מלבי"ם על משלי כ ד
<< | מלבי"ם על משלי • פרק כ' • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מֵ֭חֹרֶף עָצֵ֣ל לֹא־יַחֲרֹ֑שׁ
ישאל וְשָׁאַ֖ל בַּקָּצִ֣יר וָאָֽיִן׃
"מחרף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין", זמן החרישה הוא בחורף ואז האויר קר, "והעצל" שאינו אוהב לעשות מלאכה גם בעת נכון לזה, כ"ש "שיתעצל בסבת החורף", ואח"כ "בבוא הקציר" שהאויר טוב "שואל" לאכול "ואין", והוא משל על האיש המתעצל לאסוף חכמה בימי נעוריו, שאז הזמן לחרוש חלקת הנפש מן הקוצים והדרדרים וציורי התאוה, ולזרוע בה זרע החכמה ודעת, אבל אז רתיחת הבחרות ותאותיו ימנעוהו מזאת ויתעצל, ואח"כ בימי זקנותו שאז נחו רתיחות הילדות, אבל אחר שלא הכין אדמת הנפש לחכמה בזמנו לא ימצא פרי, וכן ימליץ החורף על ימי חיי הנפש בגויה, שאז זמן החרישה והזריעה, ובעת תתפשט הנפש מלבוש החומר אז זמן הקצירה, ומי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת:
<< · מלבי"ם על משלי · כ ד · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.