מפרשי רש"י על שמות יז טו
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק י"ז • פסוק ט"ו |
• ח • ט • י • יב • יד • טו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְהֹוָ֥ה ׀ נִסִּֽי׃
רש"י
"ויקרא שמו" - של מזבח
"ה' נסי" - הקב"ה עשה לנו כאן נס גדול לא שהמזבח קרוי ה' אלא המזכיר שמו של מזבח זוכר את הנס שעשה המקום ה' הוא נס שלנו
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיִּקְרָא שְׁמוֹ – שֶׁל מִזְבֵּחַ.
ה' נִסִּי – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה לָנוּ כָּאן נֵס גָּדוֹל. לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי ה', אֶלָּא הַמַּזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – זוֹכֵר אֶת הַנֵּס שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם: ה' הוּא נֵס שֶׁלָּנוּ.
מפרשי רש"י
[יא] ה' הוא נס שלנו. וצריך לומר כי על ידי עבודתו יתברך אומר כל אדם 'ה' נס שלי', כי האדם העובד את הקב"ה - הוא מציל אותו מן אויביו, ועושה לו נסים, לכך קרא שם המזבח - ששם עבודה של הקב"ה - "ה' ניסי". דאם לא כן מאי ענין מזבח שיקרא בשם הזה "ה' ניסי". וכן המזבח שקרא יעקב "אל אלקי ישראל" (בראשית ל"ג, כ'), על ידי שהיה עובד הקב"ה על המזבח היה לו אל לאלהים ששמו "ישראל":
[יב] ויאמר משה. פירוש לא קאי "ויאמר" על השם, שכן משמע "כי יד על כס יה" שהוא לשון שבועה (רש"י כאן), ויש לפרש שהוא יתברך נשבע, משנפרש כי משה אמר שהוא יתברך נשבע, אבל זה לא יתכן, דקאי קרא זה על פסוק שלפניו (פסוק טו) "ויבן משה וגומר":
[יג] שאין השם שלם ואין הכסא שלם וכו'. וביאור ענין זה כי תמצא דבר בזרע עשו - שהוא עמלק - מה שלא תמצא בכל האומות, שהם מתנגדים לישראל תמיד עד שלא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל (רש"י בראשית כה, כג). וענין זה מורה שהם הפכים לגמרי מכל וכל, כיון שלא יוכלו להשתתף יחד. ולפיכך אמרו (תנחומא תצא, יא) כל זמן שזרעו של עשו בעולם אין השם שלם ואין הכסא שלם, שנאמר "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק וגומר". וביאור ענין זה כי השם של הקב"ה הוא "אחד", כדכתיב (ר' דברים ו, ד) "שמע ישראל ה' אחד", השם הזה נקרא שם המיוחד, שלא תמצא שם זה לשום נמצא בעולם. ומפני כי השם הזה מיוחד לכך, כל זמן שאין אחדות בעולם, ונמצא זרעו של עשו בעולם שהם מתנגדים, והנה השניות בעולם - אין השם הזה נמצא בשלימות בעולם הזה, כי השניות והחלוק בעולם הזה, והחלוק אינו שלם. ואילו היו משתתפים עם ישראל כמו שהוא בשאר אומות, לא היה זה מעכב שיהיה השם נמצא בעולם הזה בשלימות, אבל לא ישוו יחד. ונמצא כי יש כאן חלוק, וכל חלוק במה שהוא חלוק אין בו שלימות, ואם כן איך יתכן שימצא בעולם הזה השם המיוחד בשלימות, כי במה שהשם זה הוא מיוחד - יש בו השלימות שאין עוד זולתו, ולפיכך אין השם שלם. ואין הפירוש חס ושלום שאין השם שלם בעצמו, חס ושלום לומר כך, כי שלימתו בעצמו, אך אין השם בשלימות נמצא אצלינו כל זמן שזרע עשו בעולם. וכן 'אין הכסא שלם', כי 'הכסא' רוצה לומר בכל מקום המלכות, כדכתיב (בראשית מ"א, מ') "רק הכסא אגדל", ורוצה לומר המלכות אגדל, וכן "כסאו כשמש נגדי" (ר' תהלים פט, לז), ורוצה לומר אין מלכותו יתברך שמו בשלימות בעולם הזה. וזה כי המלכות גם כן הוא אחדות, שהמלך הוא נבדל מן העם אשר מולך עליהם, והוא מיוחד בעמו, שהרי לא תמצא שני מלכים משתמשים בכתר אחד (חולין דף ס:). ולכך קיימא לן במסכת ראש השנה בפרק בתרא (לב ע"ב) "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" הוא מלכות שמים, כי מאחר שהוא אחד הוא מלך, כי המלכות בעצמו הוא האחדות, ואין אתו אחר. ולפיכך אחר שאנו אומרים "שמע ישראל ה' אלקינו וגו'" אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו" (פסחים דף נו.), כי אחדותו הוא מלכותו, ונקרא קבלת מלכות שמים (ברכות דף יג.). ואם כן, איך יתכן שימצא מלכותו אצלינו בשלימות, כי מלכותו יתברך נמשך אחר אחדותו, וכאשר השניות בעולם אין שלימות מלכותו נמצא, לכך 'אין הכסא שלם' עד שיכלה כל זרעו של עשו, ואז לא יהיו שניות בעולם, ואז "יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט'):