משנה מידות ג דפוסים
משנה מידות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים.
עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד.
נמצא שלשים על שלשים.
עלה חמש וכנס אמה. זה הסובב.
נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה.
מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה.
נמצא עשרים ושש על עשרים ושש.
מקום הילוך רגלי הכהנים, אמה מזה ואמה מזה.
נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע, מקום מערכה.
אמר רבי יוסי, מתחלה לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה, כונס ועולה במדה זו, עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים.
וכשעלו בני הגולה, הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב, כמין גמא, שנאמר (יחזקאל מג) "והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע".
יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה, כשהוא אומר "אל ארבעת רבעיו", מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח.
וחוט של סיקרא חוגרו באמצע, להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים.
והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת.
ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים, כמין שני חוטמין דקין, שהדמים הניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי, יורדין בהן ומתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון.
למטה ברצפה באותו הקרן, מקום היה שם אמה על אמה, וטבלא של שיש, וטבעת היתה קבועה בה, שבו יורדין לשית ומנקין אותו.
וכבש היה לדרומו של מזבח, שלשים ושתים על רחב שש עשרה, ורבובה היתה לו במערבו, ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף.
אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח מבקעת בית כרם.
וחופרין למטה מהבתולה, ומביאים משם אבנים שלמות, שלא הונף עליהם ברזל, שהברזל פוסל בנגיעה, ובפגימה לכל דבר.
נפגמה אחת מהן, היא פסולה וכולן כשרות.
ומלבנים אותן פעמים בשנה, אחת בפסח ואחת בחג.
וההיכל, פעם אחת בפסח.
רבי אומר, כל ערב שבת מלבנים אותן במפה מפני הדמים.
לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל, שמא יגע ויפסול, שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, אינו בדין שיונף המקצר על המאריך.
וטבעות היו לצפונו של מזבח, ששה סדרים של ארבע ארבע.
ויש אומרים, ארבע של שש שש, שעליהן שוחטין את הקדשים.
בית המטבחים היה לצפונו של מזבח, ועליו שמונה עמודים ננסין, ורביעין של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהם, ושלשה סדרים היו לכל אחד ואחד, שבהם תולין, ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים .
הכיור היה בין האולם ולמזבח, ומשוך כלפי הדרום.
בין האולם ולמזבח, עשרים ושתים אמה.
ושתים עשרה מעלות היו שם.
רום מעלה חצי אמה, ושלחה אמה.
אמה אמה ורובד שלש, ואמה אמה ורובד שלש.
והעליונה, אמה אמה ורובד ארבע.
רבי יהודה אומר, העליונה, אמה אמה ורובד חמש.
פתחו של אולם, גבהו ארבעים אמה, ורחבו עשרים אמה, וחמש מלתראות של מילת היו על גביו.
התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה.
שלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה.
נמצאת העליונה שלשים אמה ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת.
וכלונסות של ארז היו קבועין מכתלו של היכל לכתלו של אולם, כדי שלא יבעט.
ושרשרות של זהב היו קבועין בתקרת האולם, שבהן פרחי כהונה עולין ורואין את העטרות, שנאמר (זכריה ו) "והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה'".
גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל, ומודלה על גבי כלונסות.
כל מי שהוא מתנדב עלה, או גרגיר, או אשכול, מביא ותולה בה.
אמר רבי אליעזר ברבי צדוק, מעשה היה, ונמנו עליה שלש מאות כהנים.
משנה מידות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב