מ"ג תהלים צה יא

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י
אִם־יְ֝בֹא֗וּן אֶל־מְנוּחָתִֽי׃

"אל מנוחתי" - לארץ ישראל ולירושלים אשר קראתים מנוחה שנאמר (לקמן קלב) זאת מנוחתי עדי עד

אשר מנוחתי - שתהיה להם מנוחה ונחלה, כדרך: ושמחתים בבית תפלתי.

"אם יבואון" - ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אם לדוד אכזב (לעיל פט)

"אשר נשבעתי" - אשר בעבור זה קצפתי עליהם ונשבעתי בחרון אפי שלא יבואון אל מנוחתי זה ארץ ישראל