מלבי"ם על תהלים סח יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"עלית", אתה רכב אלהים "עלית" עתה "למרום", היינו למרום הר בשן, "ושבית שבי" ממחנה האויב, "לקחת", שעורו "שבית שבי (באדם) לקחת מתנות באדם" מה שבימי קדם כשעלית למרום ההר שהוא הר סיני לקחת אז מתנות, שאז נעשו לך לעם מרצונם וכאלו נעשו שלך בדרך מתנה, עתה שבית אותם בדרך שביה ע"י מלחמה, שאז לקחת לך בני אדם בדרך מתנה ועתה בדרך שביה, "ואף (שבית) סוררים", את העכו"ם שבית, כדי "לשכון יה אלהים" כדי שתוכל לשכון בהר, שהם רצו לגרש אותך משם בל תשכון שמה, ולכן שבית אותם בשבי כדי שתשאר שוכן שם, ר"ל כדי שישכנו שם ישראל שעמהם ה' שוכן:


ביאור המילות

"למרום". לרום ההר, כמו חוצבי מרום קברו (ישעיה כ"ג), כי השח יושבי מרום (שם כ"ו).

"שבית". נמשך לשתים, שבית באדם, ואף שבית סוררים, ולקחת מתנות מוסגר, שתחלה לקחת מתנות:

 

<< · מלבי"ם על תהלים · סח יט · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.