משנה פאה ד יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ד · משנה יא | >>
חורי הנמלים שבתוך הקמה, הרי הן של בעל הבית.
שלאחר הקוצרים, העליונים לעניים, והתחתונים של בעל הבית.
רבי מאיר אומר, הכל לעניים, שספק לקט, לקט.
חֹרֵי הַנְּמָלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקָּמָה,
- הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
- שֶׁלְּאַחַר הַקּוֹצְרִים,
- הָעֶלְיוֹנִים לָעֲנִיִּים,
- וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַכֹּל לָעֲנִיִּים, שֶׁסְּפֵק לֶקֶט לֶקֶט:
חררי הנמלים שבתוך הקמה - הרי של בעל הבית.
- ושל אחר הקוצרים -
- העליונים - לעניים; והתחתונים - לבעל הבית.
- רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט.
- ושל אחר הקוצרים -
חררי הנמלים — הם חורי הנמלים שהם עושין בארץ לאגור שם הזרע.
כשיהיו בקמה, הם בחזקת בעל הבית, כי אין לעניים בקמה כלום.
וכשימצאו מאחרי הקוצרים, שהרי יש שם זכות לעניים במה שנפל: אמר שהזרע העליון והוא הלבן – לעניים, לפי שנאמר שהם מן הזרע החדש; והזרע התחתון והוא השחור – לבעל הבית, לפי שנאמר שהוא קדמון ומזרע השנה שעברה הוא.
ורבי מאיר אומר, כי אפשר להיות השחור ההוא מזה החדש, כי אי אפשר שלא יהיה בזרע טוב ורע. ואחרי שהדבר ספק, נאמר שספק לקט - לקט.
והלכה כרבי מאיר:
חורי נמלים. בסוף הזרוע (קלג.) מייתי לה דרך הנמלים להכניס תבואה בחוריהן כדכתיב (משלי ו) אגרה בקציר מאכלה:
שבתוך הקמה. חורים שבתוך הקמה עד שלא התחילו לקצור:
של אחר הקוצרים. כלומר לאחר שהתחילו לקצור שמא הביאו שם הנמלים מן הלקט הלכך העליונים כלומר חטים העליונים שבחורים או שבולים העליונים לעניים דיש שם לקט אבל חטים התחתונים לבעל הבית דמן הקמה היה. ויש לברר הדבר כדמפרש בירושלמי (הל' ה') רב יהודה בשם שמואל העליונים לעניים בלבנים. והתחתונים לבעל הבית בירוקים. שכשהתבואה יבישה ומתלבנת קוצרים אותה:
שספק לקט לקט. מפרש בירושלמי (שם) טעמא דר' מאיר משום דאי אפשר לגורן בלא ירוקים בתורת כהנים בפ' קדושים תניא מנין שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פאה פאה ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה וכל חד וחד נפיק לן ומזכיר התנא שלשתם אע"ג דלא נפקי מחד קרא שכך דרכו של תנא כדאשכחן נמי התם גבי פרט לשקצרוהו נכרים:
ירושלמי (שם) ומנין שספק לקט לקט ר' ישמעאל בר נחמני בשם ר' יהונתן עני ורש הצדיקו (תהלים פב) הצדיקהו במתנותיו. ריש לקיש אמר בשם בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו (שמות כג) בריבו אין אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו. א"ר יוחנן ומה היא מה ששנה לנו רבי תעזוב (ויקרא יט) הנח לפניהם משלך א"ר לא כתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה (דברים כד) בין דידך בין דידיה הב ליה. פי' ר' יוחנן מייתי קרא דתורת כהנים ורבי מייתי קרא דסיפרי:
חורי הנמלים - דרך הנמלים לכנוס תבואה בחוריהן:
שבתוך הקמה - עד שלא התחילו לקצור:
של בעל הבית - שאין לעניים בקמה כלום:
שלאחר הקוצרים - לאחר שהתחילו לקצור חיישינן שמא הביאו שם הנמלים מן הלקט כד. הלכך החטים העליונים שבחורים או שבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט, אבל חטים התחתונים לבעל הבית דמן הקמה היה. ואלו הן עליונים כל שהן לבנים, ואלו הן תחתונים הירוקים שנוטים להשחיר ונכרים שהם ישנים כה:
ר"מ אומר הכל לעניים - שאי אפשר לגורן בלא ירקון, ושמא אלו הירוקים מן התבואה חדשה שקצרו עכשיו שיש בה חלק לעניים:
שספק לקט לקט - דכתיב (שם) לעני כו ולגר תעזוב הנח לפניהם משלך כז. והלכה כר"מ:
שלאחר הקוצרים. לשון הר"ב חיישינן שמא הביאו שם הנמלים מן הלקט [וכו']. שספק לקט לקט ת:"ק נמי סבירא ליה. ולא פליג אדרבי מאיר אלא בתחתונים משום דסבירא ליה דתחתונים ודאי משל קמה כנסום. וכעין שפירשו התוס' בחולין פרק הזרוע דף קלד אמתניתין דהכא. ועיין לקמן. ומ"ש הר"ב ואלו הן [התחתונים] הירוקים וכו' וניכרים שהם ישנים. קשה קצת מאי יישון שייך בין קמה לקציר. ולכך נראה בעיני דדברי הר"ב מורכבים מפירוש הר"ש ופירוש הרמב"ם. שמה שכתב הר"ב שנוטים להשחיר הם דברי הרמב"ם שכתב והזרע התחתון והוא השחור וכו'. ומה שכתב דמן הקמה היה. הוא מהר"ש. אבל נראה לי דמ"ש הר"ש ירוקים [*והוא מהירושלמי] פירושו ככרתי כמו שהם הגרעינים כשעדיין לא נגמרו כל צרכן ולא נתבשלו כדי לקצור וז"ש הר"ש כשהתבואה יבישה ומתלבנת קוצרים אותה ע"כ. משמע דירוקים היינו קודם שמתלבנים והיינו ככרתי וכדפרישית. ולהרמב"ם שפירש שחור הרי כתב שנאמר שהוא קדמון ומזרע השנה שעברה ע"כ. ורצה לומר שהיה מותר לכל אדם כדתנן בפ"ח משילכו הנמושות וא"כ הר"ב שכתב שחור לא הוה ליה לכתוב מן הקמה אלא משנה שעברה או לא הוה ליה לכתוב שחור אלא ככרתי וכדפרישית:
שספק לקט לקט. כתב הר"ב דכתיב לעני וגו'. מ"מ הוצרך לפרש שאי אפשר לגורן [והוא מהירושלמי] דאם לא כן מאי ספיקא איכא והיינו נמי טעמא דת"ק דלעיל דאע"ג דסבירא ליה נמי שספק לקט לקט. מכל מקום סבירא ליה דתחתונים של בעל הבית משום דליכא ספיקא בהו קמיה ת"ק. ומה שכתב הר"ב והלכה כר"מ כתב בעל כ"מ בפ"ד ממ"ע שכן משמע בירושלמי ובש"ס דידן [בחולין] פרק הזרוע [*והא דדרשינן מתעזוב הנח לפניהם משלך ובריש פרקין דרשינן הנח לפניהם והם יבוזו ונ"ל דאי להך לחודא אתא ה"ל לכתוב עזוב וכתיב תעזוב משמע אתה משלך עזוב ואי להך לחודא לכתוב תתן אלא יבוזו כדלעיל נמי]:
(כד) (על הברטנורא) דתנא קמא נמי סבירא ליה ספק לקט לקט ולא פליג אדרבי מאיר אלא בתחתונים משום דסבירא ליה דודאי משל קמה כנסום:
(כה) (על הברטנורא) קצת קשה מה ישן שייך בין קמה לקציר ונ"ל שדבריו מורכבים שמה שכתב דמן הקמה היה הוא מהר"ש שכתב הירוקים ככרתי כו' שעדיין לא נגמרו כו' ולא נתבשלו כדי לקצור וכשהתבואה יבשה ומתלבנת קוצרים אותה. ומה שכתב נוטים להשחיר הוא מהר"מ והוא כתב ונאמר משנה שעברה הוא. תוי"ט:
(כו) (על הברטנורא) מכל מקום הוצרך לפרש שאי אפשר לגורן כו' דאם לא כן מה ספיקא איכא כמו לתנא קמא. אות כ"ד:
(כז) (על הברטנורא) ובריש פירקין דרשינן הנח לפניהם והם יבוזו. ונ"ל דאי להך לחודא אתא הוה ליה לכתוב עזוב וכתיב תעזוב משמע אתה משלך עזוב ואי להך לחודא לכתוב תתן אלא יבוזו כדלעיל נמי. תוי"ט:
חורי הנמלים וכו': ה"ר יהוסף ז"ל הגיה חוררי בשני רישי"ן והרי"ש הראשונה בשבא. וכן הגיה במתני' דס"פ בתרא דמעשרות. ומאי דקשה אמתני' מההיא דגר שנתגייר והיתה לו פרה דבשלהי פ' הזרוע נכתב שם. ובירוש' משמע דאיכא דסבר דת"ק דפליג אר"מ הוא ר' יהודה בן אגרא. דהכי קאמר התם א"ל ר"מ לר"י בן אגרא אי אתה מודה לי שספק לקט לקט. ותו איתא התם למ"ד א"ל ר"מ לחכמים אי אתם מודים לי שספק לקט לקט. אבל שם בפ' הזרוע השיב ר' יוחנן לר"ש בן לקיש כד רמי ליה האי מתני' אההיא דהתם השיבו אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה לאותה מתני' דפאה וכך אני שונה בסופה דברי ר"י בן אגרא שאמר משום ר"מ. דתניא ר' יהרדה בן אגרא אומר משום ר"מ ספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פאה פאה דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו. ולאו ר"מ אומר סתמא אני שונה דתיקשי לי סתמא דהתם דהיינו ר' מאיר אר' מאיר דהכא. תו איכא התם כי אתא רבין אמר קמה אקמה רמי ליה דאשכח לר"מ במתניתא אחריתא דפטר בקמה של גר ספק נקצרה קודם שנתגייר ספק משנתגייר אמתני' דהכא דקתני ספק לקט לקט ושני ליה בלשון אגרא אני שונה אותה פי' למתני' דפאה. ובירושלמי ודל לא תהדר בריבו אבל תהדרהו במתנותיו:
בפי' ר"ע ז"ל. דכתיב לעני ולגר תעזוב הנח לפניהם וכו'. כתב הח' הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל שפי' הראב"ד ז"ל בתו"כ דמפיק לי' מדכתיב תעזוב יתירא א' בפ' קדושים וא' בפ' אמור ע"כ:
יכין
חורי הנמלים: שנמצא תבואה בחוריהן:
שבתוך הקמה: להר"ש מיירי שלא התחיל לקצור עדיין. ולרש"י [חולין קל"ד א'] אפי' התחילו לקצור. רק שהחורין במקום שעדיין קמה:
שלאחר הקוצרים: לר"ש ר"ל שכבר התחילו לקצור אף שהחורין במקום שעדיין קמה. ולרש"י שהחורין במקום הנקצר כבר. ויש לחוש שמא מלקט הוא [ועי' מעשרות פ"ה מ"ז]:
העליונים: דוקא כשהן לבנים. כתבואה שנגמרה כל צרכה:
לעניים והתחתונים: ר"ל כשהן ירוקים דמוכח דמשל קמה כשעדיין היתה ירוקה קרסמוה נמלים והביאוה:
רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט: נ"ל דר"מ לטעמיה דחייש למעוט שבלים שלא נתבשלו עדיין בשעת קציר ושמא הן היו לקט ומהן הביאו. ונ"ל דדוקא בלקט פליגי. מדספק אי אית לעניים גביה. דשמא לא נשר. משא"כ בס' פאה כ"ע מודו דחייב. מדהו"ל חיוב וודאי ופטור ס'. לא גרע מס' גזל א' מחמשה [פט"ו דיבמות מ"ז] וזה דלא כלחם שמים יע"ש. וקיי"ל כר"מ [רמב"ם פ"ד ממתנות עניים ה"ט]. משום דקמה בחזקת חיוב קיימא [כחולין קל"ד א']. ועי' לקמן [פ"ז מ"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת