לדלג לתוכן

מלבי"ם על איוב כה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


== פתיחה למענה השישה עשר מענה בלדד ==

גם בלדד ניסה את כוחו לקחת צרי אל שיטתו, בין מה שאמר בטעם ייסורי הצדיקים שהוא על דרך התמורה, בין מה שאמר בטעם הצלחת הרשעים שהוא מפני שעיקר עונשם הוא בעולם הבא בכריתת נפשם ושאריתם, שעל כל אלה ניצחו איוב בטענותיו, ועתה החזיק במעוזו להשיב מלחמה שערה בזה הדרך:

הוא יחזיק במעוזו שהכל נתון תחת ההשגחה הפרטית, וה' בעל גמולות גמול ישלם לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו, ובכל זאת יחוייב מטבע ההנהגה הכללית שיעצור לפעמים מבלי יגמול ויעניש תיכף להפרטים, מפני שאין ההנהגה הכללית מסכמת לזה, כמו למשל:

  • שהמטר הוא השגחיי ובא בפקודת ה' לטוב ולחסד, להצמיח מוצא דשא ושדי תבואה, ובכל זאת לא יימנע שהצדיק ההולך אז בדרך יקבל צער מן המטר, והכי נאמר שיעצור ה' את המטר בשבילו?!
  • האור הוא לתועלת הכלל, ובכל זאת ישמש בו גם הרשע ללכת באורו אל מקום חפצו לרצוח ולעשוק;
  • והחושך, העשוי לתת מרגוע ליגיעי כוח, ישמש בו גם הגנב לחתור בחושך בתים,

ובכל זאת אין שאלה שישנה ה' טבע הכללית אשר היא לטובת הכלל בשביל האיש המיוחד, כי הטבע הכללית ערוכה בכל ושמורה בחכמה ויכולת וחסד לפי הטוב הכללי, הגם שיצמח על-ידה לפעמים רע לצדיק, או טוב לרשע במקרה, לא ישנה טבע הכללית בעבור האישיי הפרטיי.

ובכל זאת לא יקפח ה' שכר הצדיק, ולא יוותר עונש הרשע, אך יגמול ויעניש באופנים מיוחדים אשר לא תשתנה הטבע בעבורם, אם בעולם הזה אם בעולם הבא.

ולכן יצוייר היטב שהצדיק יתייסר אם נולד במערכה רעה ומזלו מחייב לו רעות וצרות, שאז לא ישנה ה' את הטבע הכללית בעבורו, וכמו שנאמר ברבי חנינא בן דוסא: "ניחא לך דאחריב עלמא בגינך?!". ובכל זאת יקבל שכר, בין על צדקותיו, בין על הייסורים שסבל בלא פשע, כי יש עולם אחר נפשיי שאינו נתון תחת מערכת עולם הזה ומזלו, ושם יאיר באור החיים, וזה מתאחד עם דעתו שביאר במענה הראשון, שייסורי הצדיק הם על דרך התמורה, ושעתיד לקבל שכר בעבור הייסורים, רק שאז לא ביאר את דעתו היטב, ולכן שם איוב לאל מילתו, ועתה ביאר שהתמורה הזאת אינה מצד שכן ירצה ה' ליסרהו עתה כדי להיטיב לו אחרי זה, שעל זה יאמר "לא מעוקצך ולא מדובשך", רק שכוונתו, שאם מזלו של הצדיק וטבע מקומו ומערכתו ומולדתו וענייניו יחייבו לו רעות, שיהיה עני וחולה וחסר לחם, לא ישנה ה' את הטבע הכללית בעבורו, רק יגמלהו טוב בעתיד בעבור הרע שסבל מצד מזלו הרע ומערכתו הרעה.

ובזה יצדק גם המשל שנשא על זה מן הצמח, שיעקרנו בעל הגן ממקומו וישתלנו במקום אחר ששם יצמח ויפרה, וכן יעקור ה' את הצדיק מארץ תלאובות אשר שם עתיד ליגון ומחסור, וישתלנו בארץ החיים בעולם הרוחני, ששם ישביע בצחצחות נפשו, והיה כגן רווה ויעשה פרי ותנובה.

