נשאו - אחר שהזכיר הארץ והשמים הזכיר הימים והנהרות שהם הולכים תמיד, זה הוא: נשאו נהרות קולם.
דכים - הם המשברים והטעם שוה[ כי אחר היותם דכים ינשאו בחפץ הבורא בשלוח מלאכיו שהם הרוחות.
"נשאו נהרות ה'", ר"ל "הנהרות נשאו קולם" לאמר ""נכון כסאך מאז מעולם אתה"", הנהרות הם מדברים זה, ומעידים שה' מנהיג את הטבע שהוא כסאו מאז, וגם שמנהיג הנהגה השגחיית, כמ"ש לה' הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, שמן הימים והנהרות נודע דבר זה שלה' הארץ, כי טבע המים היה לכסות את הארץ וה' שם בהם טבע אחרת שיקוו אל מקום אחד בימים ותראה היבשה, ומזה מבואר שלה' הארץ, ומן הנהרות שערכם לפי המקומות שעל ידם תהיה הארץ ארץ נושבת וימצאו בכ"מ מים להשקות שדי תבואה ולהרוות צמאון בע"ה, מבואר שלה' תבל וכל יושבי בה, וא"כ הנהרות הם נשאו קולם לאמר שנכון כסאך מאז, ושאתה משגיח ג"כ בעצמך, זאת "ישאו נהרות בקולם", וגם "ישאו נהרות בדכים", ר"ל בין במקום מהלך הנהרות ושטף מימיהם, ובין במקום שנדכאו הנהרות בגבול הארץ ונפסקו מרוצתם כדי שיהיה שם ישוב, בכל אלה יעידו שהשגחת ה' מלאה את הארץ:
ביאור המילות
"נשאו נהרות". חוץ ממ"ש בפי', י"ל שדבר ג"כ על הענין הנזכר (סי' מ"ו ומ"ח), ומדבר על הנהרות והים שהתנשאו אז ונכנעו מפני ה' השוכן בציון, שהגם שנשאו קולם ודכים, וגם נשאו קולם מים רבים אדירים משברי ים, נכנעו מפני ה' השוכן במקדש בירושלים, כמ"ש למעלה (כ"ט) השתחו לה' בהדר קדש, ומזה ראו כי לביתך נאוה קדש, וה' ישב שם לאורך ימים:
