מהרש"ל על הש"ס/מכות/פרק א

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ב עמוד א

תוס' בד"ה כל הזוממין כו' כדתניא הכה תכה כו' נ"ב נ"ל מות יומת המכה מ"מ וכן איתא להדיא בגמ' שהתוספות הקשו לשם אהא דאמרינן רוצח וגואל הדם הוי שני כתובים הבאין כאחד וא"ת ולמ"ד מלמדין מאי איכא למימר וי"ל דעוד דריש תלמודא בפרק אלו מציאות גבי עיר הנדחת הכה תכה מ"מ פי' והויין ג' פסוקים ואין מלמדין לכ"ע ודו"ק [עייין במהרש"א]:

בא"ד דרוצח וגואל הדם כו' נ"ב פי' שאם אין לו גואל הדם שב"ד מעמידין לו גואל הדם דכתיב בפגעו בו מ"מ גמ':

בא"ד ודריש ליה מן קרא כו' נ"ב ע"כ אינו יתור גמור אלא שכך דרשינן האי קרא ודו"ק:

בד"ה זוממי בת כהן כו' דה"מ כשהבועל כו' נ"ב פי' שדנין הזוממין בחנק:

בא"ד שלא הכירו הבועל לא קרינן כו' כצ"ל ונ"ב לפי שכשהבועל נמי היה נדון דיכולין לקיים כאשר זמם לאחיו הוו שפיר בחנק ולא בשריפה דהא סוף סוף זממו נמי עליה וק"ל:

בא"ד קמ"ל היא כו' למעוטי זוממין בכל ענין אפילו היכא דלא מקיים בהו כאשר זמם לאחיו ואפ"ה אמרינן היא ולא זוממיה ואינם אלא בחנק ואף דלא מקיימינן כאשר מידי מ"מ חשבי' כאלו בועלה היה נידון דהוו בחנק השתא דאינו נידון לא חמירי עונשי דידהו טפי וחשבינן כאילו זממו במיתת הבועל ודו"ק:

בא"ד ושוב פשטה כו' נ"ב פי' כשהבועל לא היה נידון שמא העדים לא יתחייבו מיתה כי אם שריפה דבעינן לקיומי כאשר זמם לאחיו וליכא וא"כ בע"כ בדידה צריכין אנו לקיומי כאשר זמם א"כ ע"כ דינן בשריפה כדאיתא בסוגיא בעינן כאשר זמם וליכא וא"כ לפי זה בהכרח כאי שינויא דמשנינן דאתא היא למעוטי בכל ענין אינו אמת עד שפשטה ר"י כו' ודו"ק:

דף ב עמוד ב

גמ' במזיד נמי ליגלי כו' נ"ב פי' מזיד בדבור כמו שוגג במעשה ודו"ק:

תוס' בד"ה ומה הסוקל כו' בדבר הזה שיתחלל הזמה כו' כצ"ל:

דף ג עמוד א

תוס' בד"ה באומר עדות שקר העדתי במקום פלוני עמנו הייתם נ"ב פי' ובהזמה בעינן דוקא דהוזמו תרוייהו ודו"ק:

דף ג עמוד ב

תוס' בד"ה איכא דאמרי כו' ובהזהרות הגיה ר"ת זמן עשר כסף כי ילוינו ולא במשפט כו' כצ"ל ונ"ב עיין בפ' מי שמת דף קמ"ח ע"ב בתוס':

דף ד עמוד א

רש"י בד"ה מ"ד כו' אחזקה והיא בחזקת כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רב יהודה כו' כלי ע"ג מימיו כו' נ"ב פי' דבי"ט אסור לטבול כלי משום תיקון כלי אם לא ע"ג מימיו וק"ל:

דף ה עמוד א

גמ' מסורא לנהרדעי נ"ב פי' אפי' בסוסים ובפרדים ודו"ק:

שם ואמר רבא באו כו' כצ"ל:

דף ה עמוד ב

גמ' ריש לקיש דאמר כר' יהודה ור' יוחנן כו' נ"ב דבר תימה הוא איך מדמה פלוגתייהו להא דמתניתין דלא הוחזקה כלל בשקרות ואדרבה קצת איפכא משמע דר' יוחנן דאמר כל ישראל מי הוחזקו א"כ מ"ה ס"ל כרבי יהודה דאמר כת סטיא היא ולא מחזיקין כל אינך סהדי בשקרי ואפשר דה"ק ריש לקיש כר' יהודה כלומר ריש לקיש דאמר הוחזקה כלומר מאחר דמהדרא אסהדי שקרי ה"נ א"ר יהודה כת סטיא מאחר דמהדרא תמיד להזים ודו"ק:

רש"י בר"ה בריבי אומר כך היה שמו נ"ב ולא פי' כאן גדול הדור כמו שפי' בכ"מ לפי שלא שייך לומר אמר אביו מאחר שלא הוזכר שמו ודו"ק:

דף ו עמוד א

רש"י בד"ה הרוג יציל כו' הרוג נמי יציל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רבא כו' שאינס אומרים אמת כו' נ"ב ולפי זה הטעם יראה שאותס כתות האחרות שלא הוזמו לא בטלה עדותן והרמב"ם והטור פסקו שעדות האחרות בטלות אלא לענין דלא בעינן עד שיזומו סבירא להו חשבינן כעדות אחרת וס"ל דגבי קרוב או פסול משוס הכי פוסלין אפי' לאחר כדי דבור משום דתלוי הפסול בראיית המעשה שהיה כא' מש"ה אם בא אח"כ להעיד פוסל למפרע את כולם אבל הזמה תלוי בהגדה לחוד ומש"ה לאחר כדי דבור לא בעינן עד שיזומו כולם אבל מ"מ לא גרע מקרוב או פסול ומ"מ נראה לי ליישב אף לדברי התוס' דלענין דין הזמה חשבינן שאינם עדי אמת אבל לענין דין ביטול העדות חשבינן כקרוב או פסול ודו"ק:

בא"ד לא בא עדותם אלא שהעידו בב"ד כו' כצ"ל:

בד"ה לאסהודי כו' ויאמרו לאסהודי כו' נ"ב פי' ויאמרו נמי שהתרו בו ודו"ק:

בא"ד עם הפסולים אתיתו או כו' כצ"ל:

דף ו עמוד ב

תוס' בד"ה הוא והן כו' מאי קאמר כו' נ"ב פי' אותו המפרש:

בד"ה אמר רבא כו' כדפירשנו נ"ב פי' אליבא דיש מפרשים לעיל בד"ה בדיני נפשות כו' דעד א' לממון לשבועה כו' כצ"ל:

דף ז עמוד א

רש"י בד"ה לפני כו' בו הס"ד:

תוס' בד"ה דילמא במקום כו' ומפיק ליה מקרא דלא כו' שואל להם שאם אמרו לא ידעי' יבטל העדות דאמרי' כו' כצ"ל והשאר נמחק [עיין במהרש"א]: