מפרשי רש"י על שמות לד ז
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק ל"ד • פסוק ז' |
• ה • ו • ז • ט • טו • כ • כא • כב • כג • כה • כו • כז • כט • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
נֹצֵ֥ר[1] חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃
רש"י
"נצר חסד" - שהאדם עושה לפניו
"לאלפים" - לשני אלפים דורות
"עונות" - אלו הזדונות פשעים אלו המרדים שאדם עושה להכעיס
"ונקה לא ינקה" - לפי פשוטו משמע שאינו מוותר על העון לגמרי אלא נפרע ממנו מעט מעט ור"ד מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים (יומא פו)
"פקד עון אבות על בנים" - כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם שכבר פירש במקרא אחר לשונאי
"ועל רבעים" - דור רביעי נמצאת מדה טובה מרובה על מדת פורענות אחת לחמש מאות שבמדה טובה הוא אומר נוצר חסד לאלפים
רש"י מנוקד ומעוצב
נוֹצֵר חֶסֶד – שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה לְפָנָיו.
לָאֲלָפִים – לִשְׁנֵי אֲלָפִים דּוֹרוֹת.
[עָוֹן וָפֶשַׁע] – עֲוֹנוֹת, אֵלּוּ הַזְּדוֹנוֹת. פְּשָׁעִים, אֵלּוּ הַמְּרָדִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לְהַכְעִיס (יומא ל"ו ע"ב).
וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה – לְפִי פְשׁוּטוֹ, מַשְׁמָע שֶׁאֵינוֹ מְוַתֵּר עַל הֶעָוֹן לְגַמְרֵי, אֶלָּא נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעָט. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים, וְ"לֹא יְנַקֶּה" לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים (יומא פ"ו ע"א).
פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים – כְּשֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם (ברכות ז' ע"א); שֶׁכְּבָר פֵּרֵשׁ בְּמִקְרָא אַחֵר: "לְשֹׂנְאָי" (שמות כ,ד).
וְעַל רִבֵּעִים – דּוֹר רְבִיעִי. נִמְצֵאת מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה עַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת אַחַת לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת; שֶׁבְּמִדָּה טוֹבָה הוּא אוֹמֵר: "נוֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים" (תוספתא סוטה ד,א).
מפרשי רש"י
[ד] מנקה הוא לשבים. אבל המדה השניה של "ה'", שהוא מדת רחמים לשבים (רש"י פסוק ו), כי מידה השניה לעשות לו טוב כמשמעות "ה' ה'" שהוא מדת רחמים, וכבר שב בתשובה גמורה, ואשמועינן שהשם יתברך נותן לו טובות גם כן כמו שנותן למי שלא חטא. אבל "ונקה" לענין זה אמר, שהשם יתברך מנקה אותו מן החטא ומן העונש:
[ה] כשאוחזין מעשה אבותיהם כו'. עיין למעלה בפרשת יתרו (כ, ה) בדבור "לא יהיה לך":
[ו] נמצא מדה טובה מרובה וכו'. עיין למעלה בפרשת יתרו (כ, ו, אות יב). ועוד נראה, זה שכתוב (ר' תהילים קג, יא) "כי כגבוה שמים מעל הארץ גבר חסדו על יראיו", ופירוש הכתוב, כמו מן הארץ עד השמים מהלך ת"ק [שנה] (חגיגה דף יג.), כך גבר חסדו מה שהוא נוהג הקב"ה עם הצדיקים יותר ממה שראוי. שהרי לפי הראוי לא היה ראוי שיהיה הטוב רק עד ד' דורות, שעד כאן נחשב קורבה, כי זה השעור הוא אל מדת הפורענות, דכתיב (כאן) "פוקד עון על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים", נמצא כי החסד שהוא עושה אל יראיו יותר מן הראוי הוא כגבוה שמים על הארץ. וכן כתיב אחריו (ר' תהלים קג, יז) "וחסד ה' על יראיו מעולם ועד עולם וצדקתו לבני בנים", פירוש הכתוב כי "מן עולם ועד עולם" ת"ק [שנה], שכך הוא מסוף העולם עד סופו דהוא ת"ק, וכך צדקתו לבני בנים ת"ק פעמים ד' דורות, כי עד דור רביעי ראוי לעשות לבנים, כי נחשב דבר אחד, וזהו נכון:
- ^ בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו"ן רגילה