מדרש זוטא (בובר)/קהלת/פרשה יב
פרשה יב.
[עריכה][א] (א) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד (שלא) [אשר לא] יבואו ימי הרעה. אלו ימי הזקנה: והגיעו שנים אשל תאמר אין לי בהם חפץ. (ב) אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה:
[ב] (ג) עד אשר לא תחשך השמש והאור. זה פדחת והחוטם: והירח. זו נשמה: והכוכבים. אלו הלכתות: ושבו העבים אחר הגשם. זה מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי:
[ג] ביום שיזועו שומרי הבית אלו הכסלים [והצלעות: והתעותו אנשי החיל. אלו שוקיים]: ובטלו הטוחנות כי מעטו. אלו השיניים: וחשכו הרואות בארובות. אלו עינים:
[ד] וסגרו דלתים בשוק. אלו נקבים של אדם: בשפל קול הטחנה. בשביל קורקבן שאינו טוחן: ויקום לקול הצפור. שאפילו דרור מנערתו משנתו: וישחו כל בנות השיר. אלו שירים ושירות, דומות עליו כשיחה:
[ה] גם מגבוה יידאו. שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים: וחתחתים בדרך בשעה שהוא הולך בדרך, נעשה לו לבו תווהים תווהים *): וינאץ השקד: זו קליבוסת: ויסתבל החגב. אלו ענבות [צריך להיבדק]: ותפר האביונה. זו חמדה: (ד) כי הולך האדם אל בית עולמו. אמר ר' יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק (ה) עושין לו מדור לפי כבודו. (אמר) [ואמר] רבי יצחק [מאי דכתיב] כי הילדות והשחרות הבל (קהלת יא, י). דברים שאדם עושה בילדותו, משחירין פניו לעת זקנותו: (ו) ד"א וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. אמר להם הנביא לישראל זכרו בוראיכם עד שבחורותיכם קיימת, עד שברית כהונה קיימת, שכתוב בו ובחור אותו מכל שבטי ישראל (להיות) לי לכהן (שמואל א ב, כח). עד שברית לויה קיימת,
- ) ויחרד יצחק חרדה גדולה תרגומו ותוה יצחר תווהא ערוך ע' תוה.
שכתוב בו כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך (דברים יח, ה). ועד שברית דוד קיימת, שכתוב בו ויבחר בדוד עבדו (תהלים עח, ע). עד שברית ירושלים קיימת, דכתיב ביה העיר אשר בחרת (עד עולם) [בה] (מלכים א יא, לב). עד שברית בית המקדש קיימת, דכתיב ביה והקדשתי את הבית הזה (דברי הימים ב ז, טז). עד שאתם קיימת, דכתיב ביה (כי) בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים (דברים ז, ו): עד (שלא) [אשר לא] יבואו ימי הרעה. אלו ימי (הגאולה) [הגלות]: והגיעו שנים וגו'. לא טובה ולא רעה: עד (שלא) [אשר לא] תחשך השמש. זה מלכות בית דוד, שכתוב בו וכסאו כשמש נגדי (תהלים פט, לז): והאור. זה תורה, שכתוב בה כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג). והירח. זה סנהדרין. (ז) דתניא סנהדרין יושבת כחצי גורן עגולה: והכוכבים. (ח) אלו הרבנים. דכתיב מצדיקי הרבים ככוכבים: ושבו העבים אחר הגשם. אתה מוצא כל אותן נבואות הקשות שנתנבא עליהם ירמיה, לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית: ביום שיזועו שומרי הבית. אלו משמרות כהונה ולויה: והתעותו אנשי החיל. אלו הכהנים. אמר ר' אבא בר כהנא עשרים ושנים [אלף] לוים הניף אהרן ביום אחד, שנאמר והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' (במדבר ח, יא). אמר ר' חנינא המוראה הזה דבר קל הוא, והיה הכהן זורקה (ט) על [הכבש] שלשים ושתים אמה לאחורי ידיו: ובטלו הטוחנות. אלו משניות גדולות, כגון משנתו של ר' עקיבא, ושל ר' חייא [ור' הושעיא], ושל בר קפרא: כי מעטו. (י) זה תלמוד בבלי שבלול הכל בהם: וחשכו הרואות באורבות. אתה מוצא (יא) בשעה שגלו ישראל בין האומות לא היה אחד מהם יכול לסבול [צריך להיבדק] את תלמודו: וסגרו דלתים בשוק. (יב) אלו [דלתות] נחושתא בר אלנתן, שהיו פתוחין לרווחה: בשפר [צריך להיבדק] קול הטחנה. על ידי שלא נתעסקו בדברי תורה. אמר ר' שמואל בר נחמני למה נמשלו דברי תורה כטוחנות רחיים, מה רחיים זו אינה בטילה לא ביום ולא בלילה. כך דברי תורה אינם בטלים לא ביום ולא בלילה, שנאמר והגית בה יומם ולילה (יהושע א, ח): ויקום לקול הצפור. זה נבוכדנצר הרשע. אמר ר' לוי י"ח שנה היתה בת קול יוצאת ומכרזת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת עבדא בישא זיל ואחריב ביתא דמרך, דבניי מרדין ולא שמעין ליה: וישחו כל בנות השיר. (יג) שעלה וביטל את השיר מבית המקדש, דכתיב בשיר לא ישתו יין (ישעיהו כד, ט): גם מגבוה ייראו. מגובהו של עולם [צריך להיבדק] נתיירא. (יד) אמר לא בעי אלא מצמצמה יתי למיעביד בי כמה דעבד לסנחרב: וחתחתים בדרך. ר' אבא בר כהנא ור' לוי, חד אמר חתיתה של דרך נפלה עליו, ור' לוי אמר התחיל (מסכים חכם) [מתוואה תוואים] בדרך. (טו) כי עמך מלך בבל (על) [אל] אם הדרך (יחזקאל כא, כו). על (טז) (אמם דבעליא) [אמא דבצליא]: בראש שני הדרכים (שם שם). [שהיא מתווכת בין שני הדרכים] אחת הולכת למדבר, ואחת הולכת לירושלים: לקסום קסם (שם שם). התחיל לקסם קסמים: קלקל בחיצים (שם שם). התחיל מקלקל בחיצים לשמה של רומי ולא עלתה, לשמה של אלכסנדריא של מצרים ולא עלתה, לשמה של ירושלים ועלתה, זרע ערוגות ונטע נטיעות לשמה של רומי (ולא עלתה) [ולא צמחו], לשמה של אלככנדריא של מצרים ולא צמחו, (יז) לשמה של ירושלים וצמחו. הדליק נרות ופנסים לשמה של רומי ולא היו מאירין, לשמה של אלכסנדריא של מצרים ולא היו מאירין, לשמה של ירושלים והיו מאירין: וינאץ השקד. זו נבואתו של ירמיה, שנאמר מקל שקד אני רואה (ירמיהו א, יא): אמר ר' אלעזר סימני של שקד משעה שהיא מציץ עד שעה שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום. [כך מי"ז בתמוז עד ט"ב עשרים ואחד יום]: ויסחבל החגב. זה צלמו של נבוכדנצר, כמה שנאמר נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהבא רומיה אמין שיתין פותייה אמין (שיתין) [שית] (דניאל ב, א): אמר ר' יוחנן משכחת אמרין כל דרומייה [אמין] שיתין ופותייה (שיתין) [שית מי יכיל קאים) אם אין בעוביו שליש אינו יכול לעמוד [צריך להיבדק]. ואת אמרת אוקמיה בבקעת דורא. א"ר בקנה היו מעמידין אותו והוא נופל מעמידין אותו והוא נופל. עד היכן, ר' חגי בשם ר' יצחק עד שהביאו כל כספה וזהבה של ירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמר כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה (יחזקאל ז, יט): ותפר האביונה. זה זכות אבות: כי הולך האדם אל בית עולמו. מבבל היו ולבבל חזרו: וסבבו בשוק הסופדים [צריך להיבדק]. זה גלותו של יכניה, אתה מוצא בשעה שירד נבוכדנצר מירושלים וגלותו של צדקיהו בידו, יצאה גלותו של יכניה לקראתו, והיו מכוסון שחורים מבפנים ומלובשים לבנים מבחוץ, והיו מקלסין לפני נבוכדנצר (יח) (נקיטין וורדאן) [נקטה ברבריה] והוו שאלין ואמרין להון מה עביד באבא, מה עביד באמא, מה עביד בברי, ואמרין להון אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וגו' (ירמיהו טו, ב). והיו מקלסין בחדא מן ידיהון ומספידין בחדא מידיהון, לקיים מה שנאמר ופארכם על ראשיכם וגו' (יחזקאל כד, כג):
[ו] (יט) "עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף" (קהלת יב, ו). זו שלשלת יוחסין: "(ותרוץ) [וְתָרֻץ] גֻּלַּת הַזָּהָב" (קהלת יב, ו). אלו דברי תורה, שכתוב (תהלים יט, יא): "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב": ותשבע כד על המבוע. [תרין אמוראין] חד אמר כדו של ברוך על (כדו) [מבועו] של ירמיה, וחד אמר כדו של ירמיה על (כדו) [מבועו] של ברוך, שנאמר (ירמיהו לו, יח): "מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי ( ) [אֵת] כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו'": "(ונרוץ) [וְנָרֹץ] הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר". זו בבל שהיא זוטא של עולם. אמר ר' יוחנן האומר לצולה חרבי (ישעיהו יד, כז), זו בבל, ולמה נקרא שמה צולה, ששם צללו מתי דור המבול, דכתיב (ירמיהו נא, מט): "גם לבבל נפלו חללי כל הארץ". א"ר שמעון בן לקיש כתיב "וימצאו בקעה בארץ שנער" (בראשית יא, ב), [למה נקראת שמה שנער], שהם מנוערין מכל [המצות מצות] תרומות ומעשרות: ד"א שנער, שהן מתים בתשנק בלא נר ובלא מרחץ: ד"א שנער, שהעמידה שונא וער להקב"ה, זה נבוכדנצר: ד"א שנער, [עיר] ששריה נערים הם ומבעטים בתורה:
[ז] "(וישוב) [וְיָשֹׁב] הֶעָפָר (אל) [עַל] הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה" (קהלת יב, ז). מבבל היה ולבבל חזרו: "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת יב, ז). זה רוח הקדש, כיון שנסתלקה רוח הקדש גלו. (כא) לכן הזהרו ועשו טובה, והקב"ה יעזור לכם, ויתן לכם חיים טובים בעולם הזה, וגן עדן לעולם הבא, וכן יהיה. אמן, אמן. אמן:
הערות ותקונים
[עריכה](א) וזכור את בוראך עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה. מובא גם בקה"ר פי"ב והוא מגמרא שבת קנ"א ע"ב:
(ב) אלו ימות המשיח. גמרא שם, ובקה"ר מובא זה בשם ר' חייא בר נחמיה:
(ג) עד אשר לא החשך השמש והאור. הוא בגמרא שם קנ"א ע"ב וקנ"ב ע"א:
(ד) כי הולך. הוא בגמרא שם:
(ה) עושין לו מדור. בגמרא שם נותנין לו מדור:
(ו) ד"א וזכור את בוראך אמר להם הנביא. קה"ר שם וכן מובא באיכה רבתי בפתיחתא בי' כ"ג ומובא בילקוט קהלת שם בשם איכה רבתי, ובכאן הוא כלשון המדרש איכה שם:
(ז) דתניא סנהדרין יושבת כחצי גורן עגולה. כ"ה בפתיחתא דאיכה שם וליתא בקה"ר ומובא הכתוב לראיה כירח יכון עולם (תהלים פט, לח) ויש לתקן דתנן והוא במשנה סנהדרין פ"ד מ"ג:
(ח) אלו הרבנים. דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל יב, ג). כ"ה בפתיחתא דאיכה, ובקה"ר הגי' אלו ת"ח:
(ט) על הכבש שלשים ושתים אמה לאחורי ידיו. עיין ברד"ל בפתיחתא דאיכא שם:
(י) זה תלמוד בבלי שבלול הכל בהם. באיכה רבתי הגי' זו התלמוד שהוא כלול בהם, ופי' המ"כ במשניות כלול התלמוד, ובקה"ר הגי' זה התלמוד שבלול בהן, ופי המ"כ התלמוד בלול וכלול במשניות:
(יא) בשעה שגלי ישראל בין האומות. ובאיכה רבתי שם בין אומות העולם אבל בקה"ר כשגלו ישראל לבבל:
(יב) אלו דלתות נחושתא בר אלנתן. צ"ל נחשתא בת אלנתן והיא אמו של יהויכין. כמ"ש וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן (מלכים ב כד, ח). ועיין ברד"ל באיכה רבתי שם:
(יג) שעלה וביטל את השיר מבית המקדש. כ"ה בקה"ר אבל באיכא רבתי שם הגי' מבית המשתה:
(יד) אמר לא בעי. כ"ה באיכה רבתי שם, וחסר בקה"ר, ופי' המ"כ לא רצה נבוכדנצר לעלות ולהחריב ירושלים שאמר רוצה הקב"ה לכבוש אותי ולהביאני בכבל ר"ל ברסן [צריך להיבדק] כמו שעשה לזקני סנחרב:
(טו) כי עמד מלך בבל. מובא בילקוט יחזקאל רמז שס"א בשם איכה רבתי והוא בפתיחתא שם אות כ"ג:
(טז) אמם דבעליא. בילקוט שם אמה בלעלה [צריך להיבדק], ג"כ בטעות וצ"ל כמו שתקנתי אמה דבצליה. ונראה כי גם בפתיחתא דאיכה שם היתה המלה משובשת ובעל מ"כ כתב שם ה"ג נקמן בקהלת על אמה דבצליה פי' על אם הדרך והוא בראש הדרך שמתפצלין הדרכים ופורשין זה כאן וזה כאן:
(יז) לשמה של ירושלים והיו מאירין. בפתיחתא שם וכן בקה"ר שם נמצא עוד מאמר גדול אשר לא הובא פה:
(יח) נקיטין וורדאן. תקנתי נקטה ברבריא, וכ"ה באיכה רבתי שם בפתיחתא וליתא בקה"ר ומובא בערוך ערך נקט בשם איכה רבתי ופי' נוצח [צריך להיבדק] עם לועז ע"ש:
(יט) עד אשר לא ירתק. איכה רבתי שם בפתיחתא כ"ג [צריך להיבדק] וקה"ר שם:
(כ) וישב העפר. קה"ר שם:
(כא) לכן הזהרי ועשו טובה. הוספת הסופר: