שולחן ערוך אורח חיים רסו יב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רסו · יב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
יש אומרים, דדווקא בחבילה התירו לעשות כן, אבל לא בכיסו; ויש אומרים דהוא הדין לכיסו:
- הגה: ומי ששכח כיסו עליו בשבת, אם הוא בביתו, יכול לילך עמו לחדר להתיר חגורו וליפול שם להצניעו. ואם הוא בשוק, אסור להביאו לביתו, רק מתיר חגורו בשוק והוא נופל, ואומר לאינו יהודי לשמרו, ואם מביאו אין לחוש (אגודה מסכת ביצה ב"י סימן ש"ט). ועיין לקמן סימן ש"י אם הכיס תפור בבגדו מה דינו:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
(ו) אסור להביאו לביתו. איני יודע למה כתב זה כיון שכבר הביא בעל הש"ע סמוך לזה דה"ה בכיסו יש היתרא דלעיל. ומדברי האגודה מרי' דהא דינא אין ראיה דודאי הוא ס"ל כדיעה הראשונה דלא התירו אלא בחבילה ולא בכיסו. כיון דמילי דרבנן נינהו הסומך להקל לא הפסיד כנ"ל:
מגן אברהם
(יז) לא בכיסו: דכיון דאינו כבד ל"ל הכירא בריצה:
(יח) דה"ה לכיסו: היינו במקום שאין יכול להוליכה פחות פחות מד"א כגון שמתירא מלסטים וה"ה אם יש עמו חמור ומתירא כשיניחנה ויטלנה כמ"ש בס"ב יגזלוהו הלסטים דשרי לרוץ (סה"ת) ולדידן דאין לנו ר"ה גמורה אפשר דלכ"ע שרי בכל ענין ש"ג:
(יט) יכול לילך עמו: כיון שהוא בידו יכול להניחו בכל מקום שירצה כמ"ש סי' ש"ח ס"ג, וצ"ע בשבת דף ל"ה אי' שהצריכו להמתין לקבל שבת עד שיצניע התוקע השופר וי"ל דעכ"פ עדיף שלא יבוא לידי כך:
(כ) ואם הוא בשוק: או במקום שאין עירוב (שם) ונ"ל דאם מתירא דהנכרים יקחוהו בשוק רשאי לרוץ כמש"ל:
באר היטב
(ט) לכיסו: היינו במקום שאין יכול להוליכה פחות פחות מד"א כגון שמתירא מלסטים. ולדידן דאין לנו ר"ה גמורה אפשר דלכ"ע שרי בכל ענין. ש"ג מ"א.
(י) לשומרו: ואם מתירא דהעכו"ם יקחהו בשוק רשאי לרוץ כמש"ל מ"א. ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' ד'.
משנה ברורה
(לג) דדוקא בחבילה - שהיא כבדה ואין דרך לרוץ במשא כבד ואית ליה הכירא אבל בכיס שהוא קל אין היכר בריצה:
(לד) דה"ה בכיסו - והיינו במקום שא"א בהנך דרכים הנזכרים לעיל. והמיקל כהי"א לא הפסיד [ט"ז] וכתב המ"א בשם הש"ג דלדידן דלית לן ר"ה אפשר דלכו"ע שרי בכל ענין:
(לה) יכול לילך וכו' - דכיון שהמוקצה בידו יכול לילך עמו לכל מקום שירצה והגר"א בבאורו החמיר בזה ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה בשם הדה"ח. ואם יתיר חגורו תיכף ויפול המעות יוכל להביא לידי הפסד אפשר שגם להגר"א מותר עיין במ"א ס"ק י"ד וסק"כ:
(לו) בשוק - או במקום שלא עשו ברחוב ההוא שיתופי מבואות. ודוקא כשאין מתיירא מן הא"י שמא יקחוהו אבל אם ירא שמא יקחו אותו הא"י רשאי לרוץ עמו לביתו שלא לעמוד כלל כדי שלא יעשה עקירה באמצע הדרך ובתנאי כשנזכר כשהוא מהלך ולא עמד לפוש שלא עשה עקירה כלל בתחלת ריצתו וגם כשבא סמוך לביתו יזרקנה תיכף כלאחר יד לביתו וכנ"ל:
(לז) לשמרו - ואם מתירא לסמוך עליהם רשאי לצוותם להוליך לביתו ועצה זו טוב יותר בשאפשר לו מכל האופנים הנ"ל ועיין בח"א כלל נ"ד ס"ד:
ביאור הלכה
(*) דה"ה לכיסו: ועיין בט"ז וא"ר שפסקו כהי"א הזה. ולכאורה הי"א הזה לא ס"ל כהי"א דס"ח וראיה דהקיל אפילו ריצה שהיא קולא גריעא מהכל [דהרי לא מקילינן לה כ"א בא"א בכל ההיתרים דלעיל וכדאיתא במ"א בשם סה"ת] וכ"ש דמקילינן בכל הנ"ל אבל זה אינו דא"כ לא הי"ל להמחבר לסתום למעלה אלא האמת נראה דהי"א הזה שמקיל קאי רק אמי שהחשיך לו בדרך דהוא קרוב לאונס ושם שיצא מביתו סמוך לחשכה שהוא קרוב לפשיעה ולכך אפילו שכח לבסוף לא מקילינן ליה וזהו טעם הג"ה שבסמוך וכן משמע מבאור הגר"א ובזה יתורץ קושית הט"ז אח"כ מצאתי שכ"כ בספר נהר שלום:.
(*) יכול לילך: עיין במ"ב מה שכתבנו בשם הגר"א ובדה"ח מכריע דבכיס שיש עליה תורת כלי והיא לא נעשה בסיס להמעות כיון שהניחה בשכחה ומותר לטלטלה לצורך מקומה לכן אם היה בידו יכול להוליכו לתיבה אבל דברים המוקצין בגופן כגון מעות ואבנים שאין להם שום היתר טלטול אפי' לצורך גופו או מקומו ונטלו בידו אסור לילך עמהן למקום אחר רק יזרוק אותן תיכף מלבד איזמל של מילה אף שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו מ"מ כשהוא בידו יכול להניחו באותו חדר במקום שירצה דאי יצטרך להשליך האיזמל מידו וישבר מימנע ולא מהיל:.