מלבי"ם על תהלים פה
<< · מלבי"ם על תהלים · פה · >>
פסוק א
פסוק ב
- א) שהתרצה אל ארצו החרבה, שעז"א "רצית ה' ארצך",
- ב) אל עמו הגולים ששב שביתם, "שבת שבית יעקב",
- ג) מה שמחל עונותיהם "נשאת עון עמך, סלה" סיום הענין, והנה המשורר הזכיר בכל א' מג' דברים אלה תנאי שנחשב בעיניו למגרעת, אשר לפיהו ראה שגאולה זו לא תהיה נצחיית, ומתפלל על כל א' שישנהו ה' לטוב, כי בדבר הא' שרצה את ארצו הזכיר שם הויה, ר"ל שרואה שמה שהתרצה לארצו לא היה בהסכמת מדת הדין רק מצד הרחמים לבד, שרחם על שוממתה וחורבנה. ומבואר שיש הבדל גדול בין התשועה שהיא רק לפי שעה מצד שלא יכול לראות בצרת הנדכא, ואחר סור הרחמים יצוייר שיקצוף שנית, משא"כ אם היתה התשועה במה"ד שהדין מחייב זה, שאז תהיה תשועה עולמית,
- ב) במה שהשיב שבית עמו ראה ג"כ חסרון, במ"ש "שבית יעקב", דהיינו שהם עדיין בשביה, כי היו עדיין תחת רשות מלכי פרס, והגאולה האמתיית ראוי שתהיה גאולה שלימה, והקרי הוא שבות[1] יעקב בו', וכיון גם בזה חסרון שהיתה הגאולה ע"י השתדלותם וברשיון כורש. ששבת השבות שהם הכינו לעצמם ומיוחס אליהם, וזה לאות שאינה הגאולה המובטחת, שהיא תהיה ע"י ה' (לא ע"י השתדלות אדם) ובאותות ובמופתים,
- ג) בענין מחילת העונות ראה ג"כ חסרון, שאמר שה' "נשא עונם וכסה חטאתם", שנשיאת עון מורה שהעון ישנו עדיין במציאות רק ה' סובל אותו, וכן החטא שהוא השוגג י"ל מציאות רק שה' כסהו לפי שעה, ובגאולה האחרונה יעביר ה' את העונות לגמרי שלא יהיו עוד במציאות כלל, וזה סימן שאינה הגאולה האמתיית, שעליה הבטחנו,
- א) שיהיה הקיבוץ כללי וגאולה שלמה ובלי השתדלות אדם,
- ב) שלא יהיה רק מהתפעלות הרחמים לפי שעה, אבל יהיה לעולם כמ"ש ובחסד עולם רחמתיך,
- ג) שיבוטל מדת כעסו לגמרי ולא יהיה עון במציאות כלל, כמ"ש כי בושת עלומיך תשכחי כמו שפרשתי שם, וז"ש אחר כי.
ביאור המילות
"שבות". בחירי"ק מענין שביה, ובכ"מ כתוב שבות בוי"ו והוא מענין השבה כמ"ש בירמיה, והכתיב פה שבות בוי"ו:פסוק ג
ביאור המילות
"נשאת עון". יש עדיין העון במציאות רק ה' סובל אותו, וכמ"ש מיכה ז' י"ח בהבדל בין נושא עון ובין כובש עון ועובר על פשע עיי"ש, וההבדל בין עון וחטא ידוע בכ"מ:פסוק ד
ביאור המילות
"עברתך, חרון אפך". עי' הבדלם בבה"ע:פסוק ה
- א) נגד מ"ש "שבת שבית יעקב" שלא היתה השבה גמורה כי הם עדיין שבוים ותחת רשות כרש, וכן לפי הכתב שבות שלא היה השבה ע"י ה' לבדו רק ע"י השתדלותם, בקש "שובנו" אתה בעצמך, ושתהיה השבה גמורה שלא נהיה עוד תחת רשות ב"ו,
- ב) נגד החסרון שאמר "רצית ה' ארצך" שהיה רק מהתפעליות מדה"ר לא בהסכמת מה"ד, בקש "שובנו אלהי ישענו" שאלהים הוא מה"ד שגם מה"ד יסכים לזה,
- ג) נגד מ"ש שרק "נשאת עון עמך" אבל העון ישנו עדיין במציאות, ויצוייר שיתעורר עוד כעס עליו אחר שלא נסלח לגמרי, בקש "והפר כעסך עמנו", עד שלא ימצא שום כעס במציאות כלל:
פסוק ו
ביאור המילות
"תאנף, תמשך אפך". גדר פעל אנף שכלה חרון אפו ע"י העונש וזה הפך של תמשך אפך, שימשוך דור דורים, כמ"ש ישעיה י"ב ובכ"מ, וההבדל בין לעולם ובין דור ודור למעלה ל"ג י"א ובכ"מ:פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
- א) "כבוד בארצנו" שאם היה הישע רק מצד החסד לא היה לנו כבוד כי היה חסד חנם, אבל עתה נשיג כבוד,
- ב) "לשכון כבוד", שהכבוד הזה ישכון לעולם ולא יבוטל בשום זמן, שאם היתה התשועה רק בעבור מדת האמת לפי מעשנו היה הכבוד מסתלק בעת יתמו זכיותינו, לא כן עתה ישכון הכבוד לעולם:
פסוק יא
ביאור המילות
"חסד ואמת". הבדלם מבואר:פסוק יב
ביאור המילות
(יב-יג) "תצמח". תחלת הצמיחה, ותתן יבולה הוא הגמר, וכן נשקף הוא ההתחלה ויתן הטוב הוא הגמר:פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
"צדק לפניו יהלך". לפני הטוב, יצייר הצדק והטוב כעצמים מופשטים, והטוב ילך בדרך אחרי הצדק המורהו דרך ילך:<< · מלבי"ם על תהלים · פה · >>
- ^ נראה שהוא ט"ס וצ"ל שבית, (או שצ"ל 'והכתיב' במקום 'והקרי') כמו שכתב המלבי"ם עצמו בביאור המילים על פסוק זה.