וכן הרשע, שמזלו יחייב שיהיה עשיר ומצליח ובריא אולם, לא ישנה ה' הטבע הכללית בעבור עונש הרשע, רק יניח העולם על טבעו, כמו שנאמר "עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין", ובכל זאת יקבל הרשע עונשו לעתיד, בעולם הנצחי, כמו שביאר במענהו השני, ואם כן אין שאלה גם בזה, למה יצליח בעולם הזה, שהוא מפני שמזלו גורם זאת, ובכל זה (איוב ח יב): "לפני כל חציר ייבש", כמשל הגומא והאחו, ויכפל עונשו כפי ערך הטוב שקיבל וכפי רשעתו.

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"המשל ופחד עמו", ר"ל ה' נותן ממשלה לאחרים (שעז"א המשל בהפעיל), ובכ"ז נשאר הפחד עמו, ר"ל הוא דומה כמלך שמינה מושלים תחתיו, ובכ"ז הוא בעצמו משגיח על כל דבר וכולם מתפחדים ממנו, וכן כל כחות הטבע ותולדותיה הגם שהפקיד עליהם מושלים רבים שהם מערכת הכוכבים והשרים העליונים וכ"א ממונה על פעולה מיוחדת, בכ"ז הוא המשגיח על כולם שיהיה בדין ובצדק וכולם מתיראים ממנו, והוא "העושה שלום במרומיו", שהגם שהכחות אשר בבריאה, וכן הראשים הפוקדים עליהם, הם מתנגדים זל"ז, וכ"א פועל פעולה מיוחדת לעצמו מתנגדת אל פעולת זולתו, הוא העומד בראש הסולם וקושר קשרים לאותיות הבריאה, ומחבר ומצרף כל הפרטים להנהגה כוללת שלמה ולספר שלם כתוב במכתב אלהים בחכמה ודעת, כמ"ש יוצר אור ובורא חשך עושה שלום, וכמש"ש:  

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"היש מספר לגדודיו", וכן הכחות הפרטיים הנתונים תחת הממשלות העליונות, שלכן קראם גדודים שהם כמו הגדודים הנתונים תחת המושלים, והם אין להם מספר כי רבו מאד, ובכ"ז "על מי לא יקום אורהו" אור השגחתו והנהגתו פולח ובוקע על כל כח וכל בריה, באופן שבין הניגוד ובין הריבוי הנראה במציאות, ישובו לאחדות גמור ולדבר אחד מכל צד, ע"י האחד המיוחד ראשית ואחרית כל המאחד את כולם, ומנהיג כולם לתכלית כולל מיוחד, כולו טוב אין רע במגוריו, וכל רע ופירוד וניגוד שימצא בפרטים, ישוב לטוב ושלום וחסד ע"י התכלית הכולל אשר בחכמתו, הרוצה אך בטוב:  

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ד-ה) "ומה יצדק אנוש עם אל הן עד ירח", ועתה הכי יוכל אנוש לצדק במה שיטען נגד האל, שיסיר את הירח "שלא יהל" אור, או "שיעדה" ויסיר את "הכוכבים אשר לא זכו בעיניו" של האנוש הזה, שאם אנוש פרטי יחידי נולד במערכה רעה, והירח או הכוכבים ששלטו בעת מולדתו חייבו עליו רעות וצרות לפי טבע מערכתם והמזל שצמח בעת ההיא, הכי יוכל לטעון שיסיר ה' את הירח והכוכבים ששלטו בעת מולדתו, ויברא תחתם ירח וכוכבים אחרים שיורו עליו טוב והצלחה, היצדק בטענתו זאת, וכי יחריב ה' את העולם בעבור איש פרטי:  

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אף כי אנוש רמה", בפרט שכלל האנוש הוא רמה, ור"ל שהחומר שלו עתיד להבלות בקבר ורמה תאכלהו, ועקרו הוא הנפש הרוחנית שהחומר הוא רק לבוש אליה שתתגלם ותתלבש בו משך זמן מוגבל ואח"כ ישוב העפר על הארץ כשהיה. ואיך מפני מציאות הלבוש הזה הבלה ונפסד יבטל וישנה את ההנהגה הכללית ויסיר את הירח והכוכבים אשר העמידם לעד לעולם, ובכ"ז אין עול בזה, כי עתיד הוא לתת להצדיק טוב בעבור הרע שסבל, ולהרשע רע בעבור הטוב שקבל שלא במשפט, בעולם הנצחי, ששם אין שולטים הכוכבים במערכתם. וזה הוא דרך התמורה שאמר בלדד במענהו הראשון, ומשפטי ה' אמת צדקו יחדו: