מלאכת שלמה על כלים יב
<< · מלאכת שלמה · על כלים · יב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
טבעת בהמה והכלים ושאר כל הטבעות טהורות: פי' כשאין הטבעות מחוברות לכלים שיוצאות מן הכלים אבל אם אין יוצאה הטבעת מן הכלים טמאים כמ"ש בפ"ק בשם הר"ש והרא"ש ז"ל. וז"ל רש"י ז"ל שם בפ' במה בהמה הא דטבעת הכלים טהורה דוקא בשאינה מחוברת לכלי אבל בעודה מחוברת לכלי טמאה עם הכלי דהוי כמו יד לכלי דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו ע"כ:
קורת החצים: שהיא המטרה שיש בה לשונות של מתכת מקבלת טומאה כך הלשון ברמב"ם בפ"כ דהלכות כלים:
לכפיתה: פי' הרמב"ם ז"ל שכופתין בה האדם וזולתו כגון חבילי עצים ודומיהן ממה שדרך לקושרם בשלשלת כדי שיעמדו:
שלשלת של סיטונות: פי' הרמב"ם ז"ל מוכרי הלחם והחטה יש להם שלשלאות שסוגרין בהן החנויות והם בכלל המסגרות אבל של בעלי בתים אין סומכין על סגירתם והן עראי ליפות הפתחים ולפיכך אם היו שנים א"ר יוסי טמאה הרא"ש ז"ל:
או שקשר חלזון בראשה: פי' כדמות דג שבים שמדמו צובעין תכלת והוא עשוי מברזל ומשוי לה מנא אפי' אינה אלא אחת:
טמא מפני אונקיות ושל בעלי בתים אם יש בו אונקיות וכו': כך מצאתי הגירסא בערוך ובפי' כתיבת יד להרמב"ם ז"ל. ופי' אונקיות הם האוקיות. וכן נראה מפי' הר"ש ז"ל ופי' אונקיות הם כף של מאזנים ויש להם בית קבול שעשויין כמין כוס קטן ויותר היה נראה לפרש משנה זו משום טומאת כלי ברזל דסתם הנך פירקי בכלי מתכות עסיקי' ובפ' תמיד נשחט תנן אונקליות של ברזל היו קבועים בכותלים וכו' והם מסמרים של ברזל שראשיהן כפופים למעלה ושמא כך היה מסמרים לקנה של מאזנים וכן לכתפים אלא דשל מאזנים מיקרו אונקיות ושל כתפים אונקליות עכ"ל ז"ל. אבל ר"ע ז"ל גריס אונקליות. ומה שפירש שהוא הפלס נראה שהוא פי' הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ט דהלכות כלים:
אונקלי של כתפים: פי' הרמב"ם ז"ל הסבלים יש להם אונקלי גדול של ברזל ויש לו בית יד של עץ שמחזיקים הבית יד בידיהם וראש האונקלי במשא שעל כתפיהן שלא יפול:
אקון: פי' הרמב"ם ז"ל יש גורסים עקון וכן בערוך:
כל המחובר לטמא וכו': בס"פ החובל (בבא קמא דף צ"ב) גרסי' ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים בספר בן סירא ושנוי במתני' דהכא ובברייתא ג"כ לא הלך זרזיר וכו' והיינו דאמרי מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי פי' דרך דקל רע ליגדל אצל אילני סרק דהיינו אילנות בטלים:
לטהור: כגון מנורת העץ שהיא טהורה מפני שאין לה בית קבול טהור:
הדלת שבמגדל: לשון הרמב"ם ז"ל שם פ"י הדלת של מתכת שבמגדל של בעלי בתים אינה מקבלת טומאה ושל רופאים מקבלת טומאה מפני שמניחין בה את האספלנית ותולה בה את המספרים ע"כ וכבר מפורש בר"ע ז"ל. והגיה ה"ר יהוסף ז"ל הדלת של מגדל:
היתיכין: בערוך וכן הר"ש ז"ל פירשו תניא אלו הן יתיכין שהחנוני מנער בהן את הקדרה והן כמו זומא ליסטרון ויש אומרים וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. ועיין עוד בהר"ש ז"ל. וכתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נ"א הותיכין:
והפרכין: פי' הרמב"ם ז"ל הם ברזליים הקבועים בכיריים לשמרה מלהשרף בזמן מועט ולפי' זה הסכים הרא"ש ז"ל:
ואונקלי שבכותלים טהורה: פי' הרא"ש ז"ל ואינם מחוברין תמיד אלא פעמים מסירין אותם דאי לאו הכי פשיטא דכל המחובר לקרקע טהור:
מסמר הגרע: בפירוש משנה כתיבת יד ישן נושן ביותר משלש מאות ושלשים שנה מצאתי כתוב גדע בדלית. ובתוספתא תניא מסמר הגרע ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע וכתב מהרי"ק ז"ל בפ' עשירי דהלכות כלים דאפשר שהתוספתא מחשב האזמל שמקיזין בו שהוא משמש עם הקרקע מפני שהמוקז סומך זרועו עליו והוא תקוע בקרקע ותנא דמתני' לא חשיב מפני כך משמש עם הקרקע ולפיכך טמא:
בפי' ר"ע ז"ל. ומחבר על הקנה. אמר המלקט נראה שצריך להיות וכורך על הקנה:
היתה עגלה שלה: נ"א שלו ויש גורסין שלהם. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה שלו וכתב עוד וארון של גרוסות ר' צדוק מטמא וחכמים מטהרין בכאן הזכיר ר' צדוק ראשונה ואח"כ חכמים מה שלא עשה כן בשאר המשניות מפני שהוא צריך לומר היתה עגלה שלו של מתכת טמאה לדברי חכמים על כן איחר דבריהם כן נ"ל ע"כ:
העשוי לשמירה: פי' בערוך בערך מסמר אם שמו בדלת כדי לשמור המסמר שלא יאבד טהור. עד שיצרפנו מערבו עם כלי אחר ויהיה כלי ע"כ:
שלשה דברים ר' צדוק מטמא וכו': פי' לפי ששנה מחלוקתם של ר' צדוק וחכמים בפזור חזר וכללם יחד ועוד אגב דבעי למיתני מחלוקת ר"ג וחכמים הדר תנא מחלוקת ר' צדוק הרא"ש ז"ל:
ומודים חכמים לר"ג וכו': בתוספתא מוקי ר' יהודה לפלוגתייהו דוקא בשוין כדתנן במתני' וכמו שכתבתי בעדיות פ"ג סי' ט'. ור' נתן אמר בתוספתא לא נחלקו ר"ג וחכמים על מגרדות של אוליירין שהוא טהור שלא נעשו אלא לשמש עם הקרקע על מה נחלקו על חבית של מתכת של בעלי בתים העשויה ככיפה שר"ג מטמא מפני שעבדים מתגרדין בהן וחכמים מטהרין:
וכן סלע שנפסלה וכו': וי"ס דלא גרסי מלת וכן. גם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו:
האולר וכו': טמאים משום דכל חד מהני יש לו שם בפני עצמו ופי' בערוך בפירוש ראשון אולר פי' עץ שחותכין בו הקולמוס ומערבין בו הדיו ע"כ. וברמב"ם בספ"ט דהלכות כלים כתוב ג"כ והאולר שכורתים בו הסופרים ראש הקולמוס של קנה ע"כ:
מטוטלת: בערוך מטולטלת וכן ג"כ ברמב"ם ספ"ט דהל' כלים:
הכידין: בדלי"ת הביאו הערוך בערך כדם וכתב ס"א כדים ומפ' עכידין כדגרסי' בבא בתרא מאי עכידין כבשי וכו' ע"כ. אבל בערך עכר כתוב ברי"ש:
והכן והכנה: נראה דהאמה נקראת כנה והלוח שמסרגלין עליה הוא הכן כך פי' הר"ש ז"ל לעיל בספ"ז אליבא דפי' הערוך ובס"פ בתרא דמכלתין הביא הר"ש ז"ל תוספתא דקתני בה האולר והקולמוס וכו' עד של זכוכית טהורין וכתב וכל הנך שנויין לעיל במתני' ספי"ב אלא דהתם תנן הכידים והכא תניא העכידין והכל אחד והתם תנן טמאים דבשל עץ מיירי אבל הכא בשל זכוכית וטהורים עכ"ל ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל. ופי רשע הוא עצי גופר אמר המלקט נלע"ד דמשום הכי קורהו פי רשע שנעשה ממנו תיבה לצדיק נח להנצל מן המבול של הרשעים. וכן גירסת הערוך פי רשע. ואפשר דגרסי' פירשע כולו תבה אחת:
ר' יהורה אומר אף: אית דלא גרסי מלת אף. גם הרי"א ז"ל מחקו.