מ"ג שמות לד כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות לד · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֙יךָ֙ תִּפְדֶּ֔ה וְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּבוּכְרָא דִּחְמָרָא תִּפְרוּק בְּאִמְּרָא וְאִם לָא תִפְרוּק וְתִקְפֵיהּ כֹּל בּוּכְרָא דִּבְנָךְ תִּפְרוּק וְלָא יִתַּחְזוֹן קֳדָמַי רֵיקָנִין׃
ירושלמי (יונתן):
וּבוּכְרָא דְחַמְרָא תִּפְרוֹק בְּאִימְרָא וְאִין לָא תִפְרוֹק וְתִנְקְפֵיהּ בְּקוּפִּיץ וְכָל בּוּכְרָא דִבְרָךְ תִּפְרוֹק וְלָא יִתְחֲמוּן קֳדָמַי רֵיקָנִין:
ירושלמי (קטעים):
עַמִּי בֵּית יִשְרָאֵל לֵית אַתּוּן רְשָׁאִין לְמֵיחְמֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן רֵיקָנִין מִן כָּל מִצְוָה:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ופטר חמור" - ולא שאר בהמה טמאה

"תפדה בשה" - נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים

"וערפתו" - עורפו בקופיץ הוא הפסיד ממון כהן לפיכך יופסד ממונו

"כל בכור בניך תפדה" - ה' סלעים פדיונו קצוב שנאמר (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה

"ולא יראו פני ריקם" - לפי פשוטו של מקרא דבר בפ"ע הוא ואינו מוסב על הבכור שאין במצות בכור ראיית פנים אלא אזהרה אחרת היא וכשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים ולפי מדרש ברייתא מקרא יתר הוא ומופנה לגזרה שוה ללמד על הענקתו של עבד עברי שהוא חמשה סלעים מכל מין ומין כפדיון בכור במסכת (קדושין דף יז)

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

קצר

(כ) "פטר חמור" - מפורש. וטעם "לא יראו פני ריקם" - זכר ליציאת מצרים, כי הוציאם בכסף וזהב, ואין בשבטיו כושל (תהלים קה, לז). ואחר כן הזכיר כל הפרשה הכתובה בפרשת ואלה המשפטים (שמות כג, יב - יט). וכבר הודעתיך למה נזכרה זאת הפרשה:


 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יט - כ) "כל פטר רחם". הוסיף זה פה והפסיק מענין הרגלים, כי זה שייך ליציאת מצרים כמו שתאכל מצה תמיד כן תקדיש הבכורות, וגם שאחר שע"י חטא העגל היה עתיד ליטול העבודה מבכורות בל תאמר שא"צ, אמר שבכ"ז "כל פטר רחם" לי, וכן פטרי חמורים, וסיים לא יראו פני ריקם שבעת בואם יביאו עמם הבכורות להקריבם:

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה. ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם." (יט - כ):

(יט) ולא לבד הכנעתי המזל בל יעכב אתכם מלצאת, כי אם גם הרגתי בכורי מצרים המתייחסים אליו כי גם הוא בכור למזלות, והצלתי את בכוריכם. כי על כן "כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר", אשר תלד זכר, "פטר שור ושה". כי בזה תזכור אשר הצלתי בכוריכם ובכורות מקניכם:

(כ) וכאשר "פטר חמור" תעריפנו "אם לא תפדה" אותו בשה, יהיה לך לרמז אשר הערפתי בכורי מצרים אשר המשלתים לחמור כמו דאמר (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם. ואין לו פדיון אלא בשה, הוא דמיון שה פזורה ישראל (ירמיה נ יז) לרמוז כי ישראל אשר המה מצד הקדושה חלה בהם הקדושה, מה שאין כן לנמשלים למצריים כי טמאים המה:

הרי מזה יתאמת לך כי שרי מעלה והוברי השמים כאין לפני, ויתאמת לך אשר אני חדשתי העולם:

ואגב אורחיה אומר "ולא יראו פני ריקם". לומר אל תתמה אם בכורך תפדה בחמשה סלעים, כי הלא מזער הוא. כי צא ולמד מעולת ראיה שהיא מעה כסף להראות לפני קונך, אך אין זה כי אם שאין חפצו יתברך רק שלא יראו פניו ריקם. כן להורות כי אינך כפוי טובה, גם פה הוא על דרך זה:

<< · מ"ג שמות · לד · כ · >>