מלבי"ם על תהלים סח יד
<< | מלבי"ם על תהלים • פרק ס"ח • פסוק י"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • לא • לב • לג • לד • לה • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אִֽם־תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֤ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם
כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף
וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ׃
(יד-טו) "אם", כ"ז מן האומר שנתן ה', ה' הכריז לאמר אתם מלכי צבאות "אם תשכבון בין שפתים", שהוא גבול הארץ המזרחי בעבר הירדן, דעו כי "כנפי יונה אשר היא נחפה בכסף, אשר יפרוש שדי בה" בהיונה הזאת וכנפיה, "את המלכים" ששכבו בין משפתי ארצה "אז תמלא שלג את ההר בשן", צייר את ישראל כיונה כנגד החיות והעופות הטורפות שבאו לשלול את קנה, וכמו שהיונה עם חולשתה תלחם בכנפיה עם הזרים הבאים לשלול קנה, כן יצאה היונה הזאת ללחום נגד כל עיט וכל עוף טורף הבא על משכנה, וצייר את היונה הזאת "שהיא" עצמה "נחפה בכסף ושאברותיה מצופים בירקרק חרוץ" שהוא ציור היופי וגם החוזק, כאלו היא מחופה במתכת בל יוכלו לנשכה, ואומר כי ה' יפרוש בה בהיונה הזאת ובכנפיה, את המלכים שבאו עליה, והוא הציור של פרישת מחנה ישראל על מחנה האויב, ומצייר שבעת תפורש כנפיה "תשלג בצלמון את הר אלהים הר בשן", וציור זה לקוח ממה שהר בשן הרם ונשא מכוסה בשלג כל ימי הקיץ כדרך ההרים הגבוהים וגבנונים, והררי שלג אלה בעת יהיה סער וינשב השלג שמה בחוזק, יפול על מחנות בני אדם העומדים עליו ויפילם במהמורות בל יקומו, עפ"ז צייר שכשעלו לראש ההר ולחמו משם עם ישראל, סער עליהם השלג עד שנעשה שם צלמון וצלמות וישלג ויכס את מחניהם ויאבדו מתוך הקהל, ויוכל להיות שהיה כן באמת, או שלקח זה במליצה לציור הצרה והחשכה שבא עליהם בהר ההוא, כי סערת השלג הוא נורא לבני הארצות האלה שאין השלג מצוי שם, ובא המליצה שכנפי היונה כסו את המחנה בשלג וחשכת צלמות, ע"י ה' שפרש בכנפיה את המלכים ויכס עליהם בצלמות:
ביאור המילות
"שפתים". הגבולים, כמו למה ישבת בין המשפתים, וקרוב עם לשון שפה שבא על קצה הדבר וגבולו, שפת הים.
"בירקרק חרוץ". בחרוץ ירקרק, כמו רבים עמים, משנה כסף, וחרוץ זהב משובח:
<< · מלבי"ם על תהלים · סח יד · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.