משנה ערלה א ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק א · משנה ו | >>
נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות, הרי זה לא ילקוט.
ואם לקט, יעלה באחד ומאתים, ובלבד שלא יתכוין ללקוט.
רבי יוסי אומר, אף יתכוין ללקוט ויעלה באחד ומאתים.
נְטִיעָה שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּנְטִיעוֹת,
- הֲרֵי זֶה לֹא יִלְקֹט.
- וְאִם לָקַט,
- יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַף יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט, וְיַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם:
נטיעה - של ערלה,
- ושל כלאי הכרם,
- שנתערבו בנטיעות -
- הרי זה - לא ילקוט.
- ואם לקט -
- יעלו - באחד ומאתיים,
- ובלבד - שלא יתכוון, וילקוט.
- רבי יוסי אומר:
- אף יתכוון, וילקוט,
- ויעלו - באחד ומאתיים.
עוד יתבאר לך בפרק של אחר זה, כי הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים, וזהו כי כשנפל מאחד מהם חלק במאתים חלקים, שמותר לאכול הכל כמו שיתבאר, ואם נפל חלק מהם בפחות ממאתים חלקים נאסר הכל.
על כן כשיתערב זו הנטיעה האסורה בכלל נטיעות כשרות, אפילו היו אלף, אסור ללקוט מהם שום דבר לכתחילה, לפי שאינו יודע אם מן הפרי המותר לקט אם מן האיסורים. ואם לקט דבר מאותן הנטיעות, דין אותו הפרי הנלקט מהן, אם נתערב ממנו חלק באחד ומאתים חלקים מפירות אחרות מותרות, הכל מותר לאכילה.
ואמר בכלאי הכרם "נטיעה", התלמוד תקנו "ערוגה", וכאילו אמר נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות, וערוגה של כלאי הכרם שנתערבה בערוגות. לפי שכלאי הכרם הם ירק או מיני תבואה או מיני זרעים שנזרעו בכרם, אבל אילן לא.
ואין הלכה כרבי יוסי:
שנתערבו בנטיעות של ערלה ניחא דאיכא חדא דערלה ולא ידיעא אבל דכלאי הכרם פריך בירושלמי וכי כל הנטיעות אינן כלאים ומשני כשהעביר עציץ נקוב תחת הגפן והשתא לא ידיעה הי מינייהו:
לא ילקוט מפני המעורב ר' יוסי אומר אף יתכוון ללקוט אמרינן בירושלמי (הל' ד) מה טעם דרבי יוסי שכן דרך בני אדם להיות מידל בגפנים כלומר הרואה אומר מידל הוא ובפרק הניזקין אמרי' טעמא דרבי יוסי חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ולא חיישינן דילמא אתי לאיערומי לערב הנטיעה בתחלה:
שנתערבה בנטיעות - של היתר, ואינו מכיר הנטיעה של ערלה:
ושל כלאי הכרם - כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן אחת ונאסרה יד, ואינו מכירה בין שאר גפנים:
הרי זה לא ילקוט - דכיון שאינו מכיר אותה של איסור כולן אסורות:
אף יתכוין וילקוט - דחזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת טו ולא חיישינן דלמא אתי לערב הנטיעה לכתחילה. ואף על גב דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחלה טז הכא מלתא דלא שכיחא היא ולא גזור. ואין הלכה כר' יוסי:
של כלאי הכרם. פי' הר"ב כגון שהעביר עציץ נקוב. לחדא אוקימתא בירושלמי והביאו הר"ש והארכתי בסוף פ"ז דכלאים לפרש דלא נאסרו הגפנים אלא א"כ הניח העציץ בקרקע:
ר' יוסי אומר אף יתכוין ללקוט וכו'. מ"ש הר"ב [חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת. גמ' במס' גיטין דף נד ע"ב ופי' רש"י אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת. וכיון דלא שכיחא לא החמירו בה רבנן. ע"כ. ועיין פי' משנה זו שם בפירוש רש"י ואז תבין. ומ"ש הר"ב] ואע"ג דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחלה. כלומר וטעמא שמא לכתחלה יערב איסור בהיתר בכדי שיתבטל והכא נמי ניחוש. ומ"ש הר"ב ואין הלכה כר' יוסי. כך כתב הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו פ' ט"ז מהלכות מאכלות אסורות פסק כרבי יוסי. וכתב הכסף משנה משום דאמוראי מפרשי מיליה [בגיטין דף נד ע"ב] משמע דהלכה כותיה:
(יד) (על הברטנורא) ובספ"ז דכלאים פרשתי דלא נאסרו הגפנים אא"כ הניח העציץ בקרקע:
(טו) (על הברטנורא) גמ' גיטין דף נ"ד ופרש"י אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן. ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת וכיון דלא שכיחא לא החמירו בה רבנן:
(טז) (על הברטנורא) כלומר וטעמא דשמא לכתחלה יערב איסור בהיתר בכדי שיתבטל והכי נמי ניחוש:
נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם: בירושלמי פריך היכי שייך בכלאי הכרם נתערבה והלא מכי זרע ירק בכרם כל הכרם נאסר ומשני דמאי נטיעה דכלאי הכרם ר"ל ערוגה וזה התירוץ תפס הרמב"ם ז"ל וז"ל ואמרו בכלאי הכרם נטיעה התלמוד תקנו ערוגה וכאילו אמר נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות וערוגה של כלאי הכרם שנתערבה בערוגות לפי שכלאי הכרם הם ירק או מיני תבואה או מיני זרעים שנזרעו בכרם אבל אילן לא ע"כ ור"ע ז"ל תפס התירוץ השני כגון שהעביר עציץ נקוב וכו' כאשר פירש רבינו שמשון ז"ל:
ה"ז לא ילקוט: דכל זמן שהיא במקומה במחובר חשיבא ולא בטלא אפי' במאתים מטעם קבוע דקיימא לן כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ואי לקיט פירות דשרינן להו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש הוי מבטל איסור לכתחלה. ואם ליקט ולא נמלך יעלו באחד ומאתים דה"ל שוגג דלא נתכוון ללקוט ע"מ לבטל דסביר שכבר בטלו במחובר ואם יש מאתים נטיעות היתר וליקט כולן בטלה ובלבד שלא יתכוין ללקט בכוונת בטול. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
ר' יוסי אומר אף יתכוין ללקוט יעלו בא' ומאתים: בירוש' מפ' מה טעם דר' יוסי שכן דרך בני אדם להיות מדל בגפנים כלומר הרואה אומר מדל הוא אכן שם בפ' הניזקין מפ' הטעם שפירש ר"ע ז"ל. וכתב הר"ס ז"ל ה"ג בפ' הניזקין אף המתכוין ללקט יעלו בא' ומאתים וזוהי הגירסא הנכונה דמודה ר' יוסי דלכתחלה לא ילקט ולא פליג אלא אם לקט במזיד ע"כ:
יכין
לח) ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות: משכח"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו:
לט) הרי זה לא ילקוט: דבמחובר לא שייך ביטול דהו"ל קבוע [כך נ"ל] וכי מלקט להו הו"ל כמבטל איסור לכתחילה:
מ) ובלבד שלא יתכוין ללקוט: לבטל האיסור:
מא) רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים: דביטול איסור לכתחילה מד"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן [כך תי' רש"י גיטין ד' נ"ד ב' ועמ"ש ספ"ה דתרומה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת