מפרשי רש"י על במדבר ה יט
<< | מפרשי רש"י על במדבר • פרק ה' • פסוק י"ט | >>
• ב • ז • ח • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כז • כח • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהִשְׁבִּ֨יעַ אֹתָ֜הּ הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַ֤ר אֶל־הָֽאִשָּׁה֙ אִם־לֹ֨א שָׁכַ֥ב אִישׁ֙ אֹתָ֔ךְ וְאִם־לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָרְﬞרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
רש"י
"והשביע וגו'" - ומה היא השבועה אם לא שכב הנקי הא אם שכב חנקי (ס"א לא תנקי) שמכלל לאו אתה שומע הן אלא שמצוה לפתוח בדיני נפשות תחלה לזכות
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהִשְׁבִּיעַ וְגוֹמֵר – וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה? אִם לֹא שָׁכַב הִנָּקִי; הָא אִם שָׁכַב, חִנָּקִי [ספרים אחרים: לֹא תִנָּקִי], שֶׁמִּכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן (סוטה י"ז ע"א); אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לִפְתֹּחַ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה לִזְכוּת (ספרי יב; סנהדרין ל"ב ע"ב-ל"ג ע"א).
מפרשי רש"י
[כו] ומה היא השבועה. כלומר, שאין השבועה בפני עצמה והאמירה בפני עצמה, דהא לא מצאנו שום (אמירה) [שבועה], אלא כי האמירה והשבועה הכל אחד, לכך פירש הכתוב 'ומה היא השבועה':
[כז] מכלל לאו וכו'. כרבי חנינא בן גמליאל, דסבירא ליה הכי במסכת קידושין (דף סא.) דמכלל לאו אתה שומע הן. ומה שאמר (רש"י) 'הא אם שכב חנקי', ולא הוי ליה למימר אלא 'הא אם שכב לא תנקי אלא תמות', דהיינו דמפני דאף רבי חנניא דסבירא ליה דמכלל לאו אתה שומע הן, לא נוכל לשמוע כאן מיתה, אלא לא תנקי, ואיסורה הוא דעביד, ומנא ליה שתמות, ולפיכך כתוב שתדוק כאן 'הא אם שכב חנקי' (קידושין דף סב.). ואם תאמר, מנא ליה לומר כך 'חנקי', כבר תירץ בגמרא (שם) 'הנקי כתיב', ופירש רש"י "הנקי" כתיב בלא יו"ד, ולמדרש 'אם סטית תתחנקי'. ותימה לי, דלא מצאנו בקרא יו"ד כהאי גוונא, דהאי 'הנקי' לשון נפעל הוא, ואין דרך לבא יו"ד בלשון נפעל. ונראה לי דהכי פירושו, דהוי למכתב 'תנקי', כמו "אז תנקה מאלתי" (בראשית כ"ד, מ"א), וכל הפרשה בלשון עתיד "יתן ה' וגו'" (פסוק כא), והוי ליה למכתב גם כן 'תנקי'. אי נמי, דהוי ליה למכתב 'נקי את ממי המרים המאררים האלה', והוי שפיר אם לא סטית - את נקי ממי המרים, אלא למדרש 'אם סטית'. ומפני שהוקשה בתלמוד דאיך נדרש 'חנקי', כיון דקריאתו אינו שוה, דהא 'חנקי' הוא בשו"א נח, ו"הנקי" בקמץ, ואהא משני הנקי כתיב חסר יו"ד, כלומר, בודאי אילו כתיב ביו"ד, אין אחר יו"ד שו"א נח כלל, ואי אפשר לדרוש 'חנק', אבל "הנקי" בלא יו"ד כתיב, ושפיר דרשינן 'חנקי', כך יראה:
[כח] אלא שמצוה כו'. פירוש, מה שהתחיל בלשון זה לומר "הנקי ואת כי שטית חנקי", ולא איפכא, מפני שמצוה לפתוח בדיני נפשות בזכות (סנהדרין דף לג.), לכך התחיל בלשון זכות: