מלאכת שלמה על מנחות ח
<< · מלאכת שלמה · על מנחות · ח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כל קרבנות וכו': ס"פ ששי דהלכות איסורי מזבח ובפ"ח דהלכות תמידים ומוספים סי' ב':
מן החדש ומן הישן: פי' בקונטרס במנחות קאמר ונראה דשייך נמי בזבחים כדאשכחן במעשר בהמה אלא דה"ל למיתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מח"ל כדתנן בתמורה פ' ואלו קדשים ובתוספתא תניא כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומח"ל אפי' מבין הגויים חוץ מבכור ומעשר שאין באין אלא מן הארץ ואין באין אלא מישראל ובההיא בבא לא תני חדש וישן אבל בתר הכי תנא כל המנחות באין מן הארץ ומח"ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינם באין אלא מן החדש ומן הארץ. תוס' ז"ל:
חוץ מן העומר ושתי הלחם: ירושלמי דשקלים פ"ד מוקמי' לה כר' ישמעאל אבל ר' יוסי בר' יהודה מכשר ליה לעומר מח"ל והכי איתה נמי בגמרא ויליף לה מקרא דכתיב ממושבותיכם דכל מקום שאתם יושבים משמע ואפילו בח"ל נוהג איסור חדש קודם העומר מן התורה וקרא דוכי תבואו אל הארץ אתא לאשמועין דלא נתחייבו באיסור חדש קודם הקרבת העומר אלא לאחר שבאו לארץ אבל לאחר שבאו לארץ אסור אפילו בח"ל וכיון דנוהג איסור חדש אפילו בח"ל ה"נ אקרובי מקרבינן עומר מח"ל. ובפ"ק דכלים נמי סתם לן תנא דלא כר' יוסי בר' יהודה כמו שכתבתי שם סי' ו'. עוד גרסינן בגמ' מתני' דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות אלא שחסר מצות (גם בתלמוד הוא בתיו) עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך תקריב משמע מכל מקום ואפילו מן הישנים שבעליה שתי הלחם דכתיב תביאו ואפילו מן העליה פי' וי"ו יתירה קדריש דמלת תביא הא כתבינן לעיל פ' התודה סי' ב' דאיצטריך לאשמועינן דכל שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה ופרכינן והכתיב בין בעומר בין בשתי הלחם ראשית דמשמע מן החדש ולא מן הישן ומשני למצוה. ופי' רש"י ז"ל ותנא דידן דפסיל יליף טעמא מראשית קצירכם והאי תקריב מפיק ליה תקריב ואפילו בשבת ואפילו בטומאה כדדרשינן לעיל פ' ר' ישמעאל ע"כ ומשמע מפירושו ז"ל שהוא היה שונה פ' ר' ישמעאל אחר פ' כל המנחות באות מצה כמו שהוא בדפוס התלמוד וכן מוכח ג"כ מתוך דברי התוס' ז"ל שכתבתי לקמן פ' ר' ישמעאל סי' ד'. והקשו תוס' ז"ל וא"ת ודילמא מתני' נמי לכתחלה ואם הביא כשר כתנא דברייתא וי"ל א"כ ה"ל למיתני בהדיא ואם הביא כשר כמו בסיפא א"נ משמע חדש דומיא דארץ מה התם דיעבד נמי לא ע"כ. ובירושלמי שם רפ"ד מוקי לה כר' ישמעאל דאמר אין העומר בא מסוריא:
שאינם באים אלא מן החדש: בעומר כתיב מנחה חדשה ובשתי הלחם כתיב בכורי קציר חטים. עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט לא מצאתי דכתיבא מנחה חדשה בעומר רק בשתי הלחם כתיב מנחה חדשה בפ' אמור ובפ' פנחס אבל כתיב בעומר ראשית קצירכם דמשמע מן החדש ולא מן הישן וכמו שכתבתי לעיל בסמוך והוא פי' רש"י ז"ל וכן פי' הרמב"ם ז"ל גם בפ"ז דהלכות תמידין ומוספין:
מכמס וזוניחא: כך צ"ל. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה וזנוח: אלפא. פי' הרמב"ם ז"ל שהוא כמו מלפנו מבהמות ארץ וכן תרגום ולמדתם ותלפון כלומר מלומדת ומורגלת לעשות סלת טוב או שמן טוב או יין טוב והמפרש שבדפוס פי' בלשון שני אלפא אלף היינו אחד כך סלת של שני מקומות הללו מיוחדין לכך שסלתן מובחר ועיקר מכל הסלתות ע"כ:
עפרים בבקעה: היא עיר בדברי הימים וילכוד אביה את עֶפְרָיִן. תוס' ז"ל. וכן נמי מוכח בגמרא דגרסי' עפרים בעין דגרסינן בגמרא אהאי פסקא אמרי ליה יוחנן וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפרים פי' עפרים שהוא מקום תבואה הרבה כדתנן במתני' אתה מביא לשם תבן ותבואה למכור בתמיה כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים. ואין מכשפים בעולם כמותנו. אמר להו אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול פי' לעיר שיש בה ירקות הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצים הכל לקנות הן אמרו לו דברי ליצנות והוא השיב להם כעניינם ע"כ. וכן בפי' רש"י ז"ל עפרים בעין ושתים היו אחת בהר ואחת בבקעה ע"כ וכן הוא בכמה מקומות בערוך וכן תמצא שנין זה בילקוט פרשת וישב סימן קמ"ה בשם מדרש אבכיר גם בפרשת וארא סימן קפ"א. ומאן דגריס חַפַרָיִם בחית והיא עיר בנחלת יששכר בספר יהושע לפי זה טעות הוא בידם:
אין מביאין וכו': תוס' פ' ר' ישמעאל (מנחות דף ס"ח.) וכתבו תוס' ז"ל בכל המנחות קאמר אע"ג דזורעה קודם לפסח שבעים יום היינו משום עומר דהא כיצד בודק הגזבר מכניס ידו לתוכה אי בעומר דוקא הל"ל שלוחי ב"ד ותדע מדקתני בברייתא ומעמר ודש ובעומר לא שייכא דישה דהא תנן בפ' ר' ישמעאל בקנים ובקליחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך אבל אפשר דמנחות לא בעו מן הסמוך לירושלים דלא מישתמיט תנא בשום דוכתא דליבעי במנחות מן הקרוב לירושלים ע"כ:
ולא מבית האילן: לפי שהאילנות עושין לה צל ואין התבואה גדלה יפה כך פי' המפרש שבדפוס:
ובשניה זורעה: בגמרא מסיק דשנה ראשונה הוא נר כולה וזורעה חצייה וכו' כך צ"ל בפי' ר"ע ז"ל:
קודם לפסח שבעים יום: בגמרא בברייתא מפרש קודם שתהא סמוכה לחמה שכשנמשך לצד ימות הקיץ החמה מתגברת והולכת ומש"ה לא היה זורעה בתחלת התקופה שאין החמה בגבורתה אבל קודם לפסח שבעים יום כבר מתחלת החמה לזרוח בקרן מזרחית צפונית וכשזורחת מושך מיד העמוד לדרום וקיימא לן אין מביאין עומר אלא מן השדות המודרמות שבהן החמה זורחת כל היום:
הגזבר מכניס ידו בסלת וכו': בגמרא בברייתא משום ר' נתן אמרו גזבר סך ידו שמן ומכניס ידו בסלת וכך בודקו יפה שאם יש בה אבק מידבק בשמן. תניא אבא שאול אומר עומר היה בא מבקעת בית מקלה כמין שלש סאין היתה כשעור שצריך לקצור לצורך העומר ושדה מודרמת היתה ובה חמה זורחת וממנה חמה שוקעת נר חציה פי' מניח חצה ניר וזורע חציה נר חציה וזורע חציה:
ואם התליעה פזולה: כצ"ל. ביד ר"פ ששי דהלכות אסורי מזבח וסי' י"א י"ב ובפ"ז סי' ב' ד':
תקוע: גרסינן. הכא בלא הא והטעם פשוט:
אלפא לשמן: שהשמן שלה ראשון ומובחר כאלף זו שהיא וכו' וכתוב בספר השרשים בשורש אלף וכן מפרשים וצלע האלף (יהושע י״ח:כ״ח) ר"ל הגדולה ע"כ:
שניה לה רגב בעבר הירדן: ירושלמי פ' חומר בקדש דף ע"ט:
אין מביאין אגפיקנון וכו': פי' אנפיקנון שמן זית שלא הביא שליש שמשיר את השיער ומעדן את הבשר וי"מ שמשחיר את השער. ובגמרא פריך והתניא אין מביאין אנפיקנון ואם הביא פסול מפני שהוא מוחל בעלמא ולא שמן והיכי חשיב ליה מתניתי' בהדי שמנים פסולים דמ"מ שמן קרי ליה וכ"ש דפריך שפיר לגרסת ר"ת דגריס במתני' ואם הביא כשר ומשני רב יוסף לא קשיא הא ר' חייא הא ר' שמעון בן רבי דר' חייא זריק לה ור"ש בן רבי מטביל לה וסימנך עשירים מקמצין ולדידיה הוי שמן וכשר:
מן הגרגרים. שֶנשְרוּ במים: י"מ מאותם זיתים שאין מוציאין שמנים אא"כ נִשְרו במים או שצריך לשלקם או לכובשם קודום שיוציאו שמנם. ואפשר דגרסינן שֶנָשְׁרוּ הנו"ן קמוצה וכדמוכח מפי' רש"י ז"ל. וביד פ' ששי דהלכות איסורי מזבח סי' י"ד:
שלשה זיתים וכו': עד סוף סימן ה' פ"ז דהלכות איסורי מזבח סי' ח' ט' י' י"א. וכן בת"כ פרשה י"ג דפ' אמור:
מגלגלו בראש הזית: בגמרא בעינן אי מגלגלו תנן או מגרגרו תנן ופשיט דמגלגלו תנן דהיינו שמניחו בראש הזית עד שיהא מבושל כולו מאליו מלשון ביצה מגולגלת:
וכותש ונותן: בגמרא בברייתא קאמר ת"ק בכל תלתי באבי טוחנו ור' יהודה פליג עליה וקאמר כותשו דלא היה טוחנו בריחים שמוציא את שמריו ועוכרו ופריך בגמרא כותש דקתני ת"ק דמתניתין מני ר' יהודה היא דקתני נמי בברייתא כותשו במכתש תוך הסל דקתני ת"ק דמתני' אתאן לרבנן דברייתא בתמיה ומשני האי ת"ק דמתני' סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא: בפי' רעז"ל נראה שצ"ל ר' יהודה אימר סביבות דופני הסל נותנו מתוכו והשמן זב וכו' וכך הוא בפי' רש"י ז"ל בכתיבת יד:
הזית השלישי עוטנו בתוך הבית עד שילקה: כצ"ל. ופירש [הרגמ"ה ז"ל] עיטנו פי' לוקט אותן שתחת הזית לפי שאין השמש זורח עליהן הרבה ואינן מתבשלין יפה מש"ה עוטנו בבית הבד כלומר משימו בבית הבד בכלי במעטן עד שילקה עד שירכך קליפתן וישתנה מראיתן ומעלן ומנגבן לפי שכשהיו ביחד בכלי אגב הדחק יצא מהם מוחל ונשרו ונתעפשו ע"כ. וכן פי' רש"י ז"ל ג"כ בספר איוב סי' כ"א בפסוק עפזניו מלאו חלב:
ר' יהודה אומר סביבות הסל: כצ"ל. ומה שפירש ר"ע ז"ל דשלשה פעמים בשנה מלקטים את הזיתים כן פי' רש"י ז"ל וכתבו התוס' במסכת פאה מוכח דהזיתים חייבין בפאה ותנן התם נמי דדוקא דבר שהוא נלקט כאחת מחייב בפאה וממעט תאנה ובערוך פירש כפירוש הקונטרס אבל תוס' פירשו דנלקטין כולן כאחת אלא שזה מתבשל יותר מזה ע"כ. וזה לשון הגליון ג"כ דכולן נלקטין יחד אך יש שלשה מיני זיתים לפי שהזיתים שבראש האילן מבושלין יותר לפי שהחמה זורחת עליהן ושלמטה מהן השניים אין מתבשלין כ"כ ושלישים שלמטה אין מתבשלין כ"כ. זית השני בראש הגג לפי הקונטרס לקיטה שניה לפי' שני השניים של מטה ע"כ גליון:
הראשון שבראשון וכו': פ"ג דיומא דף מ':
המנחות שהן לאכילה: פי' לאכילת מזבח. רש"י ז"ל:
תלמוד לומר זך כתית למאור ולא זך כתית למנחות: מפרש בגמרא בברייתא יכול יהא כתוש זה פסול למנחות ת"ל ועשרון סלת בלול בשמן כתית א"כ מה ת"ל למאור מפני החיסכון שהתורה חסה על ממונם של ישראל לפי שהמנחות מרובות וצריכות שמן הרבה ואילו היה צריך לחזר אחר זך כתית למנחות כמו למנורה היו מפסידין שהיו לוקחין אותו ביוקר אבל נרות ליכא שמן כולי האי אלא שלשה לוגין וחצי ליום חצי לוג לכל נר ונר:
ומאין היו מביאין: גרסינן. ויש לתמוה אמאי תנא הכא בלבד ומאין היו מביאין וכו':
קַרוֹחַיִים וָעֲטוֹלַיִם: כך מצאתיו מוגה ומנוקד אבל בערוך בערך חטלים ובערך קרחיים חטוליים בחי"ת וכן ג"כ גירסת ה"ר יהוסף ז"ל אלא שכתב ס"א וחלוטים:
בית רימא: ברי"ש: בפי' רעז"ל שמש בלשון יון יוסטן. אמר המלקט איליוס וכן הוא בערוך ג"כ. וכתבו תוס' ז"ל לא כמו שפי' הקונטרס שתולין הענבים לשמש דהא בפ' המוכר פירות קתני ברייתא יין הליסטון ושל צימוקים כשר אלא במחובר בעודו בגפן נתמתקו בשמש ע"כ:
אין מביאין ישן דברי רבי: ובדיעבד אם הביא כשר אפילו לרבי. וביד ר"פ ששי דהלכות אסורי מזבח וסי' ט' ובפ"ז סימן ו'. ומשמע מדבריו אשר שם דתרתי בעינן שיהיו מן הרוגליות וגם שיהיו מן הכרמים [העבודים] פעמים בשנה:
לא היו כונסין אותו וכו': ביד שם פ"ז סי' ו' ז':
בחצבים גדולים: שהכלים הגדולים פוגמין טעם היין עכ"ל רעז"ל אמר המלקט לפי שכשהיו מסתפקים ממנו על יד על יד היו החצבים מתרוקנים ומתקלקל היין:
אלא בחביות קטנות: גמרא תני חביות כדיות לודיות בנוניות פי' חביות כדיות קטנות ככדים. לודיות בנומות ככדים בנוניות שעושין בלוד. אין מניחין איתם שתים שתים אלא אחת אחת שמא תתקלקל אחת ותריח חברתה ותתקלקל גם היא:
ואינו ממלא את החבית עד פיה: כך הגיה הר' יהוסף ז"ל:
אינו מביא לא מפיה וכו': פ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ז) תני ר' חייא מפיה ומשוליה לא יביא ואם הביא כשר:
מפני הקמחין: בערוך מפני הקמחון:
זרק את הגיד: המפרש שבדפוס המכונה לרש"י ז"ל כתב זרק גיר שהתחיל לצאת אותו לבן שתחת היין שצף על השמרים ע"כ. והפירוש שפי' רעז"ל הוא פי' הרמב"ם ז"ל ואין לו רמז בגמרא. והערוך הביאו בערך גיר ברי"ש. ופירשו כדמפרש ליה בגמרא: בפי' רעז"ל. לפי שהדבור קשה ליין. אמר המלקט כשם שהדבור יפה לבשמים כך הדבור רע ליין. וביד ר"פ ששי דהלכות איסורי מזבח:
יין שעלו בו קימַחוֹן: כך מצאתי מנוקד וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל וכגירסת הערוך:
שנאמר תמימים יהיו לכם ומנחתם וכו': בס"א ל"ג ומנחתם אלא ונסכיהם לחוד ה"ר יהוסף ז"ל: