מגן אברהם על אורח חיים רסג

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים רסג |◄

סעיף א

(א) יהא זהיר:    וידליק בכל החדרים שהולך שם (מט"מ שר"ל) עס"ו ויעשה נרות כרוכים דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו (שם) וכן נוהגי' בב"הכ ב"ח ובע"ש כתוב דאסור דהוי כמדור' ולא ראה בד"מ בסי' תרע"א עמ"ש שם וע"ל ס"ח דאדרבה מצוה להרבו' לאור:

(ב) ויכולין להוסיף:    ויש נוהגין להדליק ז' נרות וי"א עשרה (של"ה):

(ג) פעם א':    ואם שכחה כמה פעמים צריכה להוסיף בכל פעם כי הדבר משום הכיר' שתהיה זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת (ב"ח) ומה"ט נ"ל דאם נאנסה ולא הדליקה כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא בה א"צ להוסיף:

סעיף ב

(ד) מה יאכל:    פי' וצריך לקנות במעות שבידו לאכול בודאי אכילתו קודם לנר שבת וכ"מ ברא"ש פ' ע"פ אהא דמקשה פשיטא דנר עדיף מיין קידוש דאפשר לקדש אפת ולא קא משני דאשמעי' דבמקום שאין לו פת נר עדיף אלא ודאי פת עדיף וכ"מ בגמ' שם דף ק"א דלא היה מקפיד רבה על הנר רק על האכילה ועיין סוף סימן רע"ג ומיהו אם יש לו לחם לאכול דיו ונר קודם ליקח משאר מאכלי':

(ה) שואל על הפתחי':    דהיא עיקר סעודת שבת ואין זה בכלל עשה שבתך חול וכו' ועמ"ש סי' רמ"ב ועיין ריש סימן תרע"א:

סעיף ג

(ו) הנשים מוזהרות:    ואפי' אם ירצה הבעל להדליק בעצמו האשה קודמת (ב"ח) וכשהיא יולדת בשבת ראשונה מדליק הבעל ומברך (מנהגים מט"מ ושל"ה) משמע דבימי נידותה האשה מברכת בעצמה ועמ"ש סי' פ"ח:

(ז) מפני שמצויות:    ועוד מפני שהאשה כבתה נרו של עולם ומ"מ האיש יתקן הנרות (כתבים):

(ח) נר שבת קודם:    אף על גב דקידוש דאורייתא מ"מ על היין דרבנן כמ"ש רסי' ער"א:

(ט) משום שלום הבית:    ולכן אם יש לו נר א' סגי ויקנה אח"כ לקידוש או לנר חנוכה ומ"מ גם בחנוכה בנר א' סגי, נ"ל דסומ' ג"כ תברך דהא נהנה ג"כ ממאורות וכמ"ש סי' ס"ט וק"ו היא מנר חנוכה כמ"ש סוף סימן תרע"ה ע"ש ומ"מ אם יש לה בעל פקח יברך הבעל מיהו אם אוכלת בשלחן א' עם אחרים לא תברך עס"ח דהא ליכא שמחה גבה:

סעיף ד

(י) לא יקדים:    ומכאן סמכו הקדמונים שמשגרין התינוקות לבתיהם קודם ברכו שיצוו להדליק ולא ידליק קודם מנח' (ש"ג במרדכי פ"ב בשם צפנ' פענח):

סעיף ה

(יא) כשידליק:    ראוי שתתפלל האשה בשעת הדלקה שיתן לה הקדוש ברוך הוא בנים זכרים מאירים בתורה (מט"מ בשם בחיי פ' יתרו): יש סדורים שכתב בהם ברכה לנרות אחר יציאת בה"כ ואין לאומרה (רמ"מ פ"ז): כתב מהר"ש בשם מהר"מ ז"ל כשיש חופה בע"ש ומאחרי' בה עד אחר שקיעת החמה והאשה אינה רוצה לקבל שבת לפני החופה אז תדליק הנר בלא ברכה קודם החופה ואחר כך בחשיכה תפרוש ידיה על הנרות ותברך או תאמר לעכו"ם להדליק אחר החופה והיא תברך עד כאן, ותמוה היא דל"ש ברכה בדלוקה ועומדת ועוד דאמירה לעכו"ם שבות ומיהו ב"ה לא גזרו אשבות (עיין סי' רס"א) וע' במהרי"ו שהתיר להדליק בעוד היום גדול ואח"כ לפרוס ידיהם ולברך וכו' ומ"ש שנמצ' בקובץ שמברכין על הנרות בשבת אחר יציאת בה"כ לא ס"ל ולא מר בריה דרבינ' חתים עליה (מהרמ"מ הגמ"נ) ומיהו בדיעבד אם שכח' מלברך עד שחשיכ' יש לסמוך אמהר"ש ועיין סי' רע"ו ס"ב בהג"ה ומ"מ סגי בנר א':

(יב) אחר ההדלקה:    דאם תברך קבלה לשבת ואסור' להדליק וא"כ בי"ט תברך ואח"כ תדליק כ"כ בסוף ס' הדרישה באבן העזר בשם אמו אבל אין חכמה לאשה וכו' דלא חלקו חכמים כמ"ש סי' קנ"ח ע"ש וכ"כ התו' פסחים דף ז' ע"ב:

סעיף ו

(יג) ולברך עליו:    דהדלקת נר חובה משום שלום בית שלא יכשול בעץ או באבן (מרדכי) ואפי' למ"ד בנר יה"כ א"צ לברך מ"מ הכא משתמשין לצורך אכילה להכין כליהם וכלי סעוד' משא"כ ביה"כ וכ"ש לדידן דס"ל דמברכין ביה"כ דחשבי' שלום בית אפי' בלא אכילה (מהרי"ל בתשו' סי' קנ"ה):

(יד) א"צ להדליק בחדרו ולברך עליו:    אבל להדליק צריך שלא יכשלו בעץ או באבן ועמ"א ס"א ועס"ז:

סעיף ח

(טו) שכל א' מברך:    דכל מה דמתוסף אורה יש בה שלום בית ושמח' יתירה להנאת אורה בכל זויות וזויות וכן מה שנוהגת מקצת נשים כשהיא ליל טבילה והמקוה סמוכה לבה"כ ואינם רוצים לילך לביתם שלא יטנפו ולכן מדליקין נרות שלהם בבית הכנסת אין למחות בעדם מ"ד אהדלקה ביה"כ א"נ כשמדליקין בבית ואוכלין בחצר, וא"ת התם משתמש קצת לצורך אכילה ה"נ אפשר דעבדי מידי בבה"כ דנהנה בו בלילה לצורך אכילה וקל למצוא אבל נרות המיוחדות בלא"ה לבה"כ אין לברך עליהם דאין עשויה להאיר רק לכבוד ומיהו בעיר שב"הכ של נשים הוי מרתיפו של השמש שמא חשיב לצורך סעודה למשוך יין בלילה (מהרי"ל סי' נ"ג) וכת' של"ה דמ"מ לא יברכו שנים במנור' א' שיש להן קנים הרבה:

סעיף ט

(טז) ואוכלים בחצר:    משמע דאם אוכל בבית אפי' אין דולקות עד הלילה שרי ומיהו מצוה לעשות נרות ארוכות שידלקו עד הלילה כדאיתא במהרי"ל (של"ה ומט"מ וד"מ):

(יז) הוי ברכה לבטלה:    ואפשר דאם באותו מקום היה קצת חשך ומשתמש שום דבר לאור הנר ליכא איסורא (מהרי"ל נ"ג):

סעיף י

(יח) והמנהג כו':    ואם האיש מדליק ליכא מנהג' ומותר במלאכ' ומ"מ טוב להתנות (ב"ח):

(יט) מקבלת שבת:    ותתפלל מנחה תחלה (מ"ב):

(כ) שהתנה תחלה:    ומ"מ נ"ל דאין להתנות כי אם לצורך מאחר שיש חולקין דאל"כ תברך תחילה ותתנה ועס"ה:

(כא) אבל לא בשאר הנרות:    עמ"ש ס"ו בשם מהרי"ל דמ"מ מברכין עליהם ואפי' מדליק בחדרים שאין משתמשין בהם לצורך אכילה דלא גרע מיה"כ ועמ"ש ס"ט ומיהו דוקא כשיש לו חדר מיוחד ולא בירך על נר אחר וכמ"ש ס"ו אבל אותן המדליקין בבית האכסדרה אין מברכין אפי' לא בירך על נר אחר שאין זה מצו' המוטלת עליו וגם אין משתמשין שם לצורך אכילה אבל במקום שמשתמשי' לצורך אכילה אפי' אחר רשאי לברך כמ"ש ס"ט וטוב ליזהר לכתחלה להדליק במקום אכילה ומיהו נ"ל דדי כשעומד נר א' שם:

(כב) וצריך להניח כו':    עססי"ד וי"ל דהכא מיירי ע"י תנאי:

(כג) ולא להדליק כו':    כלומר שאינו ניכר שמדליק לכבוד שבת (לבוש) ולכן נ"ל דאם עמד שעה מועטת על מקומו רשאי אח"כ להניחה במקום אחר דהא מותר להשתמש לאורה וה"ה דמותר ליטלו ממקומו ולהניחה במנורה גבוה התלויה דהא ניכר שעושה לכבוד שבת ובמרדכי מפרש הטעם דהדלקה במקומו בעינן וזהו ג"כ מקומה ואין אסור אלא כשמדליקין במקום שאין משתמשין בו והניחו אח"כ במקום שמשתמשין בו דקי"ל הדלקה עושה מצוה כמ"ש הטור וכה"ג אמרינן גבי נר חנוכה הדליקה בפנים והוציאה לחוץ וכו' אבל בחוץ ממקום למקום שרי כ"מ ביש"ש ספ"ו דב"ק דכת' שאם הדליקה למעלה מכ' והניחה למטה מכ' אמה שלא יאמרו לצרכו נקיט לה משמע שבתוך כ' ליכא האי טעמא ובמהרי"ו ה' פסח כתב דעיקר ההדלקה תלויה בנרות שעל השלחן ולכן לא ידליקו במקום א' ויניחנה על השלחן דהרואה אומר לצרכו הוא דנקט לה עכ"ל משמע לדידן דס"ל כמהרי"ל כל הבית הוי מקומו ומ"מ יש ליזהר לכתחלה לברך על השלחן ובאגודה כתב וז"ל לכן אין להדליק נר חנוכה שבת וי"ט ולהשימם במקומם אחרי הדלקה אך תחילה ישימם במקומם ואח"כ ידליקם:

סעיף יב

(כד) אם רוב הקהל כו':    ואם רוב הקהל לא היו בבה"כ אין נמשכין אחר המיעוט וכן בעיר שיש בה"כ הרבה אין אחת נמשכה אחר חברתה (כ"ה):

סעיף יג

(כה) מניחו ליפול:    פי' שהולך לחדר כמ"ש סימן רס"ו סי"ב עמ"ש סס"י רס"א:

סעיף יד

(כו) שאותם שהדליקו:    ומהרמ"ט כתב דהמרדכי ס"ל דבקבלה בטעות בצבור שמה קבלה אך שאין המיעוט נמשכים אחריהם וכן כתב הש"ל ורש"ל וכ"פ ד"מ בשם א"ז ואין להקל וכ"כ הרוקח והראב"ן והש"ג ומשמע דאף בחול דינא הכי דיחיד צריך לחזור ולהתפלל וצבור א"צ לחזור כיון שהתפלל בטעות עיין סי' רל"ג וכ"כ הרב"י דלא כע"ש:

(כז) אסור ליגע בו:    כתב א"ז אפי' אחר שלא הדליק עדיין ולא קבל שבת מ"מ אסור ליגע בו ולטלטלו עד מ"ש כיון שהודלק לשבת ע"כ וקשה דבססי' תרע"ד כ' דמותר להדליק נר חנוכה מנר שבת וי"א דהכא מיירי בבני ביתו שיוצאין בהדלקתו ולכן אסורים ליגע אף על פי שהתנו שלא לקבל שבת והתם מיירי באחרים שאינם בני בית עכ"ל ול"נ דא"ז לשיטתיה אזיל דקבלה בטעות שמה קבלה וא"כ הוקצה למצותו כדאיתא בשבת דף מ"ה וכיון שהוקצה לבעלים הוקצה לכל וכ"מ מדכתב כיון שהודלקה לשבת והא דאוסר ליגע דגזרינן שמא ישתמש בו ובש"ל משמע בהדיא דאף שבני הבית אין סומכין בהדלקתו אסורין ליגע אותו נר ע"ש ובססי' תרע"ד מותר כיון ששניהם של מצוה הם א"נ י"ל שלהבת אין בו ממש כדאיתא סוף ביצה גבי שלהבת של הקדש עמ"ש סי' רע"ט סס"א:

סעיף טו

(כח) שקבלו הקהל שבת:    היינו אמירת ברכו לדידן כמ"ש סוף סימן רס"א:

סעיף טז

(כט) אין בכך כלום:    אף על גב דכה"ג מיקרי התחיל באיסור כמה שכת' סוף סימן תרנ"ה מ"מ הכא לא קפדי' כולי האי הואיל ואינו אלא חומר' בעלמא (ת"ה שם):

סעיף יז

(ל) מותר לומר:    דהא אי בעי לא היה מקבל שבת עליו וכל שיש לו היתר מותר אמירה כמ"ש סי' ש"ז ס"ח:

מי שלא תיקן מאכלו יש להמתין עם ברכו ואם הוא סמוך לב"ה אל ימתינו ומ"ש מוטב שיהיו שוגגין וכו' זהו במקום רשות אבל בבית הכנסת לא (ספר חסידים סי' רס"ב):

(לא) וכ"ש במ"ש:    פי' דהא בע"ש כבר קבל שבת וא"א לחזור אפ"ה שרי מטעם דאי בעי לא היה מקבלו כ"ש במ"ש דכל שעה ושעה אם רוצה מתפלל ומבדיל מכ"ש דמותר לומר:

(לב) התפלל והבדיל:    בתפלה כמ"ש סי' רצ"ט:

(לג) ומותר ליהנות:    ול"ד להעושים ב' ימים יה"כ שאסורים לאכול בלילה מה שבישל אחר ביום דהתם לפי דעתם שמסתפקין שמא היום יה"כ א"כ המלאכה הזאת נעשית באיסור דאסור לכל ישראל לעשות מלאכה אבל הכא הוא יודע שכבר עבר שבת רק שהוא לא הבדיל ול"ד למי שלא הניח ע"ת דצריך להקנות קמחו לאחרים אבל אחרים אסורי' לאפות קמחו דש"ה דקמחו נאסר דקנסוהו (ד"מ) וכ"כ בתשובה וכ"פ הב"ח דלא כלבוש דאוסר אא"כ בירך והסיח דעתו מהשבת לא ידעתי מה מועיל ברכת המזון למלאכה וזה פשוט דאם אמר המבדיל וכו' הכל שרי כמ"ש סוף סימן רצ"ט אך צ"ע אם יכול אח"כ לו' רצה בב"ה די"ל דוקא כשהתפלל תפילת חול לא יאמר רצה אבל כשאמר המבדיל לחוד רשאי לומר רצה ועמ"ש סי' ער"א וסוף סימן קפ"ח: