מלבי"ם על איוב כה
<< · מלבי"ם על איוב · כה · >>
== פתיחה למענה השישה עשר מענה בלדד ==
גם בלדד ניסה את כוחו לקחת צרי אל שיטתו, בין מה שאמר בטעם ייסורי הצדיקים שהוא על דרך התמורה, בין מה שאמר בטעם הצלחת הרשעים שהוא מפני שעיקר עונשם הוא בעולם הבא בכריתת נפשם ושאריתם, שעל כל אלה ניצחו איוב בטענותיו, ועתה החזיק במעוזו להשיב מלחמה שערה בזה הדרך:
הוא יחזיק במעוזו שהכל נתון תחת ההשגחה הפרטית, וה' בעל גמולות גמול ישלם לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו, ובכל זאת יחוייב מטבע ההנהגה הכללית שיעצור לפעמים מבלי יגמול ויעניש תיכף להפרטים, מפני שאין ההנהגה הכללית מסכמת לזה, כמו למשל:
- שהמטר הוא השגחיי ובא בפקודת ה' לטוב ולחסד, להצמיח מוצא דשא ושדי תבואה, ובכל זאת לא יימנע שהצדיק ההולך אז בדרך יקבל צער מן המטר, והכי נאמר שיעצור ה' את המטר בשבילו?!
- האור הוא לתועלת הכלל, ובכל זאת ישמש בו גם הרשע ללכת באורו אל מקום חפצו לרצוח ולעשוק;
- והחושך, העשוי לתת מרגוע ליגיעי כוח, ישמש בו גם הגנב לחתור בחושך בתים,
ובכל זאת אין שאלה שישנה ה' טבע הכללית אשר היא לטובת הכלל בשביל האיש המיוחד, כי הטבע הכללית ערוכה בכל ושמורה בחכמה ויכולת וחסד לפי הטוב הכללי, הגם שיצמח על-ידה לפעמים רע לצדיק, או טוב לרשע במקרה, לא ישנה טבע הכללית בעבור האישיי הפרטיי.
ובכל זאת לא יקפח ה' שכר הצדיק, ולא יוותר עונש הרשע, אך יגמול ויעניש באופנים מיוחדים אשר לא תשתנה הטבע בעבורם, אם בעולם הזה אם בעולם הבא.
ולכן יצוייר היטב שהצדיק יתייסר אם נולד במערכה רעה ומזלו מחייב לו רעות וצרות, שאז לא ישנה ה' את הטבע הכללית בעבורו, וכמו שנאמר ברבי חנינא בן דוסא: "ניחא לך דאחריב עלמא בגינך?!". ובכל זאת יקבל שכר, בין על צדקותיו, בין על הייסורים שסבל בלא פשע, כי יש עולם אחר נפשיי שאינו נתון תחת מערכת עולם הזה ומזלו, ושם יאיר באור החיים, וזה מתאחד עם דעתו שביאר במענה הראשון, שייסורי הצדיק הם על דרך התמורה, ושעתיד לקבל שכר בעבור הייסורים, רק שאז לא ביאר את דעתו היטב, ולכן שם איוב לאל מילתו, ועתה ביאר שהתמורה הזאת אינה מצד שכן ירצה ה' ליסרהו עתה כדי להיטיב לו אחרי זה, שעל זה יאמר "לא מעוקצך ולא מדובשך", רק שכוונתו, שאם מזלו של הצדיק וטבע מקומו ומערכתו ומולדתו וענייניו יחייבו לו רעות, שיהיה עני וחולה וחסר לחם, לא ישנה ה' את הטבע הכללית בעבורו, רק יגמלהו טוב בעתיד בעבור הרע שסבל מצד מזלו הרע ומערכתו הרעה.
ובזה יצדק גם המשל שנשא על זה מן הצמח, שיעקרנו בעל הגן ממקומו וישתלנו במקום אחר ששם יצמח ויפרה, וכן יעקור ה' את הצדיק מארץ תלאובות אשר שם עתיד ליגון ומחסור, וישתלנו בארץ החיים בעולם הרוחני, ששם ישביע בצחצחות נפשו, והיה כגן רווה ויעשה פרי ותנובה.
וכן הרשע, שמזלו יחייב שיהיה עשיר ומצליח ובריא אולם, לא ישנה ה' הטבע הכללית בעבור עונש הרשע, רק יניח העולם על טבעו, כמו שנאמר "עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין", ובכל זאת יקבל הרשע עונשו לעתיד, בעולם הנצחי, כמו שביאר במענהו השני, ואם כן אין שאלה גם בזה, למה יצליח בעולם הזה, שהוא מפני שמזלו גורם זאת, ובכל זה (איוב ח יב): "לפני כל חציר ייבש", כמשל הגומא והאחו, ויכפל עונשו כפי ערך הטוב שקיבל וכפי רשעתו.
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
<< · מלבי"ם על איוב · כה · >>