משנה שביעית ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ג · משנה ו | >>
גדר שיש בו עשר אבנים של משאוי שנים שנים, הרי אלו ינטלו.
שיעור גדר, עשרה טפחים.
פחות מכן, מחצב, וגוממו עד פחות מהארץ טפח.
במה דברים אמורים? מתוך שלו.
אבל מתוך של חברו, מה שהוא רוצה, יטול.
במה דברים אמורים, בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית.
אבל אם התחיל בו מערב שביעית, מה שהוא רוצה, נוטל.
גָּדֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים שֶׁל מַשּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם,
- הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.
- שִׁעוּר גָּדֵר, עֲשָׂרָה טְפָחִים.
- פָּחוֹת מִכַּן, מַחְצֵב,
- וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח.
- פָּחוֹת מִכַּן, מַחְצֵב,
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ;
- אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, יִטּוֹל.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בִּזְמַן שֶׁלֹא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית;
- אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית,
- מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, נוֹטֵל.
גדר, שיש בו עשר אבנים,
- של משאוי שנים, שנים - הרי אלו ינטלו.
- שעור גדר - עשרה טפחים.
- פחות מכן - מחצב,
- וגוממו, עד פחות מן הארץ טפח.
- במה דברים אמורים? -
- מתוך שלו;
- אבל מתוך של חברו - מה שהוא רוצה יטול.
- במה דברים אמורים? -
- בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית;
- אבל אם התחיל בו מערב שביעית -
- מה שהוא רוצה, נוטל.
- פחות מכן - מחצב,
כשיהיה בגובה הגדר פחות מעשרה טפחים, אסור לו להרוס אותו מעיקרו. אבל נוטל ממנו האבנים, ומניח ממנו פחות מטפח על פני הארץ, וזה כדי שלא יתקן השדה, ונוטל האבנים מעל פני שדהו.
וזו ההלכה כולה מבוארת:
של משוי שנים שנים. שיש באחת משוי ב' בני אדם הרי אלו ינטלו כולן ואפי' הקטנות דאילו גדולות אפי' א' ואפי' מונחת בארץ ואפי' ג' ניטלת על הכתף תנן לקמן דבאות מ"מ ולא מיחזי הכא כמפנה הגדר לעשות מקומו שדה:
שיעור גדר י' טפחים. בירושלמי (פ"ג ה"ד) מייתי הא דתנן בפרק י"ד דאהלות (מ"א) במה אמרו הזיז מביא את הטומאה בכל שהוא בזיז שגבוה ג' נדבכין שהן י"ב טפחים ופריך אמתני' דתנן שיעור גדר עשרה טפחים מה אנן קיימין אם כשהיו ב' נדבכין ניתני ח' טפחים אם כשהיו ג' ניתני שנים עשר טפחים אמר רבי יוסי חצי טפח לסיתות מכאן וחצי טפח לסיתות מכאן וכן לחבריה נמצאו ג' נדבכין של עשרה טפחים:
פחות מיכן מחצב. ואינו נוטל כולו אלא גוממו ומניח מן הסלע בארץ טפח כדי שלא יהא ראוי לזריעה בירושלמי (פ"ג ה"ד) אמרו פחות מיכן אינו לא מחצב ולא גדר:
בד"א. האי דלא יפתח מחצב והאי דגוממו:
מה שהוא רוצה יטול. דלא מיחזי כמתקן שדה כיון דלאו דידיה הוא ואפילו בשלו נמי לא מיחזי כמתקן כיון דהתחיל מערב שביעית:
של משאוי שנים שנים - שיש בכל אחת מהן משאוי שני בני אדם:
הרי אלו ינטלו - כלן ואפילו הקטנות שבהן יא ולא מתחזי כמפנה הגדר לעשות מקומו שדה:
פחות מכאן מחצב - ואינו נוטלו כולו אלא גוממו ומניח מן הסלע בארץ טפח כדי שלא יהא ראוי לזריעה:
במה דברים אמורים - האי דלא יפתח מחצב והאי דגוממו:
מה שהוא רוצה יטול - דלא מיחזי כמתקן שדה כיון דלאו דידיה הוא ואפילו בשלו נמי לא מיחזי כמתקן שדה אם התחיל ליטול מערב שביעית:
הרי אלו ינטלו. ל' הר"ב ואפי' הקטנות שבהן: ומסיים הר"ש דאילו גדולות אפי' א' ואפי' מונחת בארץ ואפילו שלש נטלות על הכתף תנן לקמן דבאות מכל מקום במ"ט:
פחות מכאן. זה לשון הרמב"ם בחבורו פ' ב' היה פחות מעשרה או שהיו פחות מעשר אבנים או שהיו אבניו קטנות ממשאוי שנים ע"כ. ומ"ש הר"ב ומניח מן הסלע וכן כתב הר"ש והוי להו למימר מן הגדר:
(יא) (על הברטנורא) דאלו גדולות אפילו אחד ואפילו מונחת בארץ ואפילו ג' נטלות על הכתף תנן לקמן במ"ט דבאות מכל מקום. הר"ש:
של משאוי שנים שנים: שכל אבן ואבן מהעשר שתים מהן משאוי של חמור כנהוג בארץ ישראל באבנים שיקירין זווייא"ש ואין לפרש דאדם נושא אותן שתים שתים דהיינו אבני כתף. ועוד דשתים שתים הוה לי' למתני דאבן לשון נקבה היא כדכתיב והאבן הזאת. פחות מכאן מחצב. היה הגדר פחות מעשרה טפח או שהיו בו פחות מעשר אבנים או שהיו אבניו קטנות ממשוי שנים נוטל עד טפח סמוך לארץ כ"כ הרמב"ם ז"ל ולי נראה לפ' פחות מכאן שלא היה גבוה כ"כ ואפשר שהוא רחב הרבה הרי הוא כמחצב וצריך כ"ז אבנים גבהן אמה ורחבן אמה על אמה וגומם הגדר עד טפח סמוך לארץ שלא יהא מתקן הקרקע וגוממו דקתני ארישא ור"ל גוממו עד שיעמיק בארץ טפח והיינו פחות מן הארץ שאין גומתה שוה לארץ בפחות טפח כן נראה לי דאי כפי' הרמב"ם ז"ל ה"ל למתני וגוממו גבוה מן הארץ טפח. בד"א. אגדר קאי. אבל אם התחיל בו בגדר מערב שביעית להורסו מה שהוא רוצה יטול ונוטל עד גלוי היסוד. הר"ש שירילי"ו ז"ל. ופי' ה"ר שמשון ז"ל הוא מה שהביא כבר ר"ע ז"ל והוא קרוב לפי' הרמב"ם ז"ל. ובערוך פי' מחצב כלומר גדר קטן שהוא פחות מעשרה טפחים קרוי מחצב וכן משמע מן הירושלמי. דגרסי' בירוש' ר' חייא בר אבא שאל הכא את אמר שיעור גדר עשרה טפחים במה אנן קיימין אם כשהיו שני נדבכין ניתני שמונה טפחים אם כשהיו שלשה ניתני י"ב טפחים כדתנן בריש פי"ד דמס' אהלות. ומשני א"ר יוסי הכא נמי שלשה נדבכין שהן י"ב טפח כדתנן התם מיהו כשבא לסתת האבן ולהושיבה בבנין מחסר חצי טפח מלמטה וחצי טפח מלמעלה וכן בנדבך השני דנדבך הראשון הסמוך לארץ אינו מסתתו אלא השני להשלישי הרי עשרה טפחים בג' נדבכין. תני פחות מכאן אינו לא גדר ולא מחצב ופליגא אמתני'. עוד גרסי' בירוש' תני א"ר יהודה בד"א דגוממו עד פחות מן הארץ טפח בזמן לפ"ז לא הי' להכ"מ מה להגיה בדברי ר"י אבל בכ"מ מבואר שהי' הגי' לפניו בד"א בזמן שלא נתכוין לתקון שדהו אבל אם נתכוין כו' וע"ז הגיה שצ"ל בזמן שנתכוין וכו' ודברי הכ"מ אלו אינן מובנים דהר"מ פוסק בחבור בהדיא לקולא אף שבפי' פוסק לחומרא:] שנתכוון לתקון שדהו אבל אם לא נתכוין לתקון שדהו אפי' יותר מכאן מותר. אמר רשב"ג בד"א שלא נתכוון לתקון שדהו אבל אם נתכוון לתקון שדהו אפי' פחות מכאן אסור פי' אע"פ שמשייר יותר מטפח אמר ר' ביבי הורי ר' ייסא לקולא כר' יהודה וע' בכ"מ פ' שני דה' שמטה ויובל שכ' דרבינו ז"ל גורס הורי ר' ייסא לחומרא וגם הגיה שם בדברי ר' יהודה בד"א שנתכוון לתקון שדהו אבל לא נתכוון אפי' יותר מכאן מותר ע"כ ותימה דברישא נקט לשון יטול ובסיפא נקט נוטל:
בפי' ר"ע ז"ל. הרי אלו ינטלו כולן. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה קשה שהיה לו לומר הרי זה ינטל כיון דקאי אגדר ע"כ. עוד כתב על מה שפי' ר"ע ז"ל ומניח מן הסלע בארץ וכו'. כ' קשה שהרי לא מיירי בסלע אלא בגדר לפי פירושו ואפשר דט"ס הוא וגרסי' ומניח מן הגדר אך אם היינו מפרשים דהאי וגוממו לא קאי על מה שלפניו פחות מכאן מחצב אלא קאי ארישא דקאמר הרי אלו ינטלו ועלה קאמר וגוממו וכו' וקאי נמי על מחצב שאינו רשאי ליטלו כולו הוה מתיישב הלשון טפי וכן נראה עיקר וה"פ דמתני' גדר שיש בו עשרה אבנים וכו'. הרי אלו העשר אבנים ינטלו ועלה קאי וגוממו וכו' כלומר ולא אותם העשרה אבנים בלבד הוא נוטל אלא גומם את כל הגדר עד פחות וכו' אלא שהפסיק באמצע בדבר אחר לפ' מה נקרא גדר ושיעור גדר עשרה טפחים כדי לומר אח"כ על שניהם פחות מכאן מחצב כלומר אם היו האבנים הגדולים פחות ממשאוי שנים שנים או שהי' גבהו פחות מעשרה טפחים דינו כמחצב שצריך שיהא בו שלש מורביות וכו' וצ"ע עכ"ל ז"ל. עוד כתב ז"ל וז"ל בס"א גרסי' כאן מתני' דהמזנב גפנים וכו' דלקמן בפ"ד משנה ו' ונ"ל דטעות הוא שם דאף באותו ספר גרסי' לה לקמן ג"כ ותרתי למה לי ע"כ:
יכין
גדר: שעומד בשדה:
שיש בו עשרה אבנים של משאוי שנים שנים: כ"א משוי ב' בנ"א דאז מוכח דלבניין נוטלן. והקילו בגדר טפי מבמחצב. משום דמחצב הוא מקרקע עולם ומחזי טפי כמתקן קרקע לזריעה. אבל גדר. שאבניו תלוש ולבסוף חבור הוה. ליכא למגזר כ"כ וסגי בהכי:
הרי אלו ינטלו: אפילו הקטנים. דמדהיו האבנים כבר בבניין סגי בהכי. וא"צ ג' שורות כלעיל:
פחות מיכן: שהיה הגדר פחות מגובה י"ט. או שהיה פחות מי' אבנים. או שהיה כל אבניו כל א' וא' פחות ממשא ב' בנ"א:
מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח: ר"ל מניח טפח מהגדר ממעל לארץ. שלא יהיה ראוי לזריעה וכ"ש במניח טפי דשרי:
בד"א: שלא יפתח ושלא יגום פחות מטפח לארץ:
דהרי לא יתכוון לתקן שדה חבירו:
מה שהוא רוצה נוטל: אפילו בשלו.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת