מהרש"ל על הש"ס/קידושין/פרק ד

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סט עמוד א

גמרא בפיסקא נמחק כו':

דף ע עמוד א

גמ' ממזרי ונתיני נמחק ונתיני ונ"ב מהכא לא יליף נתיני אלא מקרא דלעיל דילפינן כהני לויי ישראלי ילפינן נמי נתיני דכתיב בהדיא בהאי קרא נתיני:

אדן אימר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם כו' כצ"ל וכן אח"כ. ותנא על כולם אליהו כו' כצ"ל ונ"ב לולי פרש"י דפי' כהני לויי ישראלי הייתי מפרשו דקאי אהך תלתא בין שנשא אשה פסולה בין שנשא אשה פגומה בין שנשא אשה שאינה מהוגנת לו פי' אינה מיוחסת כמותו ועל שלשתן כותב על נשא אשה פסולה כותב אוי לו לפוסל את זרעו ולנושא אשה פגומה כותב אוי לפוגם את משפחתו ואנושא אשה שאינה מהוגנת לו כותב אוי לנושא אשה שאינה הוגנת לו וק"ל:

דף ע עמוד ב

גמרא אדהכי והכי א"ל ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ציער כו' את שלוחו לפניו וחייב מלקות הס"ד ונ"ב טי' בפני השליח ויותר נראה שהיה מבזה שולחו בפניו ודו"ק:

תוס' בד"ה קשים גרים פירש בקונטרס כו' נ"ב ריש פרק כל היד:

בא"ד עלה אתם עכ"ל ויש מפרשים כו' כצ"ל:

דף עא עמוד ב

גמ' כהני לויי כו' אטו כו' לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב א"ל מאי טעם כו' כצ"ל:

אמר רב מיוחסא דבבל היינו שתיקותא כן הוא בס"א:

ואין מניחין אותו לידבק בחבירו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה תתאה תחתונה נ"ב פירוש מצד פנים של דיגלת:

בד"ה בפרת על שפת פרת נ"ב פי' מצד פנים של פרת. תוס' בד"ה כאן כו' מיוחסת מד' אמהות כו' נ"ב זהו מפורש באשר"י היטב:

בא"ד דאמרינן ליה זיל כו' כצ"ל:

דף עב עמוד א

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גמ' זו פרת דבורסי ההוא גברא כו' אמר רב חלזון הרי היא כגולה. (זה הפירוש שייך על תחומי בבל) ונ"ב ציור זה@ מצאתי בספר ישן והעתקתיהו והיינו דסבירא להו דרבי יוחנן בא להוסיף על שמואל כמו ששמואל מוסיף על רב ולפי זה צ"ל הא דמתמה תלמודא אדרב לייט אדשמואל לא לייט משום דאביי היה מבבל ורב ושמואל נמי מבבל הוו לאפוקי רבי יוחנן שהיה מארץ ישראל ופשיטא שלא יבואו לסמוך יחוסא דבבל על רבי יוחנן כי אם על רב ושמואל שהיו נמי מבבל ואפשר נמי לומר אביי דהוה לייט אדרב לא הוה שמיע הא דרבי יוחנן דהוה מא"י ותלמודא הוא דקא מסדר רבי יוחנן בתר דרב ושמואל לפי שהוא מוסיף עליהם. אכן נראה גם כן לפרש דמעברת דגיזמא הוא למטה מאקרא והרצועה מושכת הימנה באלכסון לצד מעלה ומסבבת כל מקומות הפסולים כגון אקרא וגישרא ואיהו דקירא ויורדת לשוט מישוט והמדקדק בלשון רש"י יראה כמו שפירשתי (עיין במהרש"א). רש"י בד"ה תכלתא דבבל כו' נ"ב פי' בערוך מה תכלת מובחר שבגלימא כך זו מובחרת של ארצות בבל פי' אחר אחרית בבל עכ"ל:

תוס' בד"ה בין הנהרות כו' וצ"ל דשני מקומות כו' נ"ב ונראה בעיני דאינו קשה כל כך דנהי דעומד בין הנהרים ס"ס מאחר שגבוה כל כך ומשוך לצד דרום לא מהני ומשו"ה לא פירש רש"י מידי בהא דבין הנהרות כו' דהוו מקומות אלא סבר כפשוטו וכל מה שפירש רש"י לעיל על שפת הנהר כו' מבפנים על שפת הנהר כי כך היו המקומות יושבין בשפת הנהר ומשו"ה פירש רש"י דלא בעי למטה בפרת כו' לפי שבבל מושכת למטה הימנו משמע דאפמיא תתאי לפנים מדגלת יושב ודו"ק. (עיין במהרש"א):

דף עב עמוד ב

גמ' ניקו מקמך הכא ועבדין ניזלו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה גר נושא כו' קהל הס"ד. ואח"כ מה"ד הולד ממזר דכתיב כו' הד"א:

דף עג עמוד א

רש"י בד"ה חד לקהל כהנים הס"ד:

דף עג עמוד ב

רש"י בד"ה לזה מכרתי כו' נתנו לו דמים כל אחד כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בד"א כו' לא שייך לומר מיגו כדי להאמינו כו' נ"ב פי' ומאי פריך תלמודא ולחזי כו' דלמא כל אחד אומר אני נתתי והוא אינו מהימן לומר ממי קבל המעות מאחר שנסתלק מן המקח ודו"ק:

בא"ד דמשמע דנאמן בכל ענין נ"ב דאל"כ [לא] הל"ל נאמן לומר לזה מכרתי כו' אלא נאמן לומר זה נתן לי מעות כו' ודו"ק:

בא"ד שאם ידע הוה אמרינן כו' נ"ב פי' ואמר שזה נתן ברצון והאחר השליך בע"כ בפניו תו לא הוה נאמן שמכר לזה שהשליך בע"כ ואין לומר דאין הכי נמי למי שאומר שמרצון נתן לו המעות הוא זכה במקח דהדרא קושיא לדוכתין דנאמן המוכר כו' משמע בכל ענין מדלא אמר נאמן לומר זה נתן מרצון כו' ודו"ק. (עיין במהרש"א):

דף עד עמוד א

רש"י בד"ה וכותי כו' ספיקייהו הס"ד:

דף עה עמוד א

רש"י בד"ה מכה"ג באלמנה כו' ב' חילולין במשמע כו' נ"ב לא היה ולא נברא אלא יליף מלשון חילול עיין בדף ע"ז וכה"ג מביא רש"י בפרק אלמנה לכהן גדול עיין בפרק ד' מיתות מ"ש בדף נ"א (עיין במהרש"א):

ד"ה מה כהן כו' נמחק:

בד"ה ורב אמר כו' אצלה כו' הד"א:

דף עה עמוד ב

גמ' ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מן הקצינים שבעם כן הוא בס"א:

תוס' בד"ה ורבי ישמעאל כו' דאיכא למיחש טפי שלא תינשא כו' יש ממזר אפילו מחייבי כו' נ"ב פי' כגון לרבי סימאי דוקא וכן בסוף החולץ כתב ר"י להדיא כן עיין שם:

בד"ה השתא כו' והשתא לק"מ דר"י אדר"י כו' כצ"ל:

דף עו עמוד א

גמ' לויה וישראלית מוסיפין כו' נ"ב ובנוסחאות כתיב לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת ולפ"ז פירוש משנתינו כך הנושא אשה כלומר שהוא נושא אשה כשירה לכהונה ובידוע שהוא כהן שהוא צריך לחוש לפסולי כהונה בודק ארבע אמהות בלבד דפסול כהונה בהכי סגי אבל לוים וישראלים שבדיקתן מפני פסולי קהל צריך שיבדקו עוד אחת ואין הכי נמי שהכהן גם כן צריך להוסיף ולבדוק מפני פסולי קהל עוד אחת ומתניתין הכי קאמר שהבדיקה המיוחדת לכהנים בד' אמהות סגי לה אבל בבדיקה שהיא שוה אף ללוים וישראלים צריך להוסיף עוד אחת ובהכי אתי שפיר מאי דפרכינן ואיהי נמי תבדק בדידיה ומפרקינן מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין כלומר אין הכי נמי דאיהי נמי בדקה בדידיה אלא משום הכי לא תנא מתני' שהיא בודקת בו מפני שאינו דומה בדיקתה לבדיקתו איהו בדיק אף בפסולי כהונה ואיהי לא בדקה אלא בפסולי קהל ואין הכי נמי דסיפא דתני לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת אחד האנשים ואחד הנשים במשמע וזה שהחמירו בבדיקות פסולי כהונה מפורש בירושלמי שהקשו ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן אמר רבי בון אחת זו ואחת זו קנסו כדי שיהא אדם מדביק בשבטו ובמשפחתו כלומר כולה מתניתין קנס הוא בין בכהן בין בישראל ובדין הוא שלא יהא צריכין בדיקה אבל קנס הוא כדי שיהא אדם מדביק בשבטו ובמשפחתו שהיא בדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח לבדוק וקנסו בלוים וישראלים יותר מן הכהנים לפי שאין מדקדקין כל כך ביוחסין ואין מדבקין במשפחות אי נמי דבפסולי קהל שוה בכל הצריכו בדיקה יתירה עכ"ל ר"ן ואף לנוסח שלנו נוכל לפרש כן עיין בתוספות ודו"ק:

רש"י בד"ה אבל הכי צ"ל ואלא הכא כו':

תוס' בד"ה הנושא כו' שיהא בנה כשר לכהונה נ"ב בנה לאו דוקא אלא כלומר ולד שלה והיינו הבת. (עיין במהרש"א):

בד"ה צריך כו' לכ"ע בני ישראל מקוה כו' כצ"ל. :

דף עו עמוד ב

גמ' אושפזיכניה דרב אדא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מאי מוסיפין כו' מתנית' הס"ד:

בד"ה מאן דמתני כו' אליבא דרב הס"ד:

דף עח עמוד א

גמ' רבא אומר בעל לוקה כו' נ"ב הסמ"ג כתב דצריך בעילה וקדושין ואז לוקה שתים וכתב נמי דלא חייב בבעילה לחוד בלא קידש אלא בכ"ג באלמנה שמחללה בביאתו לאפוקי גרושה זונה כו' שכבר פסולה אינו חיייב בבעילה לחוד ע"ש ונ"ב עוד ומה שיש להקשות לדעת הסמ"ג הכי הל"ל קידש לוקה לא קידש אינו לוקה למעוטי בעל בלא קידש וע"ז הוה שייך למימר ומודה בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קידש דלוקה אלא משום דלא פסיקא כי לפעמים אפילו על גרושה לוקה בבעל ולא קידש וכגון שגמר ביאתו דחייב משום לא יחלל וק"ל והארכתי בביאורי הסמ"ג:

שם מה להצד השוה שבהן שכן פוסלים בביאתם ורבי יהודה גר נמי כו' כצ"ל ונ"ב כך נ"ל לפי' תוס':

רש"י בד"ה כ"ג באלמנה כו' לא יחלל הס"ד:

בד"ה משנזרעו בתוליה כו' גמרו בתוליה לביאה שאם כו' כצ"ל:

דף עט עמוד א

רש"י בד"ה וכ"ת בציר ליכא טפי איכא והא אלא בלבד קאמר ל"ג כצ"ל ונ"ב מצאתי בגמרא ישנה וכן ברא"ש. בד"ה כל ג' כו' תרומה ואיכא למ"ד כו' כצ"ל:

דף עט עמוד ב

גמ' בקבא זוטא והאי מדרבנן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה כ"ע כיילי כו' א"א והאי מדרבנן כו' הד"א:

דף פא עמוד א

גמ' שפיר דמי אמר ליה כגון אנא ואת כו' כצ"ל ונ"ב ס"א א"ל לאו כשרים כגון אנא ואת כו' אבל ברש"י דפי' בתמיה משמע כגירסא של פנים:

שם אבל ביחוד א"א לא שלא תהא כו' נ"ב לכאורה נראה דווקא אותה אין מלקין משום לעז אבל אותו מלקין דמאן ידע דבעבורה היא נלקה ומשו"ה מיושב רש"י שפיר מה שפירש אם בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד להלקות הלא בלאו הכי אין מלקין משום לעז ואף התוספות לא הקשו על רש"י מזה מידי אלא בודאי ה"ק בעלה בעיר אין חוששין אף להלקותו רק שהטור אבן העזר כתב להדיא שאף אותו אין מלקין משום לעז וצ"ע:

דף פא עמוד ב

גמרא רב ששת מעבר ליה נהרא כו' כן הוא בס"א:

רש"י בד"ה במה הכתוב מדבר מאחר שאישה הפרם מה שאכלה בהיתר אכלה ומה זו סליחה כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד והיא שותה יין מזידה כו'. ומה"ד אלא תנאי כו':

בד"ה אמר רבי טרפון לאנשי ביתו הס"ד:

בד"ה שתי יבמות כו' צרה וכן אשה וצרתה כו' כצ"ל:

בד"ה תינוקת בת כו' קודם לכן שומא הס"ד:

בד"ה זה וזה כו' בסימנים שבדדים דהיינו בוחל כו' כצ"ל: