משנה בכורות ב ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ב · משנה ט | >>
יוצא דופן והבא אחריו, רבי טרפון אומר, שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים.
רבי עקיבא אומר, שניהן אינן בכור, הראשון משום שאינו פטר רחם, והשני משום שקדמו אחר.
יוצא דופן, והבא אחריו -
- רבי טרפון אומר: ירעו עד שיסתאבו - ויאכלו במומן לבעלים.
- רבי עקיבה אומר: שניהן אינן בכור,
- הראשון - מפני שאינו פטר רחם,
- והשני - משום שקדמו אחר.
יוצא דופן - הוא שיקרע כסל הבהמה ויצא הוולד משם. ועושים זה כמו כן באשה שתקשה ללדת והגיעה לשערי מות.
והלכה כרבי עקיבא:
יוצא דופן. שנקרעה אמו והוציאו העובר דרך דפנותיה:
והבא אחריו - הנולד אחריו דרך הרחם:
ירעו עד שיסתאבו - דמספקא ליה לר' טרפון אי בכור לולדות קדיש אף על פי שאינו בכור לרחמים, כגון יוצא דופן שהוא הראשון שנולד אף על פי שלא פטר הוא את הרחם, אי בכור לרחמים קדיש אף על פי שאינו בכור לולדות, כגון הבא אחר יוצא דופן שהוא הראשון שפטר את הרחם אבל אינו בכור לולדות שהרי יוצא דופן קדמהו. ומספיקא שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים, דשמא תרתי בעינן בכור לולדות ולרחמים ואין שום אחד מהן קדוש, והמוציא מחברו עליו הראיה. ור' עקיבא פשיטא ליה דתרווייהו בעינן ואין שום אחד מהן קדוש. והלכה כר' עקיבא:
[והשני משום שקדמו אחר. דבכור משמע ליה לכל מילי כדמסיק אביי בסוגיא.]
יוצא דופן וכו': פי' כגון שהיתה מעוברת משנים ואחד יוצא מן הדופן ואחד נולד אח"כ הר"ר יהוסף ז"ל וגם מחק מלת שניהם. ואיתה בתוס' פ' יש בכור (בכורות ד' מ"ז) ועיין במה שכתבתי שם סי' ב'. וביד בפ' שני דהלכות בכורות סימן ד':
יכין
יוצא דופן: שנקרעת אמו בשעת לידה והוציאו העובר דרך דופן:
והבא אחריו: הנולד אחריו דרך הרחם:
רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו: דמספקא לי' לר"ט אי בכור ללידה קדיש אף שאינו בכור לרחם. כגון יוצא דופן. או בכור לרחם קדיש אף שאינו בכור ללידה. כגון הנולד דרך הרחם אחר היוצא דופן:
ויאכלו במומן לבעלים: אע"ג דבכל מת א' מהן דלעיל. אמר ר"ט בכל ספיקא דיחלוקו. התם שאני שהיה להכהן וודאי חלק בהתערובות. אבל הכא שמא אין להכהן חלק כלל בהתערובות. דשמא תרתי בעינן. שיהא בכור לרחם וללידה. להכי הממע"ה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת