מפרשי רש"י על שמות כ ז
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ' • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • טו • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃
רש"י
(שמות כ ז): "זכור" - זכור ו(דברים ה יב): "שמור" בדבור אחד נאמרו. וכן (שמות לא יד): "מחלליה מות יומת",(במדבר כח ט): "וביום השבת שני כבשים".
וכן (דברים כב יא): "לא תלבש שעטנז", (דברים כב יב): "גדילים תעשה לך".
וכן (ויקרא יח טז): "ערות אשת אחיך", (דברים כה ה): "יבמה יבא עליה".
הוא שנאמר (תהלים סב יב): "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי".
"זכור" - לשון פעול הוא, כמו (ישעיה כב יג): "אכול ושתו", (שמואל ב ג טז): "הלוך ובכה". וכן פתרונו: תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה - תהא מזמינו לשבת.
רש"י מנוקד ומעוצב
זָכוֹר – זָכוֹר וְ"שָׁמוֹר" (דברים ה,יב) בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וְכֵן: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא,יד), "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים" (במדבר כח,ט). וְכֵן "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז" (דברים כב,יא), "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ" (שם,יב); וְכֵן "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ" (ויקרא יח,טז), "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה,ה). הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ"[1] (תהלים סב,יב). "זָכוֹר" – לְשׁוֹן פָּעוֹל הוּא, כְּמוֹ: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ" (ישעיהו כב יג), "הָלוֹךְ וּבָכֹה" (שמ"ב ג,טז); וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: תְּנוּ לֵב לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לְךָ חֵפֶץ יָפֶה, תְּהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת (פס"ר כג; ראו ביצה ט"ז ע"א).
מפרשי רש"י
[יג]לשוא לחנם להבל. רוצה לומר כי "לשוא" פירושו לחנם, וכן תרגם אונקלוס 'למגן', שהוא לשון לחנם. ומפני שלשון 'חנם' משמע שלא ישבע לחנם, שאין לו בו הנאה כלום, אבל אם היה לו בו הנאה יהיה מותר, פירש דעיקר הכוונה 'להבל', שאין ממש בשבועה, וזה נקרא 'חנם':
- ^ בפסוק: "שָׁמָעְתִּי".