה ועתה שני בניך וכו' - והא מנשה ואפרים כבר נולדו:
ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם - ובהכי פליגי רבי מאיר ורבנן דרבנן סברי דכי היכי שנולדים בלשון תורה כולל נולדים כבר ועתידין להוולד ה"נ בלשון בני אדם והיינו דהדרי רבנן למימר בסיפא דמתני' לא נתכוון זה אלא ממי שדרכו להוולד ולא דעת שלישי הוא אלא דפרושי קמפרשי טעמייהו דאמרי דהנודר מן הנולדים אסור בכל וקיהבי טעמא למילתייהו שלא נתכוון אלא ממי שדרכו להוולד בין להבא בין לשעבר לפי שאין במשמעות לשון זה כוונה אחת מיוחדת לשעבר דוקא או להבא דוקא ורבי מאיר סבר דבלשון בני אדם לא מקרו נולדים אלא עתידים להוולד ובילודים נמי דתרוייהו מודו דמותר באותן שעתידין להוולד טעמייהו משום לשון בני אדם דאילו בלשון תורה כי היכי דמשמע נולדים כבר כדכתיב כל העם הילודים במדבר הכי נמי משמע עתידים להוולד כדכתיב כל הבן הילוד:
לאפוקי דגים ועופות - שהם מטילין ביצים ולא מיתצרו במעי אמן:
תוספות
[עריכה]
מדלא קאמר הנודר מן הרואים. כלומר מדלא קאמר האיש הנודר שהוא נודר מן הרואים את החמה שאז ודאי הוי משמע למעוטי סומין וא"ת הא דלא קאמר מן הרואים משום דאז הוי דגים בכלל (עוברים) והוא רצה שלא יהיה בכלל יש לומר דהשתא נמי כשאמר מרואי החמה הוו דגים בכלל כל כמה שלא נפרש שהחמה רואה אותן קאמר שהרי דגים רואין יפה החמה אבל חמה רואה אותן לא מיקרו הואיל ומכוסין במים:
לאפוקי דגים ועוברין. דאין חמה רואה אותן דגים כדפי' ועוברים מכוסין במעי אמן אבל שאר בעלי חיים אסורין ומיהו בתבואה ופירות וכל דבר שאין בו רוח חיים שרי אע"ג דחמה רואה אותן דכיון שהזכיר רואי החמה משמע דוקא בעלי חיים שעשויים לראות החמה:
אסור בקרחין ובעלו שיבות. אע"פ שקרח אין לו שערות ובעלי שיבות מליאים שיער לבן ואין הראש שחור:
מאי טעמא מדלא קתני מבעלי שער. כלומר מדלא קאמר הנודר:
אנשים זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מגלו. וניכר שחרותם לפעמים כשראשם גלוי ואע"ג דאיכא קרחין ובעלי שיבות מ"מ כמה פעמים מגלין ראשן וגם מותרין לגלות באקראי בעלמא אפי' בפני כל העולם מה שאין כן בנשים:
קטנים לעולם מיגלו. ואין חידוש כשהוברר שחרות שלעולם הוין כך ואין נקראין שחורי הראש אלא אותם שלפעמים ניכר שחרותם ועוד יש לפרש קטנים לעולם מיגלו בין זכרים בין נקבות ואפילו נקבות קטנות שאינן נשואות רגילות יפה בגלוי הראש ואין רגילין לקרות שחורי הראש אלא אנשים דכוותייהו בנשים אינם שחורי הראש:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ג (עריכה)
נו א מיי' פ"ט מהלכות נדרים הלי"ט, טוש"ע יו"ד סי' ריז סעי' לג לד:
נז ב ג מיי' שם, טוש"ע שם סעיף לו:
נח ד מיי' שם, טוש"ע שם סעיף לז:
נט ה טור י"ד סי' ריז:
ס ו מיי' פ"ט מהלכות נדרים הל"א, סמג לאוין רמב, טוש"ע י"ד סימן ריז סעיף א:
סא ז טור י"ד סי' ריז:
ראשונים נוספים
אלא אף במי שדרכו לפרש. לפי שסופו לירד ליבשה:
שלא נתכוון זה אלא ממי שהחמה רואה אותו. בגמרא מפרש:
מדלא קאמר מן הרואין. ואפי' אמר מן הרואין נתכוונתי לא צייתינן ליה דלא נדר איניש אדעתיה דנפשיה היכא דאיכא שינויא כדאמר לעיל (דף כה.) גבי אסקונדרי:
לאפוקי דגים ועוברים. שאין החמה רואה אותם:
אסור בקרחין כו'. בגמ' מפרש טעמא:
אסור בקרחים ובבעלי השיבות. וכן נמי במי ששערו לבן:
מדלא קתני הנודר בבעלי השער. האי טעמא לפרש קרחין ובעלי שיבות נמי כבר היו שחורי ראש וכן מי ששערו לבן סופו משחיר:
דזימנין מכסי ראשהון וזמנין מגלו. וניכר משחרותם שהם אנשים דנשים לעולם מיכסו ולכך מקרו אנשים שחורי הראש:
וקטנים לעולם מגלו. אנשים ונשים ואין ניכר בשחרותם בין איש לאשה:
מותר בנולדים. באותם שנולדו אחר נדרו דילודים משמע שכבר נולדו:
ר"מ מתיר אף בילודים. בגמרא מפרש:
ולא מיבעיא בנולדים ואלא ממאן אסר. ה"ה דה"מ לאקשויי מאי אף:
מן הנולדים אסור אף בילודים. דבין אותם שנולדו ובין אותם העתידים להוולד בכלל נולדים נינהו:
הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. בימי ירבעם ראשון למלכי ישראל נאמרה נבואה זו:
ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ורבנן סברי דבלשון בני אדם לכולהו קרו נולדים ור"מ סבר דוקא בעתידים להוולד:
לא נתכוון זה אלא במי שדרכו להוולד. ופליג אתרוייהו ואף מן הילודים אסור בשניהם:
לאפוקי דגים ועופות. שהם מטילין ביצים:
הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי השיבות מאי טעמא מדלא קתני מבעלי השער: ואם תאמר תינח קרחין מדלא קתני מבעלי השער, אבל בעלי שיבות אמאי, יש לי לומר משום דכיון דשחורי הראש לאו דוקא, אלא אפילו קרחין במשמע, שמע מינה דשחורי הראש דקאמר לאו ממי שהוא עכשיו שחור בראש אלא ממי שהוא מאותן שמכירין אותן בשחורי הראש דהיינו אנשים גדולים איזה שיהא, ואפילו קרח ואפילו בעל שיבה.
אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דנולדין דמתיילדין משמע: דרבנן סברי דנולדין משמע, בין אותם שכבר נולדו בין אותם שעתידים (לילד) [ליולד _ לפי השי"מ], פירוש לאו לדחויי האי אוקמתא קאתי רב פפא, דעל כרחך הא דרבי מאיר לית ליה אוקמתא אחריתי, אלא אדרבי מאיר גופיה קא מתמה ופרקינן דקסבר רבי מאיר דהכין משתעי אינשי, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורבנן סברי (דכיון) [דלא אישתעי הכין _ לפי השי"מ] דאי משתעי לכולי עלמא אין הולכין בנדרים [אלא _ לפי השי"מ] אחר לשון בני אדם, וכל שכן בדלית ליה (הכרח) [הכרע _ לפי הש"מ] בלישנא דקרא. כן נראה לי.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה