מהרש"א על הש"ס/סוטה/פרק ה

על ש"ס: מהרש"א | ראשונים | אחרונים

כז:

בפרש"י בד"ה שני פעמים ונסתרה כו' אלא וקנא את אשתו והיא נטמאה והיתה אם נטמאה ועוד כתיב אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה ובגמ' כו' עכ"ל מפי' ישן:

תוס' בד"ה כשם שהמים כו' אבל הוא לכשתשתה הוא נבדק בדקו אותה ולא אותו אני כו' מגולין שתת ונצבת הכין כו' עכ"ל כצ"ל ועוד איכא בירושלמי כל הך בבא קצת בע"א בבדקו אותו ולא אותה ע"ש ומהרש"ל הגיה בתוס' שלפנינו ע"ש:

בא"ד מעתה גירש יהא מותר בה תיפתר כו' עכ"ל וכגון שמתנוונה אחר ששתתה וגירשה הבעל יהא אותו שנחשד עמה מותר כיון דאותו לא בדקו ואותה בדקו שמתנוונה משום שעם אחרים נסתרה וכ"כ מהרש"ל וא"א לפרש בע"א:

כח.

בד"ה ההוא דמודע כו' שלא להוציא לעז ולומר לה עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד ש"מ תרתי וכיון דגלי לן כו' עכ"ל כצ"ל ומהרש"ל שפירש בשמעתין דמודע לה לאו דוקא אין זה מוכרח ובפ"ק נמי לא משמע כן ואין להאריך ע"ש:

בד"ה זו שאסורה כו' מותרת לתרומה משא"כ אלו שאין כו' שפסולה מן הכהונה עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד מה ת"ל והיא נטמאה כו' וא"ת וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא י"ל הכתוב כו' עכ"ל לכאורה פי' לדבריהם וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא דאי לאו קרא נמי הוה מטמאין לה מספיקא לחומרא אבל קשה מאי קושיא דהא אי לאו קרא לא הוה מטמאינן לה משום דאוקמא אחזקתה דטהורה הויא ומה"ט איצטריך לן נמי למילף מסוטה ספק נגע בשרץ ספק לא נגע דטמא ברה"י משום דאל"ה הוה טהור דאוקי לטהרות בחזקתן שהן טהורות והכי משמע בכמה דוכתין ומה"ט הקשו התוס' ג"כ לקמן למאי איצטריך לטהר ברה"ר הלכתא נימא העמד דבר על חזקתו ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

בד"ה אינו דין שעשה בו ספק כו' דטומאת התהום הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה וה"ה דאין להוכיח משם כו' עכ"ל כצ"ל וכ"כ בעל ספר כריתות מההיא דנזיר פרק כ"ג דאין דנין ק"ו מהלכה וכן אין דנין יוכיח מהלכה עכ"ל ופירוש לדבריהם כיון דבכל יוכיח נאמר אף אני אביא זה דבאנו ללמוד מאותו יוכיח וא"כ היכא דההוא יוכיח הלכה הוא אין למדין ממנו כמו דאין למדין ממנו הק"ו והגהת מהרש"ל ופירושו בכאן אינו מבוררת וק"ל:

בא"ד ופריך אי מה סוטה ברה"י טמא ודאי ה"נ טמא ודאי הכי השתא התם יש רגלים לדבר כו' עכ"ל לפי הסוגיא דהתם לר"ש פריך הכי אי מה סוטה טמא ודאי כו' ואליביה משנינן התם יש רגלים לדבר כו' והשתא אין מקום לתמיהת התוס' דלר"ש קושטא הוא בכל טומאות דלא ילפינן מסוטה לטמא משום הך פירכא דהתם יש רגלים לדבר וכ"כ התוס' בהדיא שם דבכל ספק טומאה ברה"י אית ליה לר"ש תולין וצ"ע:

כח:

בד"ה ברה"ר ספיקו טהור כו' מכם הוא שניהן מביאין קרבן כו' גמירי מסוטה מה סוטה בועל כו' לא ק"מ דלא דמי לשרץ כו' ועסוקה בטהרות ופירשה וראתה כו' בגמ' טעמא דדיה שעתה כו' לסוטה ובכה"ג לא מטהרינן וי"ל כו' וכיון דגלי לן קרא דאיכא לפלוגי כו' היתה כפושה כו' ספק לא נגע טהור הכניס כו' ולא נגע ספקא טמא חמור ברה"ר כו' עשרה טפחים וטומאה נתונה ע"ג כו' שהיה זה רוכב על חמורו וזה רוכב על חמורו א' כו' רבי יעקב מטמא כו' שהיה רבי יעקב אומר כל שהוא כו' בקעה בימות החמה ובימות הגשמים אלו הן כו' עכ"ל כצ"ל:

כט.

תוס' בד"ה חד לתרומה וחד כו' וכותי ונתין וממזר כו' פסלי מדרבי יוחנן כו' ואית כו' וקשיא ליה טובא כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דקשיא ליה לרש"י טובא להני דאית מפרשי ועיין בכל זה בפרש"י שם:

בא"ד לא פסלי ועוד האמר בפרק י' יוחסין כו' עכ"ל כצ"ל:

כט:

בגמ' כלי חרס יוכיח כו' ולעיל דהוה ילפינן ליה מטבול יום דאב הטומאה ליכא למימר כלי חרס יוכיח דאיכא למפרך מה לכלי חרס שהוא ראשון דהא ליכא למימר טבול יום יוכיח כיון דאב הטומאה הוא אבל הכא דילפינן ליה מטבול יום דשרץ ליכא למפרך מה לכלי חרס שכן ראשון דטבול יום דשרץ יוכיח וק"ל:

ל.

בפרש"י בד"ה שלישי הבא כו' כדקא עביד בט"י כו' ובד"ה כל הטעון כו' כל שהוא טהור מן התורה כו' והידים שהצריכום טבילה כו' ובד"ה דאם איתא כו' מק"ו מט"י כדאייתי כו' בד"ה רבי יהושע אומר כו' שאין האוכל חמור כו' ובד"ה בחולין שנעשו כו' וקבל עליו לאכול חולין שלו כו' עכ"ל מפי' ישן:

תוס' בד"ה שלישי הבא כו' לעשות שלישי מק"ו ראשון כגון כו' מחמת שני דאלים טפי למעבד כו' וצריך למייתי שלישי גופיה מק"ו כו' עכ"ל כצ"ל וליכא לאקשויי דאימא ר"י דשלישי שפסול בתרומה לאו מק"ו מייתי לה כריב"ז אלא דסבר כר"ע דיליף לה מן התורה מכל אשר בתוכו יטמא דא"כ לא הוה קארי שלישי לקודש מן התורה מוהבשר אשר יגע גו' כיון דאפילו ג' בחולין הוה מן התורה מכל אשר בתוכו וק"ל:

בד"ה הא אתיין כו' גופיה מייתי ר"י רביעי כו' עכ"ל כצ"ל:

שם ספר הישר כו' אם היא מאותה גזירה ראשונה מ"מ כו' הלא אפילו אם היה נוגע בשלישי שבתרומה לא היה נפסל שאין ג' עושה רביעי בתרומה כו' וא"ת מגזירה שניה ומשום משקין כו' עכ"ל לא ידענא מה תיקן שאם הוא מגזירה שניה דאכתי לא יצאנו מידי קושייתם דמה בכך אם הוא אוכל שלישי ושתה משקין דתרומה הלא אין שלישי עושה רביעי בתרומה וצ"ע:

בפרש"י בד"ה ר"א אומר כו' שוגגת או אנוסה כו' ומסלקתה עם קריאת השם ופחות מכביצה כו' עכ"ל הכא במתני' לא הוה צריך לפרושי דמסלקתה עם קריאת השם כיון דבפחות מכביצה איירי ואינו מטמא החלה אלא משום הברייתא דקתני כביצה לר"מ נקט הכי דצריך לסלקה עם קריאת השם וק"ל:

ל:

בד"ה סברוה רבנן הני דבי מדרשא דבעו למשמע מיניה דר"א אין שני עושה ג' בחולין כו' עכ"ל כ"ה בפירוש שלפנינו וצ"ל דעיקר סברוה לא קאי אר"א דסבר אין ב' עושה ג' בחולין דהא לכל האוקימתות קאי הכי אלא דסברוה דרבנן דאסרי פליגי עליה בהא וסברי דשני עושה ג' בחולין אבל פי' הישן מרש"י יותר מדוקדק בזה דכל זה אינו שם אלא דכצ"ל סברוה רבנן הני דבי מדרשא דבעי למשמע מינה דר"א דשרי כביצה ואע"ג דמטמאה כו' דכ"ע בין לר"א בין לרבנן לאו כחלה דמיא כו' מאי לאו בהא כו' עכ"ל ודו"ק:

בד"ה מאי לאו בהא כו' לגרום טומאה לחולין אלא משום תקנת תרומה הוא דשרי כו' ובד"ה והכא במותר לגרום כו' דאפשר למעוטי לא מפשינן להו לגרום כו' עכ"ל מפי' ישן: