מלאכת שלמה על שקלים ד
<< · מלאכת שלמה · על שקלים · ד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
התרומה מה היו עושין בה וכו': ביד רפ"ד דהלכות שקלים וסי' ה' ו':
תמידין ומוספי': וכ' פי' הר"ש שיריליו ז"ל דכתי' ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד דהיינו צרכי אהל מועד דכתיב בעזרא והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו והיינו על עבודת אהל מועד דכתב רחמ' ומפרש ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על ישראל וכל מלאכת בית אלהינו ללחם המערכת היינו לחם הפנים ומנחת התמיד הייכו נסכי תמידין וה"ה לנסכי מוספין דכולהו עולות ולעולת התמיד היינו תמידין שבתות חדשים ומועדים היינו עולות מוספים. קדשים היינו זבחי שלמי צבור. ולחטאות היינו שעירי ר"ח ושל מועדות דמיקרו חטאות הצבור וכל מלאכת בית אלהינו לרבות עומר ושתי הלחם וקטרת וכל מידי דעבודת פנים:
וכל קרבנות צבור: לאתייי קטרת ומלח ועצים דאמרי' פ' הקומץ רבא דמתרומת הלשכה הן באין אבל פר העלם של צבור ושעירי ע"ז פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בפ' התכלת מהיכן באין ע"כ. לשון החכם ה"ר סולימאן ז"ל:
שומרי ספיחים וכו': וא"ת והאיך מותר להקריב העומר מן הספיחי' השמורים הא ניחא להרמב"ם ולהרמב"ן ולרש"י ז"ל שסוברים שאע"פ שאסור לשמור אין הפירות נאסרין אלא למי שסובר שהספיחי' הנשמרין אסורין מאי איכא למימר ותרצו התוס' בפ"ק דר"ה דף ט' דלא הויא שמירה ממש דלא היו צריכין לשמור מבני אדם דמאליהן היו פורשים כשהיו יודעין שהן לצורך העומר ולא היו שומרים אותם אלא מבהמה חיה ועוף ומ"מ עדיין קשה התינח לרבנן דס"ל שאין הספיחי' אסורין אלא מדברי סופרים דאיכא למימר דלא גזרו במקום מצוה אלא לר' עקי' דס"ל שהספיחין אסורין מדברי תורה מאי איכא למימר ומתרץ בירושלמי אמתני' דשומרי ספיחין עשאוהו כחמשה דברים באין בטומאה ואינם נאכלין כדאיתא במתני' פ' כיצד צולין וזה הירושלמי הביאו הראב"ד ז"ל בפירושו על תורת כהנים פ' בהר סיני ע"ש. ומשמע שם מפירושו ז"ל שמה שמקשה הירוש' ומתרץ הוי אליבא דר' עקי' ואם תעיין בירוש' תמצא שאינו מזכיר כלל ר' עקיבא אדרבא משמע התם דשקיל וטרי אליבא דרבנן דס"ל שאין הספיחי' אסורין מן התורה אלא אם יהיו נשמרין וזה מסייע לסברת התוספות שסוברים שפירות שביעית הנשמרין אסורין מן התורה וכפשט הברייתא דת"כ מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור אלא שאין הירוש' סובר כתירוצם שלפי תירוצם שיירי העומר נאכלין ולפי הירוש' אינם נאכלין ואפשר שלא ראו הירושלמי עכ"ל ז"ל:
שומרי ספיחים: מציעא פ' הבית והעליה דף קי"ח ומנחות ר"פ כל קרבנות (מנחות דף פ"ד) רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא היכי מקרבינן עומר מספיחי שביעית והא בעי לשרוף קומץ ע"ג המזבח ורחמנא אמ' גבי שביעית לאכלה ולא לשריפה והא יכול להביא משל כרמל דאשתקד אע"פ שהיא תבואה ישנה ומסיק ר' אלעז' משו' דרחמנא אמ' ראשית קצירכם דבשעת הבאה להוי ראשית קציר דהאי תבואה ואי מייתי משל אשתקד אינו מביא מראשית שהרי נקצר מאשתקד וסוף קציר שנה שעברה הוא בשעת הבאה ועוד דבכורים כתיב בין בעומר בין בשתי הלחם דמשמע דבעינן שיהו בכורים בקצירה הלכך לא אפשר שאם אינו מביא של שביעית נמצא עומר בטל ורחמנא אמ' בעומר לדורותיכם שאי אפשר לבטלו. ובס"פ בתרא דיבמות דף קכ"ב וגם בפ"ק דר"ה דף ט' הקשו התוס' דהא דבר השמור בשביעית אסור כו' וכתבו שם עוד ומופקר נמי לא שרי לבצור אלא ע"י שנוי ובת"כ דקתני מן המשומר אי אתה בוצר היינו אפי' ע"י שנוי ע"כ ואיתא נמי למתני' בתוס' בפ"ק דר"ה דף ט' ובס"פ קמא דבכורות:
ר' יוסי אומר אף הרוצח מתנדב ש"ח א"ל אף אתה אומר וכו': ה"ג ברוב הספרים וכן מייתי לה בירוש' פ"ד דתעניות דף ס"ח ובפ"ק דמגלה דף ע' אבל בס"פ הבית והעליה לא משמע הכי גם בפי' הר"ש שיריליו ז"ל מצאתי ר' יוסי אומר רצה מתנדב ש"ח דס"ל דודאי ימסרום יפה יפה אם אתה אומר כן אינם באין משל צבור אם נשמע לך לא יביאו שתי הלחם ועומר משל צבור דשמא לא ימסרם יפה יפה דנוח לו שיקריבום משלו כיון שאין העומר ושתי הלחם אלא פעם אחת בשנה הכי משמע להו לבעלי הירוש' פירושא דהא פלוגתא והכי אית ליה לרבא פ' הבית והעליה לחד לישנא ומש"ה מוקמי' בירוש' ברייתא דכתנת כר' יוסי ובפ' א"ל הממונה מפ' דשמעי' מההיא ברייתא דלא חיישי' שמא לא ימסרום יפה יפה ע"כ ושם בפ' הבית והעליה בלשון שני דרבא מוקמינן פלוגתייהו דבחיישי' לבעלי זרועות קמיפלגי פי' שאם לא נוציא עליהם קול שהן של הקדש יש בעלי זרועות שלוקחין אותן בחזקה ולעצמן דת"ק סבר דתקינו רבנן למיתב ליה ד' זוזי כי היכי דלישמעו בעלי זרועות וליפרשו מינייהו ור' יוסי סבר לא תקינו ומאי אתה אומר אינם באין משל צבור ה"ק ליה מדבריך דקאמרת ישמרם חנם לדברינו דס"ל דתקינו רבנן ד' זוזי מן התרומה לשומרי ספיחים וזה מוחל עליהן ונמצאו לו בתרומה ד' זוזים שאין לצבור חלק בהם ואם קונים מהם תמידין ומוספי' ושאר קרבנות צבור אין תמידין באין משל צבור וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן חוששין לבעלי זרועות איכא בינייהו:
פרה ושעיר וכו': ביד שם ורפ"א דהל' פרה אדומה ופי' הר"ש שיריליו ז"ל כיון דשעיר הנעשה בפנים בא מתרומת הלשכה דחטאת הוא ה"נ הך דעזאזל:
ה"ג ושעיר המשתלח ולשון של זהורית: ופי' הרמב"ם ז"ל והסמ"ג דהיינו אותו שבין קרניו שהיה מלבין ובו היה נראה כפרת ישראל לכך בא מתרומת הלשכה וקשה דבסיפא תנן כבש שעיר המשתלת ולשון שבין קרניו באין משיירי הלשכה וכי תימא דתרי לשון של זהורית הוו חד קשור בסלע וחד קשור בין קרניו וההוא דקשור בסלע הוא דתנן דאתי מתרומת הלשכה ליתא דהא התם בהר חולקו כדתניא פ' שני שעירי ולא משמע דמעיקרא קונה הלשון לחצאין לכך נראה דלשון של שעיר המשתלח כולו בא משיירי הלשכה והך דרישא בלשון פרה אדומה מיירי וכן פי' הרא"ש ז"ל דכתי' ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת הפרה וה"ה לעץ ארז ואזוב דאתו משל צבור דהא צורך חטוי של פרה הוא אלא משום דבעי לפלוגי בין לשון דפרה ללשון דשעיר המשתלח תנא ליה הלשון והכי איתא בתוספתא ע"כ: ובירוש' איכא מ"ד דלשון של פרה משקלו שתי סלעים ומחצה משום דבעיא שתהא כבדה ותפול בתוך עומק האור כדכתי' אל תוך שריפת וכן נמי איתא ביומא פ' טרף בקלפי (יומא דף מ"ב:)
כבש פרה: שם ביד פ"ד סי' ח':
אמת המים: פירש הרא"ש ז"ל אמת המים העוברת בעזרה אם צריכה תקון והרמב"ם ז"ל פ"ד דהלכו' שקלים כתב אמת המים שבירושלם וכן נראה דגריס לעיל שלהי פ"ק בירושלמי אין מקבלין מהם לא לאמת המים ולא לחומת העיר וההוא אמת המים שבירושלם קאמ' דמוכח ליה מקרא ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם:
וכל צרכי העיר: בירוש' איכא מ"ד דחומות העזרות והמזבחות אתו משיירי הלשכה נמי והכי משמע קרא נמי דכתי' ויקבוץ את הכהנים הלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם ומהו הכסף אותו הניתן מדי שנה בשנה דהיינו שקלים ומשמע דמותר השקלים לחזק בדק העזרות היה וגם במלכים נמי כתיב דבין כסף עובר דהיינו שקלים וכסף ערכין וכסף נדבת בדק הבית כולהו הוו לבדק הבית ושקלים היינו המותר הרש"ש ז"ל:
וחומות העיר: פ' האיש מקדש (קידושין דף נ"ד:)
וכל צרכי העיר: עיין במ"ש בפ"ק דסוטה סימן ו'. ומצאתי שנקד הר"מ ז"ל צרכי בדגש הכאף:
אבא שאול אומר כבש פרה וכו': ירוש' א"ר חנן שחצות גדולה היתה בבני כהנים גדולים שהיו מוציאין בה יותר מששים ככרי זהב וכבשה של פרה עדיין היה קיים ולא היה רוצה שום כהן להוציא פרה הנעשית בזמנו בכבשו של חברו אלא סותרו ובונה אותו משלו התיב ר' עולא קומי ר' מני והא תנינן שמעון עשה שתי פרות לא בכבש שהוציא זו הוציא את זו אית לך למימר שמעון הצדיק שחצן היה אלא מעלה וסלסול הוא בפרה אדומה משום דאין עושין שתי פרות כאחת הבדיל לה ג"כ כבש בפני עצמה:
מותר שירי הלשכה: כתובות פ' שני דייני גזירות (כתובות דף ק"ו:)
וְהַשׂכָר: גרסי' בשני קמצון:
ר' עקיבא אומר אין משתכרין בשל הקדש ואף לא בשל עניים: גרסינן והטעם מפ' התם בגמ' דילמא מתרמי ליה עניים ולית ליה זוזי ומצאתי כתוב ומהכא משמע דאין אסור אלא צדקה העומדת ליחלק אבל אי אינה עומדת ליחלק שרי ע"כ וכן הוא בבית יוסף בשם ספר התרומות סוף סימן רנ"ט:
בפי' ר"ע ז"ל צריך לכתוב סימן הדלית קודם לשון המתחיל מותר התרומה:
מותר התרומה וכו': שם בכתובות דף ק"ו ומותר התרומה נקרא מה שנשאר בקופות כשהגיע ר"ח ניסן וזהו הנקרא מותר תרומת הלשכה אבל מה שנשאר בלשכה שלא נתרם מעיקרא בקופות ונם כבר נעשה ממנו כל מאי דתנן לעיל סי' ב' המותר נקרא מותר שירי הלשכה ומובן כבר מפירוש ר"ע ז"ל:
רקועי זהב לבית קדש הקדשים: בירושי מפ' דהך סברא נמי ר' ישמעאל קאמר לה דצפוי כלי שרת חשיב ליה ולפי זה כן שיעור משנתנו דברי ר' ישמעאל שר' ישמעאל אומר מותר פירות לקיץ המזבח ומותר תרומה לכלי שרת:
מותר תרומה לכלי שרת: מקרא יליף לה ר' ישמעאל התם בכתובות דכתיב ואת שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:
מותר תרומה לקיץ המזבח ומותר נסכים לכלי שרת: פ"ד דהל' שקלים סי' ב' ט' ואית דגרסי לקייץ המזבח בשני יודין ובנקודת צירי תחת היוד הראשונה:
ר' חנינא סגן הכהנים אומר מותר נסכים וכו': מנחות פ' שתי מדות (מנחות דף צ') וביד פ"ז דהל' כלי המקדש סי' י"ג:
בפי' ר"ע ז"ל מותר תרומה לקייץ המזבח שלצורך קרבנות הופרשה ע"כ. אמר המלקט נראה שצריך להגיה ולהעתיק זה הלשון לעיל קודם הלשון המתחיל מותר נסכים גזברי וכו' שהרי כל זה הוא דברי ר' עקיבא:
מפרישין ממנה שכר: וכ'. שבועות פ"ק דף י' וכריתות פ"ק דך' ו' ומעילה פ"ג דף י"ד. כתבו שם תוס' ז"ל דלא גרסי' מלת ממנה רק מפרישין שכר האומנין שמתרומת הלשכה היו מפרישין והכא לא איירי בתרומת הלשכה ומאי ממנה שייך ע"כ ורש"י ז"ל נראה דגריס לה אלא ששם בשבועות וגם בכריתות פירש ממנה מן הלשכה אבל במעילה שם ספ"ג פירש ממנה ממותר הקטרת כנגד שכר האומנין וכו' ע"כ:
ומחללין אותה על שכר האומנין: נ"א על מעות האומנים שר"ל מעות שהופרשו לשכרן. וביד שם סוף הלכות שקלים וז"ל וכך היו עושי' במותר הקטרת משיגיע ר"ח ניסן מחללין אותה על שכר האומנים וחוזרין מעות השכר לקייץ המזבח ונוטלין האומנין מותר הקטרת בשכרן וחוזרין ולוקחין את הקטרת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה ואם אין להם תרומה חדשה מקטירין אותה מתרומה ישנה עכ"ל ז"ל:
ואם בא הַחדֶשׁ: בירושלמי דשביעית פ' בתרא דף ל"ט ודפ' ראוהו ב"ד דף נ"ח ובפ"ק דסנהדרין דף י"ח משמע דגרסינן החדש בנקודת חול"ם החי"ת וסגו"ל בדלי"ת. ועיין בתוספתא דפ"ק דר"ה ודפ' שני דשקלים: אח"כ בא לידי פי' ה"ר שלמה שיריליו ז"ל על ירושלמי דמכלתין ומצאתי שכתב גם הוא ז"ל כן כדברי וז"ל ואם בא החדש בזמנו כלומר שלא נתעבר ניסן אלא כשהגיע יום שלשים של אדר קדשוהו וקראוהו ר"ח ניסן ולא נעלמה הלבנה החדשה מעיני העדים כיון דר"ח ניסן הוא בזמנו צריך לדקדק ג"כ דהקטרת נמי תהא מתרומה חדשה ותרתי חדושין רמינן עלה ואם לאו אלא שנתעבר ניסן כיון דמן השמים נמי לא סייעו דיקרב מוסף ניסן בזמנו גם בזה אין מדקדקין אלא לוקחין אותה מן הישנה ובחד חדוש סגי ואפי' איכא תרומה חדשה לא קפדינן ומהך מתני' פרכינן עליה דרבי דאמר בפ' בתרא דשביעית דניסן לא נתעבר מימיו כדאיתא התם וראיתי שפירש הראב"ד ז"ל שאם הביאו שקליהם באחד בניסן לוקחין אותה מתרומה חדשה ואינו כן כמו שהוכחתי והחדש גרסי' בחולם וכן מצאתי במשנה דווקנית ישנה עכ"ל ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל כגון קטרת או יינות שמנים וסלתות הקשה החכם ה"ר סולימאן ז"ל דהא קתני המקדיש נכסיו והיו בהן יינות שמנים וסלתות ימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות לכן נראה דהכא לא איירי אלא בקטרת דוקא והיינו דקרי להו דברים הראויין לקרבנות דקטרת לא חזיא ליחיד אלא לצבור אבל יינות שמנים וסלתות חזו נמי ליחיד עיין בפ"א מהלכות ערכין וחרמים להרמב"ם ז"ל ואפשר לפ' דה"ק והיו בהן דברים ראויין לקרבנות צבור כלומר שהוצרכו להם לקרבנו' צבור וזה כולל קטרת ויינות ושמנים וסלתות לר' עקיבא ינתנו לאומנין דס"ל הקדש מתחלל על המלאכה ומודה הוא שאח"כ חוזרין ולוקחי' אותם מתרומה חדשה ולדעת בן עזאי אין הקדש מתחלל על המלאכה ולקנותם מיד ההקדש מתרומה חדשה אי אפשר דאין הקדש מתחלל על הקדש הלכך מפרישין שכר האומנין וכו' ועיין בירושל' כי נראה משם שהיא מחלוקת אמוראים שיש מי שמפרשה בקטרת ויש מי שמפרשה אפי' בשאר דברים שהן צורך צבור ונראה דלענין דינא לא פליגי וכולהו מודו שדין שאר דברים כדין הקטרת וכמו שפירשנו עכ"ל ז"ל:
אינה היא המדה: כתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א ל"ג אינה ע"כ ולפי זה נראה דמילות היא המדה גרסי' בתמיה.
ומחללין אותם: כך צ"ל ביד פ"ח דהל' מעיל' סי' ג':
המקדיש נכסיו והיו בהן בהמות ראויות ליקרב ע"ג המזבח: בבא בתרא פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"א) וזבחים פ' טבול יום (זבחים דף ק"ג) ותמורה פ' אלו קדשים (תמורה דף כ') ובר"פ בתרא דף ל"א ותוס' פ' שני דבכורות דף י"ד וביד פ"ה דהלכות ערכין סי' ז':
ר' אליעזר אומר וכו' ר' יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבו' ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית: כך צ"ל ואית דגרסי ר"א אומר זכרים ימכרו לצריכי עולות ונקבות ימכרו לצריכי זבחי שלמים: וכן בר' יהושע גרס' ונקבות ימכרו לצריכי זבחי שלמים פי' מלות לצריכי ביודין בין הריש לכאף: ובירוש' אפליגי אמוראי אי פלוגתייהו במקדיש שאר נכסים עם עדרו או בעדרו בלחוד ותו אפליגו אי טעמא דר' אליעזר משום דסתם הקדשות לבדק הבית אי משום דאין אדם חולק את נדרו ואכתוב קצת ממנו בסמוך: ועיין במ"ש בפ' בתרא דתמורה סי' ב':
ר' יהושע אומר וכו': מפ' בירוש' דס"ל כר"ש בן יהודה אליבא דר"ש דמקדיש נקבה לעולתו דקדוש קדושת דמים ולא קדושת הגוף ואינה עושה תמורה: וז"ל הבבלי שם בתמורה א"ל ר' חייא ב"ר אבא לר' יוחנן לר' יהושע דאמר זכרים עצמן נקבות היכי מקרבן שלמים הא מכח קדושה דחוייה אתו דכיון דזכרים קרבו עולות ודמי השלמים עולות מכלל דס"ל דסתמייהו לעולה אקדשינהו וה"ל כמפריש נקבה לעולה והיכי קרבי שלמים הא בעו לרעות כדקתני מתני' דהתם המפריש נקבה לעולה תרעה א"ל ר' יהושע ס"ל כר"ש דפליג במתני' דהתם ואמר תמכר שלא במום דכל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף ופרכי' אימור דאמר ר"ש גבי נקבה לאשם דליכא שם אשם על אמו דלא אשכחן אשם נקבה אבל גבי נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו דהא אשכחן שם עולה נקבה בעוף אפי' ר"ש מודה ועוד הא שמעי' ליה לר"ש בברייתא דאמר המפריש נקבה לעולתו עושה תמורה אלמא נחתא לה קדושת הגוף א"ל ר' יהושע ס"ל כאידך תנא אליבא דר"ש דתניא ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש אף לעולתו אין עושה תמורה דלא נחתא לההיא נקבה שהפריש קדושת הגוף לרעות: ור' יוחנן מפ' התם בירוש' טעמא דר' אליעזר דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש במה אנן קיימין אם בבית דירה הרי כבר נאמר ואם המקדיש יגאל את ביתו הא במה אנן קיימין במקדיש את נכסיו מכאן שסתם הקדשות לבדק הבית. ור' זעירא בשם ר"ל מפ' טעמיה דר' יהושע דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה הכל קרב עולה לרצונכם תמים זכר מנין לרבות את הנקבות ת"ל בקר לרבות את הנקבות בבקר לרבות בעלי מומין:
אמר ר' עקיבא רואה אני: וכולי' כצ"ל:
שר' אליעזר השווה את מדתו: פי' הר"ש שיריליו ז"ל השתא משמע משום דקאמר בין זכרים בין נקבות ימכרו ור' יהושע חלק דבזכרים קאמר יקרבו עצמן ובנקבות קאמר ימכרו ויביאו עולות ולא קאמר דירעו עד שיסתאבו ובירוש' מאי ביניהון פי' מ"ט דר' עקיבא דקאמר דר' יהושע חלק מדותיו ור"א השוה מדותיו והא מדותיהן של זה ושל זה שקולין ואין טעם מכריע לנטות לזה מלזה דהא לר"א זכרים עולות קרבי ולר' יהושע נמי ונקבות לר"א זבחי שלמים ולר' יהושע נמי ומשום דיליף מקרא דהכל קרב עולה קאמר דיביאו בדמיהן עולות ולר"א רצו מביאין בדמיהן אבנים לבדק הבית דהא לבדק הבית אזלי הא בהא שוין דר' יהושע טפי מדר"א ואי משום דלר"א דמי הכל אזלי בדק הבית ולר' יהושע אזלי בהמות לגזבר דמזבח ושאר נכסים לבדק הבית בהא לא שייך חילק מדותיו דלא שייך בשאר נכסים קדשי מזבח ומשני רב אמר שבטא דכרכדא ביניהן פי' הכאה ששובטין בכרכד להשוות השתי שיהו נוחין להתפרק העליונים מן התחתונים לארוג ובלא האי כלי הן יכולי' לארוג אלא שהוא בקושי וה"נ לר' אליעזר איכא שבטא דכרכדא שהקרבנות מתוקנות יותר ולר' יהושע אינם מתוקנות כלומר טעמא דר"ע דראה דברי ר"א לאו משום דמדותיו שוין הוא דהא לר' יהושע נמי שוין כדאמרן אלא דעולות ושלמים הקרבין לגבי מזבח לר"א מתוקנים יותר מלר' יהושע דדילמא ספק הוא אי אקדשינהו למזבח או לבדק הבית ולר' אליעזר מתוקן זה ור"ע ה"ק רואה אני את דברי ר"א שבכלל דבריו דברי ר' יהושע ובדברי ר' יהושע אין נכללין דברי ר"א כן נר' לע"ד עכ"ל ז"ל:
המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לגבי מזבח יינות שמנים וסלתות ועופות: כצ"ל ומייתי לה בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"א.)
בפי' רעז"ל כל מה שהם נודרים וכו' כתב עליו הר"ס ז"ל נראה מדבריו דלאו דוקא יינות ושמנים ועופות דה"ה בהמה ראויה למזבח ולפי זה ר' אלעזר דהכא ס"ל כר' יהושע דלעיל וכן פי' הראב"ד ז"ל ויפה עשה שלא פסק הלכה כר' אלעזר לפי שכבר פסק כר"ע דס"ל כר' אליעזר אמנם הרמב"ם ז"ל סובר דוקא יינות שמנים ועופות לפי שאין להם פדיון אם נפסלו אבל בהמה שיש לה פדיון פסק כר"ע והכא פסק כר' אלעזר ע"כ:
ר' אלעזר אומר ימכרו לצרכיו אותו המין ויביא בדמיהן עולות: כתב הראב"ד ז"ל בפי' ת"כ ואע"ג דאמרי' בעלמא שאין לעוף פדיון ה"מ היכא דקדש קדושת הגוף ונסתאב כגון יבש גפה ונקטעה רגלה דפסול משום מחוסרי אבר אבל הכא מעיקרא לא חלה עליה קדושת הגוף דכתי' בבקר ולא בעופות ומ"מ יביא בדמיהן עולות דהא בכלל כל נדריהם לה' לעולה הוו שהרי ראויין הן לבוא בנדר ונדבה ע"כ. וסלת יין ושמן יש להם פדיון ואפי' טהורין עד שלא קדשו בכלי כדאמרינן פ' המנחות והנסכים ולא קשיא ולא מידי הר"ש שיריליו ז"ל: וכך כתב ג"כ בהשגות שם בהלכות ערכין פ"ה סי' ה' ונראה שגורס כאן ר' אלעזר בלתי יוד שכתב שם דר' אלעזר ס"ל כר' יהושע וכן כתוב שם בכסף משנה שהוא ר"א בן שמוע וכמו שכתב ג"כ רעז"ל וז"ל ספר קרבן אהרן בפרשת ויקרא פ' ששי ג"כ ר' אלעזר כר' יהושע ס"ל ומאי דאמר שהעופות ימכרו ולא יקריב הן עצמן עולות משום דכתיב בבקר ולא בעופות ע"כ:
אחד לשלשים יום וכו': פי' הראב"ד ז"ל הגזברין משערין כמה קנו בשלשים יום מהדברים הצריכין ללשכה וכל מי שמכר להם יינות שמנים וסלתות רצה לחזור בתוך שלשים יום אין שומעין לו ואם נשפכו בעזרה נשפכי לו והכי איתא בתוספתא אחת לשלשים יום פותחין את הלשכה כל מי שמכר להם יינות שמנים וסלתות ואמר תנו לי מעותי וכו' כדאיתא התם ביד פ"ז דהלכות כלי המקדש סי' י"ג ופ"ט דהלכות מכירה ס' ב':
המקבל: גרסינן ולא גרסינן כל המקבל וכן היא הגירסא במציעא פ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ז) ובמנחות פ' שתי מדות (מנחות דף צ') וכן בערוך ערך ספק. והביאה רש"י ז"ל בפי בתרא דכתובות דף ק"ו. וכן פי' הרש"ש ז"ל המקבל עליו לספק סלתות פי' הממונה על הנסכים שהוא אחיה דתנן ליה באידך פירקין דלקמן היה לוקח יינות שמנים וסלתות מבעלי בתים בימי הקציר והבציר ועל אותו בעל הבית המוכר אמרו דאם קבל לספק מד' סאין בסלע יספק מד' משום רבותא דהקדש ע"כ ושם בפ"ז דהלכות כלי המקדש סי' ט' כתוב ג"כ המקבל עליו לספק את הקנים וכו' דאחת לשלשים יום פוסקין עמו וכו' ויד הקדש על העליונה וכן ג"כ כתב דהוא מספק את הפסולות כדעת ר' יוסי דלקמן בספ"ז. ופי' רש"י ז"ל שם פ' הזהב המקבל עליי לספק סלתות וכו' דאילו הדיוט אסור לפסוק על פירות עד שיצא השער וכאן אפי' לא יצא השער עדיין לד' פוסקין ע"כ ועיין בתוס' ז"ל שם ותוסיף לקח:
לספק סלתות: אית דל"ג רק לספק מד' סתמא וכן משמע מר"ע ז"ל:
עד שיהא המזבח מרצה: ירוש' תני בשם ר"ש מיד היה מקבל את מעותיו ולא חיישי' לנשפך או להחמיץ ביד הגזבר דאין מתעצלין הכהנים מלהקריב דזריזין הן וליכא למיחש למידי: