"כי אתה ה'", ר"ל שמניעת התשועה לא יצוייר רק באחד מג' פנים.
א) מצד הנותן אם אין בטבעו להיטיב, אבל "אתה ה' טוב".
ב) מצד המקבל אם אינו ראוי אל הטובה ע"י חטאיו, אבל "אתה ה' סלח" ומוחל לחטאים,
ג) מצד הקשר שבין הנותן והמקבל, אם דרך הנותן שלא לתת רק כפי המעשה שבזה יכול להיות שאין אני ראוי מצד מעשי, אבל "אתה ה' רב חסד לכל קוראיך", אינך נותן לפי הדין רק מצד החסד מבלי השקף על המקבל ומעשיו:
"האזינה ה' תפלתי", התפלה היא שפיכת הנפש והדבקה במקורה, ובזה מובדלת מן תחנה ויתר לשונות שמורים על בקשת צרכיו, אבל התפלה היא התרוממות הנפש מכל עניני הגשם, רק שבעת שיאזין ה' את התפלה אז דרכו להקשיב גם קול התחנונים מה שיחנן גם הגוף בעת ההיא לצרכו, ועז"א שע"י שתאזין תפלתי "תקשיב גם קול תחנונותי":
ביאור המילות
"האזינה תפלתי הקשיבה בקול תחנונותי". תפלה גדולה מן התחנה כנ"ל, והכלל שהאזנה גדולה מהקשבה, ובא על התפלה שהוא העקר האזנה, ועל התחנה שהיא טפלה הקשבה כמ"ש בפנים:
"אין כמוך", הנה בין העכו"ם היו כתות שהיו מכחישים הנהגתו, ואמרו שהגם שהוא לבדו ברא את העולם מסר ההנהגה לכחות אחרים גלגלים וכוכבים וכדומה שהם המנהיגים את העולם, ולעומת זה "אין כמוך באלהים", בין אלהים השופטים ומנהיגים אין כמוך, כי אתה המנהיג העליון וכולם מקבלים כחם מאתך, ויש כתות שהיו אומרים שהיו פועלים רבים בבריאה ושנברא על ידי עילות ועלולים ולעומת זה אמר "ואין כמעשיך", ולכן.
"כל גוים אשר עשית" אחר שאתה עשית אותם, "יבואו וישתחוו לפניך ה' ויכבדו לשמך", ר"ל כי המכחישים שאינו מנהיג את העולם יתנו לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא ישתחוו לפניו, אחר שלדעתם אינו יודע מאומה מהעולם השפל, והכת השניה שאמרו שנמצאו פועלים רבים, לא יכבדו אותו לבדו אחר שיש בוראים רבים, אבל אחר "שאין כמוך באלהים" בהנהגה לכן "כולם ישתחוו לפניך", וע"י "שאין כמעשיך" לכן "יכבדו לשמך":
"כי גדול אתה ועושה נפלאות", שם גדול מורה אצל ה' שהוא ראש הסבות וסופם עד אחרית המסובבים, ואחר "שגדול אתה לבדך" א"כ מבואר "שאין כמעשיך" ואין שותף בבריאת העולם, ואחר שאתה "עושה נפלאות" לשדד הטבע ולהרסו מבואר שאתה המנהיג כל כחות הטבע, "ואין כמוך באלהים ה'", ור"ל שאחר שאתה הבורא והמשגיח ויכול להרוס סדרי הטבע אם כן בכחך להושיעני, לכן "ביום צרתי אקראך כי תענני":
"אודך ה' בכל לבבי", ההודאה היא על הטובות שהשיג, ולא תהיה ההודאה עם כונת מבקש, שיבקש עי"כ שיוסיף להיטיב לו שאז אינו מודה בכל לבבו, רק אודך בכל לבבי וכמ"ש למעלה (סימן ט'), "וגם אכבדה שמך לעולם" ע"י ספור תהלותיו וגבורותיו:
"כי חסדך", ר"ל שעשה אתי טובות כפולות, בין לגוף בין לנפש, על טובות הגוף אמר "כי חסדך גדול עלי", ועל טובות הנפש אמר "והצלת נפשי משאול תחתיה", שהציל הגוף מאויביו, והנפש מיצר הרע וכחות המחטיאים אותה:
"אלהים", איני יכול להמלט משונאי ע"י צדקי "כי זדים קמו עלי", אינם קמים עפ"י טענה רק מצד שהם זדים עושים רע בזדון, ולא יועיל צדקי לנגדם, וכן לא אוכל להתגבר נגדם בכח כי "עדת עריצים בקשו נפשי", שהם חזקים ועריצים, וכן לא אקוה שייראו מה' כי "לא שמו אלהים לנגדם":
(טו-טז) "ואתה ה' אל רחום" וכו' "פנה אלי", מפרש מצד שאתה רחום "פנה אלי" לראות בעניי, ומצד שאתה חנון "חנני", ומצד מדת אמת "תנה עזך לעבדך", מצד שאני עבדך ועובד אותך, ומצד מדת חסד "הושיעה לבן אמתך", ור"ל שעובד את ה' מצד בחירתו, שעז"א עבדך, ומצד שנוצר לזה בטבע מאבותיו שעז"א לבן אמתך, וזה חסד שיצרו באופן זה שיהיה מוכן בטבע לעבוד את ה':
"עשה", ונגד מדת ארך אפים אומר הגם שחטאתי "עשה עמי אות לטובה" עד "שיראו שונאי" שמחלת את עוני "ויבושו", (וכמו שפי' חז"ל שהיה האות בעת שהכניס שלמה את הארון לבית קדש הקדשים), "כי אתה ה' עזרתני" נגד אויבי "ונחמתני" על הצרות שסבלתי:
