משנה כלים יז יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה יב | >>
ויש שאמרו במדה גסה: מלא תרווד רקב, כמלא תרווד גדול של רופאים.
וגריס נגעים, כגריס הקלקי.
האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה, כמוה וכגרעיניתה.
ונודות יין ושמן, שעורן כפיקה גדולה שלהןיט.
ומאור שלא נעשה בידי אדם, שיעורו כמלא אגרוף גדולכ, זה הוא אגרופו של בן בטיח.
אמר רבי יוסי: ישנו כא כראש גדול של אדם.
ושנעשה בידי אדם, שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכהכב, שהוא כפונדיון האיטלקי, וכסלע הנירונית, וכמלא נקב שבעולכג.
וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדָּה גַּסָּה:
- מְלֹא תַּרְוָד רָקָב,
- כִּמְלֹא תַּרְוָד גָּדוֹל שֶׁל רוֹפְאִים;
- וּגְרִיס נְגָעִים,
- כַּגָּרִיס הַקִּלְקִי.
- הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
- כַּכּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה,
- כָּמוֹהָ וּכְגַּרְעִינָתָה.
- כַּכּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה,
- וְנוֹדוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן,
- שִׁעוּרָן כְּפִיקָה גְּדוֹלָה שֶׁלָּהֶן.
- וּמָאוֹר שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם,
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא אֶגְרוֹף גָּדוֹל;
- זֶה הוּא אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל בֶּן בָּטִיחַ.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- יֶשְׁנוֹ כְּרֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל אָדָם.
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא אֶגְרוֹף גָּדוֹל;
- וְשֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם,
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה,
- שֶׁהוּא כַּפֻּנְדְּיוֹן הָאִיטַלְקִי,
- וְכַסֶּלַע הַנִּירוֹנִית,
- וְכִמְלֹא נֶקֶב שֶׁבָּעֹל:
ויש שאמרו - במידה גסה.
- מלוא תרווד רקב - מלוא תרווד גדול של רופאים.
- וגריס נגעים - כגריס הקלקי.
- האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה - כמוה וכגרעינתה.
- ונודות יין ושמן - שעורן כפיקה גדולה שלהן.
- ומאור שלא נעשה בידי אדם - שעורו מלוא אגרוף גדול,
- זה אגרופו של בן אבטיח.
- אמר רבי יוסי: ישנו כראש גדול של אדם.
- ושנעשה בידי אדם - שעורו מלוא מקדח גדול של לשכה,
- שהוא כפונדיון האיטלקי, וכסלע הנירונית, וכמלוא נקב שבעול.
בפרק שני מאהלות יבאר שאפר המת, והוא אשר ישאר מעצמיו אחר אורך השנים דמיון אפר, יטמא באוהל ממנו שיעור מלא תרווד.
ואמר שזה התרווד הנזכר הוא תרווד הרופאים הגדולים, אשר יוציאו בו העשבים אשר יבשלו אותן, וזה השיעור הוא מלא תרווד כמו שהתבאר בשני מאהלות.
והנגעים כולן אמנם יטמאו בכגריס והוא חצי פול, ואמרו שזה הפול מהמקום הנקרא קילקי לגודל זה, ושיעורו מרובע, באורכו שלשה גרעיני עדשים וכן ברוחבו, כמו שהתבאר בששי מנגעים.
וכן מי שיאכל ביום הכפורים שיעור תמרה יתחייב כרת, והיתנה בזאת התמרה שתהיה גדולה מאד.
ואמרו כמוה וכגרעינתה - הוא שיקבץ בשרה וגופה, לפי שבין עצמה וגרעינתה מרחק רב, ולוא ישוער בכללה יהיה שעורה יותר רב, והוא אמרם בירושלמי "וצריך למעך חללה". וכבר התבאר בתלמוד שזה השיעור הוא פחות מכביצה.
כפיקה גדולה שלהן - כמו הפלך הגדול אשר יקשרו בו, לפי שבזה יקשרו פלך בקצה הנוד, וכאשר ינקב נקב רחב יכניס ממנו הפלך ההוא יטהר.
ומאור - הוא נקב יהיה בכותל ליכנס בו האורה. וכאשר לא יעשה זה הנקב האדם בכוונה ליכנס בו האורה, אבל יקוב אותו אחד מהבעלי חיים או ישחת מעצמו הנה לא יביא את הטומאה, והוא שיכנס טומאת מת מזה הנקב לבית ,אלא אם היה בו זה השיעור.
ואגרוף - ידוע.
ובן בטיח - איש ידוע, והיה אגרופו גדול.
אולם כאשר נעשה זה המאור על ידי אדם, אם יהיה בו מלא מקדח של לשכה יביא את הטומאה, והנה אבאר זה בשלושה עשר מאהלות.
וכבר בארנו שהפונדיון חצי דרהם, ומשקלו שמונה עשרה גרעיני שעורה, והוא שעור הנקב אשר ינקב בזה המקדח אשר היה בלשכה שיעור הפונדיון.
וסלע הנרונית - מיוחסת אל נירון קיסר והוא ממלכי הרומיים.
ואמר כי כאשר נקב זה הנקב שיעור הפונדיון, והוא הסלע הפלונית, והוא שיעור הנקב אשר בעול, רצה לבאר שיעורו בעניינים מפורסמים אצל ההמון.
וראיתי לזכור לך בכאן שורש גדול התועלת, והוא אמרם בתוספתא מקואות "כזית מן המת וכעדשה מן השרץ, ספק יש בהן כשיעור, ספק אין בהן, ספקו טמא, שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא". ושמור זה השורש שבו תדע כאשר יפול לך ספק באיזה שיעור שיהיה אם תקח בו לקולא או לחומרא.
ולא יטעך אמרו "שיעורו מדברי סופרים", עם השורש אשר בידינו "שכל השיעורים הלכה למשה מסיני", לפי שכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואף על פי שהדברים הן הלכה למשה מסיני, לפי שמאמר "מדברי סופרים" יכלול שיהיה הדבר קבלת סופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות מן משה מסיני, או תיקון סופרים כמו התקנות והגזרות.
ושמור כלל זה:
מלא תרווד רקב. שאמרו ישנו מעיקרי אצבעותיו ולמעלה דברי ר"מ וחכמים אומרים מלא חפניו ומפרש התם מלא פיסת יד ומלא קשרי אצבעותיו חד שיעורא הוא:
כגריס הקלקי. במסכת נגעים פ"ו תנן מקום הגריס ט' עדשות מקום עדשה ד' שערות נמצאו ל"ו שערות:
כותבת הגסה. פליגי בה פרק בתרא דיומא (דף עט:) אי יתירה מכביצה אי פחותה מכביצה:
נודות היין והשמן. שניקבו איירי בכמה שיעור הנקבים:
כפיקה גדולה. פרק הלוקח (דף כב.) אמר ר' יוחנן ג' פיקות שמעתי אחת של שתי ואחת של ערב ואחת של פיקה גדולה והכא לא מיירי בהנהו דשלהם קתני:
שלא נעשה בידי אדם. מפרש באהלות פי"ג ומייתי לה פ' הישן (דף כ:) אחד חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת והתם קתני חישב עליו לתשמיש שיעורו פותח טפח למאור שיעורו כמלא מקדח:
תניא בתוספ' [ב"מ פ"ז] ואיזוהי פיקה גדולה שלהן הנכנס דרך פיהן בד"א מלמטה אבל מן הצד הרי אלו טמאים מפני שהן מקבלים טומאה מן הנקב ולמטה תחלתן אין מקבלים טומאה עד שינפח ויגם ואם נגממו שיעורן במשהו ור"ש אומר נודות שיעורן במשקין: עוד תניא בתוספ' [שם] אגרוף שאמרו ר' טרפון אומר פושט ראשי אצבעותיו ומראה ר"ע אומר קופץ אצבעותיו ומראה רבי יהודה אומר מניח אצבעו על גודלו כופל חוזר ומוריד ר' יוסי אומר ישנו בראש כרים גדולין של ציפורי אחרים אומרים משמו טפח ושליש טפח וכך היו משערים עד שלא בא בן בטיח:
שנעשה בידי אדם. שעשאו אדם לפנים [להכניס] אורה:
נירונית. מטבע של נירון קיסר:
מ, לוא תרווד רקב - מלוא כך עפרורית מן המת אחר שכלה כל ליחות שבו:
מלוא תרווד גדול של רופאים - שהוא גדול משאר תרוודים. ושיעורו מלוא חפניים:
כגריס הקלקי - כחצי פול הבא ממקום ששמו קלקי, והפולים שבו גדולים משאר פולים. ושיעור מקום גריס הקלקי, תשע עדשות שלש על שלש מרובעות. ומקום עדשה, ארבע שערות, נמצא מקום הגריס שלשים ושש שערות:
כותבת הגסה - גדולה משאר תמרים. ושיעורה מעט פחות מכביצה:
כמוה וכגרעינתה - שצריך למעך חללה:
ונודות יין ושמן - של עור שניקבו, שיעור הנקב שלהן, כפיקה גדולה. שמשימים בפלך כשהנשים טוות בו:
ומאור - כמין חלון שממנו האורה נכנסת לבית:
שלא נעשה בידי אדם - כגון חור שחררוהו מים או שרצים, או שנפל העפר מאליו ונעשה שם נקב. ואם לא חשב עליו לתשמיש או למאור, שיעורו להביא את הטומאה מאהל המת לבית לדרך הנקב, כאגרופו של בן בטיח. דהיינו אדם ידוע אצלם, ובן בטיח שמו, שהיה אגרופו גדול:
ושנעשה בידי אדם - שעשאו אדם להכניס את האורה:
נירונית - מטבע של נירון קיסר:
כמלוא נקב שבעול - מלוא מקדח של לשכה. ופונדיון האיטלקי וסלע הנירונית ומלוא נקב שבעול, כולן שיעור אחד להן. ויש מקומות שהיו יודעים באחד מהן ולא באחר, הלכך תנינהו לכולהו:
כפיקה גדולה שלהן. פירש הר"ב שמשימים בפלך כו'. נראה בעיני דל"ג שלהן וכן לא העתיק אלא כפיקה גדולה ולכאורה יש פנים לכך מהגמ' פ"ג דבכורות דף כב א"ר יוחנן ג' פיקות שמעתי. אחת של שתי ואחת של ערב ואחת של פיקה גדולה של סקאין. ומדלא חשיב הא דהכא. ש"מ שהיא אחת מכלל אלו והיינו או דשתי או דערב. אבל הר"ש כתב בהפך דהכא לא מיירי בהנהו. דשלהן קתני. וגם הרמב"ם גורס שלהן. וז"ל כפיקה גדולה שלהן. כמו הפלך הגדול אשר יקשרו בו לפי שבזה יקשרו פלך בקצה הנוד. וכאשר ינקב נקב רחב [יכנס] ממנו [הפלך] ההוא [יטהר] ע"כ. ולא ידעתי למה השמיט הרמב"ם בבא זו בפ"ז מה"כ:
מאור שלא נעשה בידי אדם. פי' הר"ב כגון חור שחררוהו מים כו'. כדתנן ברפי"ג דאהלות. וע"ש:
כמלא אגרוף גדול. דכיון דלא נעשה בידי אדם. בציר מהכי לא חשיב. רש"י רפ"ו דבכורות:
ישנו. לאותו אגרוף. רש"י:
של לשכה. שמונח בלשכה לקדוח את הצריך לבדק הבית. רש"י:
כפונדיון האטלקי. בפ' הזהב משנה ה מפרש הר"ב דפונדיון שני איסרין. ובפ"ט דמקואות משנה ה'. דשיעור איסר אטלקי ד' גרגרי שעורות:
וכמלא נקב שבעול. שעושין בו נקב ותוקעים בו יתד לקשור רצועות העול. רש"י:
(יט) (על המשנה) שלהן. להר"ב נראה לי דלא גרס ליה. והר"מ גרס ליה וזה לשונו, כמו הפלך הגדול אשר יקשרו בו לפי שבזה יקשרו פלך כו':
(כ) (על המשנה) גדול. דכיון דלא נעשה בידי אדם, בציר מהכי לא חשיב. רש"י:
(כא) (על המשנה) ישנו. לאותו אגרוף. רש"י:
(כב) (על המשנה) לשכה. שמונח בלשכה לקדוח את הצריך לבדק הבית. רש"י:
(כג) (על המשנה) שבעול. שעושין בו נקב ותוקעין בו יתד לקשור רצועות העול. רש"י:
כמוה וכגרעינתה: עיין במה שכתבתי בפ' בתרא דיומא סימן ב':
כפיקה גדולה שלהן: פי' הרמב"ם ז"ל כפיקה הגדולה שקושרין בהן שכן דרך לקשור בשולי הנודות וכשניקבו בשיעור שתצא מהנקב אותה הפיקא טהרו וכן פי' הרא"ש ז"ל וכן משמע קצת מתוך פי' הר"ש ז"ל:
ר' יוסי אומר ישנו כראש גדול של אדם: בתוספתא קאמר ר' יוסי ישנו כראש פר גדול של צפורי ואחרים אומרים משמו טפח ושליש טפח וכך היו משערין עד שלא בא בן בטיח. ור' טרפון אומר פושט ראשי אצבעותיו ומראה ר' עקיבא אומר קופץ ראשי אצבעותיו ומראה ר' יהודה אומר מניח אצבעו על גודלו וכופל וחוזר ומוריד:
וכסלע הנירונית: מטבע של נירון קיסר היינו ההוא דערק ואיגייר ונפק מיניה ר"מ כדאיתא ס"פ הניזקין (גיטין דף נ"ו.) וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל פ' לא יחפור (בבא בתרא דף י"ט) דמוכח במסכת בכורות פ' על אלו מומין שסלע נירונית יתרה על סלע סתם שבתלמוד שסלע סתם פחות הוא ממקדח סתם וכ"ש ממקדח גדול ע"כ וע"ש עוד:
שהוא כפונדיון: פי' וכמה הוא המקדח הגדול הוא כגודל פונדיון או כגודל סלע או כשיעור מלא נקב שבעול ה"ר יהוסף ז"ל:
יכין
ויש שאמרו במדה גסה: ר"ל יש דברים שאמרו חכמים לשערן במדה גדולה:
מלא תרווד רקב: ר"ל מה שאמרו חכמים דכף מלא מאפר רקבובית המת מטמא במשא ובאהל [כרפ"ב דאהלות] אין משערין בתרווד פשוט בינוני. אלא כמלוא וכו':
כמלא תרווד גדול של רופאים: שמשימין בתוכו סממניהן. והוא מחזיק מלא חפניים של אדם בינוני:
וגריס נגעים: ר"ל מה שאמרו דנגעי אדם או נגעי בגדים אמ"ט עד שיהיה נגע כגריס. ונגעי בתים אמ"ט עד שיהיה גדול כב' גריסין. שיעור כל גריס הוא כגריס וכו':
כגריס הקלקי: שם מקום וגדלו כג' על ג' עדשים. וכל עדש הוא כמקום בעור האדם שנטועות עליו ד' שערות ברבוע [נגעים רפ"ו]:
האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה: והוא מעט פחות מכביצה [יומא ע"ג] נמצא דגם בזה שיערו במדה גסה. שלא אמרו לשער בכותבת פשוטה דהיינו תמרה בינוני שנתיבשה:
ונודות יין ושמן: של עור שנתנקבו:
שיעורן כפיקה גדולה שלהן: ר"ל אין מתטהרין כשנתנקבו. רק כשהנקב גדול כהפיקה גדולה של אותן הנודות. ופיקה היינו כעין כדור גדול. שדרך לעשות בשולי הנוד מגוף עור הנוד. שאחזו בו הנוד. ושיעורו היה ידוע אצלם. ואם הנקב שנתהווה בהנוד הוא גדול כאותו הכדור. נטהר ושוב אמק"ט. אבל כשהנקב קטן מזה שאין הכדור יוצא דרך הנקב. עדיין מק"ט. מדיכול לתקן הנקב שבנוד בלי מעשה אומן שיפתח בית האחיזה הישן. כדי להרחיב הנוד. ויקשור בית האחיזה חדש במקום הנקב שיכרוך העור שבמקום הנקב סביב הכדור שיוציא מבית אחיזה הישן. מיהו אנן קיי"ל כר"ש דפליג בתוספתא וס"ל דשיעור נקיבת נוד הוא בכונס משקה [וער"פ ופי"ט מ"ח]. ולפיכך אזלה לה תמיהת רתוי"ט על שהשמיט הרמב"ם בבא זו [בפ"ז מכלים]:
ומאור: חלון:
שלא נעשה בידי אדם: כגון שחררוהו מים או שרצים בכותל. מביא את הטומאה דרך שם מחדר לחדר:
שיעורו כמלא אגרוף: [כפי"ג דאהלות מ"א]:
זה הוא אגרופו של בן בטיח: הוא אדם גדול מאד שהיה בזמן המשנה:
אמר ר' יוסי ישנו כראש גדול של אדם: ר"ל כראש של אדם הגדול ביותר:
וכסלע הנירונית: ר"ל כסלע שהטביע קיסר נערא:
וכמלא נקב שבעול: כולן שיעורן שוה. וזוטר שיעורי' טפי וטפי מאגרוף של בן בטיח. דמדנעשה החלול בכונה. סגי בהכי. מיהו בין האי ובין האי נאמרו בשיעור גדול. ולא באגרוף ומקדח פשוטים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת