מלאכת שלמה על מנחות ג
<< · מלאכת שלמה · על מנחות · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(...והוא הקומץ רבא)
הקומץ את המנחה וכו': ספ"ק דמכלתין. וכתבו תוס' ז"ל משום דבעי למיתני ר' אליעזר פוסל איצטריך דלגופיה לא אצטריך דממתני' דבפ"ק שמעי' דקתני לאכול דבר שדרכו לאכול להקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פגול הא לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר דליכא למימר מדיוקא לא שמעינן כשר אלא דלא הוי פגול אבל פסול הוי דבספ"ק משמע דאפילו כשר שמעי' מינה גבי האי דדייק טעמא דלאכול ולהקטיר וכו' על כרחך מדיוקא דחוץ למקומו שמעינן דכשר ע"כ:
רבי אליעזר פוסל: עי' בתוי"ט בשם התוס' ובגמ' מסיק דמודה ר' איליעזר שאין ענוש כרת. ועיין בדבור תוס' המתחיל אלא לעולם דברי הכל פסול שכתבו שם שצריך למצוא שני תנאים אליבא דר' אליעזר דחד פסול וחד מפגל:
שאין אכילה והקטרה מצטרפין: בגמ' בספ"ק מוקי לה ר' ירמיה כר' אליעזר ואביי מוקי לה כרבנן. תוס' ז"ל: וכתב רש"י ז"ל לאכול כחצי זית הא משנה יתירה כו' [עי' בתוי"ט] וכתבו תוס' חיצוניות וקשה לתירוץ הקונטרס התינח לאביי אלא לר' ירמיה דמוקי משנה דפ"ק כר' אליעזר מא"ל וי"ל דאי ממתני' דפ"ק ה"א סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם לכך הדר סתמיה בהאי פירקין אחר המחלוקת ולמידק הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול מצטרפין מיהו קשה דמשמע דטעמא דר' אליעזר משום גזרה ובגמ' מפיק ליה מקרא וצ"ע ע"כ: בסוף פי' רעז"ל ולעולם אכילה כי אורחיה משמע קומץ למזבח ושירים לאדם. אמר המלקט ור' אליעזר אמר לך א"כ ליכתוב רחמנא אם האכול האכול א"נ אם יאכל יאכל מאי אם האכול יאכל ש"מ תרתי למחשבת הקטרה בכזית מחשבין מאכילה לאכילה:
בפי' רעז"ל צריך להגיה והכי מפרש בפ' אלו מנחות נקמצות:
לא יצק: בגמ' מוקי למתני' דמכשיר יציקה בזר דלא כר"ש דתניא וכו' והקשה תוס' ז"ל דהא נמי מתני' דלא כר' יהודה ור"ש דבמתני' תנן לא מלח כשר ובמילתיה דר"ש בברייתא קתני דמליחות בעי כהן ולקמן נמי בברייתא מוכח דמליחה מעכבה לר' יהודה ור"ש ואי אפשר לפ' מתני' לא מלח כהן אלא זר דהא מליחה בראשו של מזבח ואי אפשר זר עולה ע"ג המזבח ע"כ: בפי' רעז"ל דמקמיצה ואילך מצות כהונה. אמר המלקט דכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרה בזר ור"ש ס"ל וי"ו דוהביאה מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון דהיינו יציקה מתחתון דהיינו קמיצה:
לא בלל: תוס' דפ' מצות חליצה (יבמות דף ק"ד) ור"פ הספינה דף פ"א ודר"פ כסוי הדם ודפ' בתרא דנדה דף ס"ו ובג' ס"פ המנחות:
פתיתין מרובות: כלומר פתיתין גדולות עשה לשתים ולא יותר ומיעט מדינה וקמ"ל דכשרה:
ולא משחן כשרה: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
והן בולעות זו מזו: הקומץ בולע וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט זה הוא פי' רש"י ז"ל שבכתיבת יד אכן פי' רש"י ז"ל שבדפוס בהפך שמנחת נסכים נמי פסולה. ותוספת יום טוב מתוך פירושו מוכח שלא ראה אלא פי' רש"י ז"ל שבדפוס. וביד פי"ג דהלכות מעשה הקרבנות סי' י' י"א ובפי"א דהלכות פסולי המוקדשין בסימן ז' ובסימן כ"ח:
שתי מנחות שלא נקמצו וכו': ירושלמי פ' חומר בקודש דף ע"ט:
אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה: שנפלה זו בצד זה של כלי וזו בצד זה ונשאר מזו כדי קומץ ומזו כדי קומץ שלא נתערב כשרות. רש"י ז"ל:
נתערב קומצה בשיריה: לא יקטיר את כולה משום דהשירים וכו' לשון רעז"ל עד שכל שממנו לאשים. אמר המלקט כתוב בתוס' חיצוניות ברישא פי' בקונטרס דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ ומשמע דאם רצה להקטיר יקטיר ובסיפא פירש לא יקטיר אסור להקטיר דכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו אבל ברישא לא הוי חלק גבוה מבורר עדיין ולא קרינן ביה ממנו לאשים עכ"ל תוס' חיצוניות ולשון הרמב"ם ז"ל בספי"א דהל' פסולי המוקדשין נתערב קומצה בשייריה או שנתערבו שייריה בשיירי חברתה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים ע"כ:
נטמא הקומץ והקריבו הציץ מרצה: דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים אינו נושא אלא עון טומאה עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט פי' הרגמ"ה ז"ל בין נטמא הזבח בין נטמא הכהן ע"כ אבל עון פגול לא דהא כתיב לא יחשב ועון נותר נמי לא דהא כתיב לא ירצה דמשמע דאין להם תקנה: בפי' רעז"ל שנאסר יוצא במשכן. אמר המלקט בפ' כיצד צולין מביק לה מקרא דכתיב מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש והוא פי' רש"י ז"ל ויש לתמוה על מה שפי' ז"ל הותר בבמות נוב וגבעון דאין שם קלעים דהא תנן בפ' בתרא דזבחים גבי נוב ולבעון קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים ולע"ד צ"ע אבל בפי' הרגמ"ה ז"ל מצאתי עון יוצא הותר מכללו בבמה בשר קדש שיצא או אם נשחט בשעת פירוקו של משכן או אם גילה הרוח ליריעה דלא היו מחיצות שהותר מכללו בבמה אין לה יריעות ומותר להקריב בה קודם שהוקם המשכן עכ"ל ז"ל. וביד פי"א דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ט כ"ט ל' ל"א ובפ"ג דהלכות מעילה סי' ט':
נטמאו שייריה וכו': פי"א דהל' פסולי המוקדשין סי' ט"ו כ' ומייתי לה בירושלמי פ' כיצד צולין דף ל"ד. ומה שכתב רעז"ל דאמרי' בפ' כיצד צולין הוא שם בבבלי בברייתא בדף ע"ז. ואיתה למתני' התם ובפ"ק דמכלתין דף ט'. ועיין במה שכתבתי בשם ספר יראים בפ' לולב הגוזל סי'. ג': בפי' רעז"ל והוא שלא נשתייר דבר מן השירים שלא נטמא. אמר המלקט הכי מפ' לה רב דאם נשתייר מקצת מודה ר' יהושע דכשרה דשיורא מילתיה היא וכדתניא ר' יהושע אומר כל הזבחים שנשתייר מהם כזית בשר או זית חלב זורק את הדם ובעולה אפילו כחצי זית בשר וכחצי דית חלב זורק את הדם מפני שכולה כליל:
שלא בכלי שרת: ירושלמי פ' שני דיומא דף ל"ט ובבבלי פ"ק דמכלתין דף י"א ובפ' קבלה דף כ"ה: בפי' רעז"ל שלא בכלי שרת שלא קדש וכו' עד כדקאמרי' בפ' שתי הלחם. אמר המלקט בגמרא בברייתא בפ' שתי הלחם (מנחות בדף צ"ו) יליף לה רבי מקרא והכי תניא התם שאלו את רבי זו מנין שהמנחות טעונות כלי אמר להם הרי הוא אומר ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה. מנחה דומיא דחטאת ואשם מה חטאת ואשם טעונים כלי דהא כתיב אשר יבשלו ואין בישול בלא כלי אף מנחה נמי טעונה כלי ובפנים משתעי קרא דכתיב ביה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה. וכתבו שם תוס' ז"ל וצריך לדקדק לאיזו מנחה איצטריך קרא אי למנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור הא כתיב בהו ואי למנחת סלת אין בה אפיה קודם קמיצה וקמיצה הא נפקא לן בס"פ התודה דמה עולה טעונה כלי דכתיב ויקח את המאכלת אף כל טעון כלי וקמיצה כנגד שחיטה וקדוש קומץ כנגד קבלה: עוד בפי' רעז"ל ור"ש מכשיר טעמא דר"ש וכו' עד כחטאת וכאשם. אמר המלקט הרמב"ם ז"ל פי' שההקש הוא כך שכמו שמתעסק במעשה החטאת בידו בלתי כלים רוצה לומר הקטרת אימורין כן ג"כ הקטרת הקומץ. ולפירושו צ"ע לע"ד בסוגית התלמוד דקאמר בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם דלהכי אתקשא נמי לאשם ואי בהקטרת אימורים גם האשם לא שייך למימר דמקטיר אמוריו בכלי דבין חטאת בין אשם תרוייהו הקטרת אימוריהם בכלים רשות ולא חובה וכמו שכתב הוא ז"ל רפ"ז דהלכות מעשה הקרבנות וברפ"ט אלא גבי זריקת הדם הוא דשאני לן חטאת מאשם דחטאת מתן דמו באצבע ואשם בזריקה בכלי. ובגמרא ר' ינאי מפרש טעמא דר' שמעון דס"ל דכיון שקמצו מכלי שרת מעלהו ומקטירו אפילו בהמיינו ואפילו במקדה של חרס. ורב נחמן בר יצחק אמר הכל מודים בקומץ שטעון קדוש וכי מכשר ר' שמעון בהקטרה שאם נטלו מתוך כלי שרת לאחר שקדשו בו והעלהו בידו והקטירו כשר ופרכינן מברייתא עליה דרב נחמן וקאי בתיובתא [הגה"ה לשון הרגמ"ה ז"ל ור' ינאי אמר כר' שמעון. דלא בעי הולכה בכלי שרת ומוסיף על דבריו דמכשר בין בשמאל בין בימין ע"כ ובגמרא איכא נמי תנא דס"ל כוותיה דר' ינאי]: עוד בפי' רעז"ל דאין קומץ פחות משני זיתים. אמר המלקט זהו דוקא אליבא דר' יהושע בן לוי ורבא אבל ר' יוחנן בן נורי ואביי סברי דיש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחות מכזית עיין בגמרא פרק חמישי דמפרש אביי אין לי אלא כולו דהיינו כזית וכו':
הסלת והשמן מעכבין זה את זה: דכתיב גבי המנחות מסלתה ומשמנה דמשמע שיהו שניהם והדר כתיב נמי במנחת העומר מגרשה ומשמנה ישיהו שניהם שנה עליהן הכתוב לעכב וכתבו תוס' ז"ל לגבי עכובא דנפשיה דאם חסר לא בעי שנה הכתוב אבל למעכבים זה את זה בעי שנה הכתוב ע"כ:
שני שעירי וכו': בפירקין דף י"ט. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל שני בזיכין מעכבין זה את זה בכל הספרים ל"ג זה ע"כ. וביד פ' חמישי דהלכות המידין ומוספים סי' ג':
שני מינים שבנזיר: וביד פ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' כ"ד:
ד' שבתורה: שם:
שלשה שבפרה: וביד פ"ג דהלכות פרה אדומה סי' ב':
ארבעה שבלולב: וביד בהלכות לולב פ"ז סי' ה'. ובטור א"ח סי' תרנ"א:
ארבעה שבמצורע: וביד רפי"א דהלכות טומאת צרעת:
שבע הזאות שבפרה: וביד פ"ד דהל' פרה סי' ז':
ושעל הפרוכת ושעל מזבח הזהב: ביום הכפורים וכו' לשון רעז"ל עד דכתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת. אמר המלקט והכי דריש לה בגמרא בברייתא מה ת"ל לפר והלא כל מה שפירש לפר כהן משיח פירש לפר העלם דבר של ציבור אלא לכפול בהזאות לומר שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה כלום:
שבעה נרותיה: נראה לע"ד דשבעה נרותיה מעכבין זה את זה גרסי' כמו שהוא בכל הספרים בלשון זכר אע"ג דנרות לשון נקבה וכדכתיב ועשית את נרותיה שבעה ושבעה נרותיה עליה ובר"פ ששי דתמיד הארכתי ע"ש. וביד פ"ג דהלכות בית הבחירה סי' ז':
שתי פרשיות וכו': ברפ"א דהלכות תפילין ובטור י"ד סימן רפ"ה:
ואפילו כתב אחד מעכבן: דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ושלימה ובפרשת שמע והיה אם שמוע בשניהם כתיב וכתבתם לפיכך הם נכתבות במזוזות. ובתפילין כתיב הויה והיו לטוטפות ולפיכך מעכבות ובאותן ד' פרשיות שבתפילין בכולהו כתיב ולטוטפות או לזכרון בין עיניך לפיכך ארבעתן נכתבות בתפילין. רש"י ז"ל:
שבתפילין: נראה שהיא לשון ויכוח כמו ויפלל שעשה פלילות עם קונו ע"ש שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו כדאמרינן וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש. [הגה"ה וכתב בספר הלבוש תכלת סי' ל"ג סעיף מ"ג וז"ל והפעם שכותבין דוקא אות השין בתפילין י"א לרמוז בהן מנין הימים שאדם מניח בהן תפילין בשנה שהן ש' ימים חוץ מן השבתות שהן נ' וד' או ה ימים טובים שהרי שנת הלבנה אם הוא כסדרן היא שנ"ד ימים ומלאה שנ"ה ואע"פ שיש י"ט יותר שהרי לפחות הם ז' מן התורה דהיינו יום א' דר"ה ויום כפור ויום א' דסוכות וש"ע וא' וז' דפסח וא' דשבועות מ"מ לרוב יבאו ב' או שלש בשבת ויובלעו עם השבתות וי"א הטעם מפני ששם ההויה באת ב"ש הוא מצפ"ץ והוא גימטריא שין ועל זה נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך וארז"ל שהוא שין שבתפילין כלומר שלא יהא נראה בחוץ רק השינים שהם גימטריא של שם ה' ע"כ]. וטוטפות. נראה שלשון טוטפות הוא הראש אצל המצת כמו טוטפת וסנבוטין דהיינו כלילא שמקפת כל המצח אי נמי נקראו טוטפות ע"ש שהן בראש העינים לשון הבטה כמו שפיל ואזיל בר אוזא ועינוהי מטייפן וכן ציץ לשון הבטה על שם שהוא למעלה מבין שתי ריסי עיניו מתוס' ז"ל וכן בטור א"ח סי' כ"ה:
ואפי' כתב אחר מעכבן: אפי' אות אחת שהיא דבוקה לחברתה וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט והיינו דקתני כתב אחד מעכבן כלומר הלכות משפט אות אחת מעכבן למזוזה ותפילין רש"י ז"ל. והוא ז"ל לא הזכיר ס"ת אבל הרמב"ם ז"ל משוה אותם אע"פ שסוגיית הגמרא לא מיירי בס"ת:
ארבע ציציות מעכבות זו את זו: דציצית לשון נקבה והא דכתיב וראיתם אותו בירושלמי פ"ק דברכות [הלכה ה' דף ג'] גרסינן תני בשם ר' מאיר וראיתם אותם אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה שהתכלת דומה לים וכו' עד והכסא דומה לספיר דכתיב ואראה והנה על הרקיע אשר על ראשי הכרוב כמראה אבן ספיר. אחרים אומרים וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחברו ארבע אמות ומכירו ע"כ. וסברא ראשונה איתה נמי במדרש רבה סוף פ' שלח לך ואי לאו דברי רז"ל אנא ה"א דמלת אותו קאי אפתיל תכלת שהוא לשון זכר ומ"מ נלע"ד דדברי בכלל דבריהם ז"ל אע"ג דבדוכתא אחרינא אשכחן דרואין אפילו בזמן הזה שאין תכלת:
ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות: בגמ' בעי מאי בינייהו ושני רב יוסף סדין בציצית איכא בינייהו לת"ק דאמר מצוה אתת הן הלכך אי חסר סדין ציצית אחת ליכא מצוה והוו להו אינך כלאים ולר' ישמעאל לא הוו כלאים דהשלש שנשארו שלש מצות הן רבא בר אהינא אמר טלית בעלת חמש איכא בינייהו פי' שחתך מקרן אחד באלכסין והוו בה שני קרנות ותניא בגמרא לקמן בהתכלת טלית בעלת חמש חייבת בציצית ויליף לה מרבוייא דאשר תכסה בה לת"ק דאמר מצוה אחת הן סבר ד' דוקא למצוה אחת וכי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל לד' כנפותיה רבייה ולא להטיל לכנף חמש דמצות ציצית בד' כנפות ולר' ישמעאל דאמר ארבעתן ד' מצות כי רבי רחמנא בעלת חמש נמי להטיל לכולהו רבייה דהא כל חד מצוה באנפי נפשה היא. רבינא אמר דרב הונא איכא בינייהו דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת וכ"ע אית להו דרב הונא מיהו הטיל לשלש ולא לרביעית לת"ק הויא מצויצת שלא כהלכתה וחייב חטאת דהוו להו ציצית משאוי ולר' ישמעאל הוי' מצוייצת כהלכתה דשלש מצות מיהא איכא ואינו משאוי ורב הונא מיירי בעשויה בפסול. וביד בפ"א דהלכות ציצית סימן ה'. ובטור א"ח סימן י"ג: