מפרשי רש"י על שמות לד כ
| מפרשי רש"י על שמות • פרק ל"ד • פסוק כ' | >>
• ה • ו • ז • ט • טו • כ • כא • כב • כג • כה • כו • כז • כט • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֙יךָ֙ תִּפְדֶּ֔ה וְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃
רש"י
"ופטר חמור" - ולא שאר בהמה טמאה
"תפדה בשה" - נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים
"וערפתו" - עורפו בקופיץ הוא הפסיד ממון כהן לפיכך יופסד ממונו
"כל בכור בניך תפדה" - ה' סלעים פדיונו קצוב שנאמר (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה
"ולא יראו פני ריקם" - לפי פשוטו של מקרא דבר בפ"ע הוא ואינו מוסב על הבכור שאין במצות בכור ראיית פנים אלא אזהרה אחרת היא וכשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים ולפי מדרש ברייתא מקרא יתר הוא ומופנה לגזרה שוה ללמד על הענקתו של עבד עברי שהוא חמשה סלעים מכל מין ומין כפדיון בכור במסכת (קדושין דף יז)
רש"י מנוקד ומעוצב
וּפֶטֶר חֲמוֹר – וְלֹא שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה (בכורות ה' ע"ב).
תִּפְדֶה בְשֶׂה – נוֹתֵן שֶׂה לַכֹּהֵן, וְהוּא חֻלִּין בְּיַד כֹּהֵן, וּפֶטֶר חֲמוֹר מֻתָּר בַּעֲבוֹדָה לַבְּעָלִים (שם ט' ע"ב).
וַעֲרַפְתּוֹ – עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ: הוּא הִפְסִיד מָמוֹן כֹּהֵן, לְפִיכָךְ יֻפְסַד מָמוֹנוֹ (מכילתא פסחא יח, על יג,יג; בכורות י' ע"ב).
כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶה – חֲמִשָּׁה סְלָעִים פִּדְיוֹנוֹ קָצוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶה" וְגוֹמֵר ["כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ"] (במדבר יח,טז).
וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא – דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא, וְאֵינוֹ מֻסָּב עַל הַבְּכוֹר, שֶׁאֵין בְּמִצְוַת בְּכוֹר רְאִיַּת פָּנִים. אֶלָּא אַזְהָרָה אַחֶרֶת הִיא: וּכְשֶׁתַּעֲלוּ לָרֶגֶל לֵרָאוֹת – "לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם", מִצְוָה עֲלֵיכֶם לְהָבִיא עוֹלַת רְאִיַּת פָּנִים (חגיגה ז ע"א). וּלְפִי מִדְרַשׁ בָּרַיְתָא, מִקְרָא יָתֵר הוּא וּמֻפְנֶה לִגְזֵרָה שָׁוָה[1], לְלַמֵּד עַל הַעֲנָקָתוֹ שֶׁל עֶבֶד עִבְרִי, שֶׁהוּא חֲמִשָּׁה סְלָעִים מִכָּל מִין וּמִין, כְּפִדְיוֹן בְּכוֹר. בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (דף י"ז ע"א).
מפרשי רש"י
[י] ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים. אף על גב דשאר קדשים שנפדו אסורים בגיזה ועבודה, כאן שרי, דאם אינו מותר לעבודה למאי חזי ליה החמור:
[יא] ללמד על הענקתו של עבד עברי וכו'. נאמר כאן אצל פדיון הבן "ולא יראו פני ריקם", ונאמר בעבד עברי (דברים ט"ו, י"ג) "ולא תשלחנו ריקם", מה פדיון הבן חמשה שקלים (במדבר י"ח, ט"ז), אף הענקתו של עבד עברי חמשה שקלים (קידושין דף יז.):
- ^ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? יָלֵיף "רֵיקָם" "רֵיקָם" מִבְּכוֹר. "רֵיקָם רֵיקָם - לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" (דברים טו,יג). גמ' קידושין ורש"י שם.