מדרש משלי (בובר) יא כז
<< · מדרש משלי (בובר) · יא כז · >>
(משלי יא כז): "שוחר טוב יבקש רצון" - אם ראית אדם שהוא מדבר טוב על חבירו, מלאכי השרת מדברין עליו טוב לפני הקב"ה, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (שמות לג יט): "וחנותי את אשר אחון".
"ודורש רעה תבואנו" - זה המן הרשע, שהיה דורש רעה על מרדכי, ונהפכה עליו, מה כתיב אחריו?:
(משלי יא כח): "בוטח בעשרו הוא יפול" - זה המן, "וכעלה צדיקים יפרחו" - זה מרדכי ואסתר.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "בוטח בעשרו הוא ייפול" - זה קורח, "וכעלה צדיקים יפרחו" - זה משה וסנהדרין.
אמר רבי לוי: שני עשירים גדולים היו בעולם, אחד בישראל ואחד באומות העולם, קורח בישראל והמן באומות העולם; ושניהם שמעו לנשיהם, ושניהם נפלו:
- קרח שמע לאשתו ונפל - הא כיצד? כשבא מבית המדרש, אמרה לו אשתו: מה הלכה חידש לכם משה בבית המדרש? אמר לה: פירש לנו על מעשה התכלת. אמרה לו: מעשה התכלת מהו? אמר לה: כך דרש ואמר: נאמר לי מפי הגבורה שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם, וכדי שיהא חוט אחד תכלת, שנאמר (במדבר טו לח): "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". באותה שעה היתה משחקת ואומרת לו: ראו כמה הוא יושב ומשחק בכם, תדע שכן הוא אומר "על כנפי בגדיכם", אם עושה אני לך טלית שכולה תכלת, מה עשתה, עמדה ועשתה לו טלית שכולה תכלת, נתעטף בה ועמד לפני משה, אמר לו: מה המעשה הזה אשר עשית? אמר לו: אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה. השיב ואמר לו: כתיב (דברים ו ט): "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", בית שהוא מלא ספרי תוררה, צריך מזוזה או לא? אמר לו: הן! אמר לו: ישמעו אזניך מה שפיך מוציא! אמ ר לו משה: קורח, עברת על מצוותיו של הקב"ה ונתגאית בעשרך! באותה שעה עמד לפני הקב"ה בכעס, אמר לפניו: ריבונו של עולם! אם קיימים הם דברי תורתך, הבא עליהם גזירה, שנאמר (במדבר טז ל): "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה", ואי זו? זו פתחה של גיהנם, שתברא באותו מקום.
- אמר רבי לוי: למה נקרא שמו קרח? שעשה קרחה בישראל. בן יצהר - בן שהרתיח את כל העולם כצהריים. בן קהת - בן שקהה שיני מולידיו. בן לוי - שנעשה לוייה לגיהנם. מי גרם לו? לפי שבטח בעושרו, לכך נאמר "בוטח בעשרו - הוא יפול".
- המן הרשע - מניין ששמע לעצת אשתו ונפל? שנאמר (אסתר ה יד): "ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו'". אמר רבי לוי: מלמד שהיו כולן בעצה אחת, עמד בבוקר לדבר ברעתו על מרדכי לפני אחשורוש, כיוון שעמד לפני אחשורוש, אמר לו "בוא וסעוד עמי היום בסעודה", אמר הרשע בליבו: "כשאני יושב לפני המלך בסעודה, אני אומר לתלות את מרדכי על העץ". משיבה אותו רוח הקודש ואומרת לו: "רשע! תשוב מחשבתך על ראשך!" וכך נעשה לו, שנאמר (אסתר ז י): "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי". דין דאמר מתלא זה מה שאומר המשל: "ווי לחייביא ווי ליה ליסגר בשירתה", וכל כך למה? שבטח בעושרו, דכתיב "בוטח בעשרו הוא יפול". וכל מה שהיה מתחשב, היה רוח הקודש משיבה אותו ואומר: "לא כמחשבה שחשבת, אלא כמחשבה שחשבתי אני", שנאמר (ישעיהו נה ה): "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה'".
<< · מדרש משלי (בובר) · יא כז · >>