מלבי"ם על תהלים צג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · צג · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' מלך", גם סימן זה נמשך למה שלמעלה, שמדבר מהנהגת ה' את עולמו שהוא בשני מיני הנהגות, בהנהגה הקבועה הטבעיית, ובהנהגה הנסיית ההשגחיית שהיא לפי השעה והצורך, והנה ההנהגה הטבעיית נקראת בכתבי הקדש בשם "עז", כי שם עז מציין כח עז מתמיד בלתי מתמוטט, שכן הנהגת הטבע היא עומדת בעז ה' כל ימי עולם בלא שינוי, והנהגה הנסיית נקראת בשם "נאוה", כי בה יתגאה על חקי הטבע ויתנשא עליהם (כמ"ש תעוז ידך תרום ימינך למעלה פ"ט כמש"פ שם) ואמר גם בעת אשר "ה' מלך" ולבש גאות, היינו שיתנשא לעשות נפלאות ולשדד חקי הטבע, לאמר לשמש דום, לים התבקע, לצור הוצא מים, וכדומה, יצייר זה כלבוש, שיתראה לבריותיו כלובש גאות לאמר אני אמלךוך אהרוס אשדד חקי הטבע ובכל זאת בעת ההיא עצמו "לבש ה'" גם "עז" אשר "התאזר", הוא מנהיג ג"כ הנהגה הטבעיית הקבועה שנקראת עז, "ואף תכון תבל בל תמוט" וולא ימוטו החקים הקבועים שבם יסד ארץ ומלואה, ומבואר מן השכל כי הנהגת הטבע הקבועה, לה יתר שאת מן הנס שהוא רק לפי שעה, שהנהגת הטבע הקבוע מודעת עוזו הגדול איך שהתבל נכונה על עמודי החקים האלה לעד לעולם, אבל הנס אין בו עז שהוא רק לפי שעה, ולא תוכל לומר שיש גבורה יתירה במ"ש לים שיתיצבו כמו נד נוזלים בעת יצ"מ, ממה שאמר לים בעת הבריאה שירדו מימיו אל המורד אחר ששניהם נעשו בכח ה', וגם הטבע הוא נס קבוע, והנס הוא אטבע ארעיית, רצוני, שאם נקרא זאת בשם נס מה שנעשה הדבר לא מצד כח עצמו רק מצד דבר ה' וכחו, תהיה הטבע נס קבוע, שכח הטבע אינה מעצמה רק דבר ה' הנצב בה ויעמידה על אופן זה, ואין הבדל בינה ובין הנס רק שבהטבע העמיד כח זה לעולם ובהנס העמידו רק לפי שעה, ואם נקרא זאת טבע מה ששם ה' את הכח המניע הדבר אל פעולתו בו בעצמו, יהיה גם הנס טבע ארעיית, שגם בהנס שם ה' טבע זו לפי שעה, שבעת קי"ס שם ה' טבע המים שיעלה למעלה, וא"כ פעולת הנס קלה מאד נגד פעולת הטבע, כמו שקל יותר לישא משא כבד שעה אחת מלשאתו שנים רבות, אולם בכ"ז נמצא גאוה יתירה וגבורה עצומה בפעולת הנס, ע"י שבעת הנס לא יתבטל גם פעולות הטבע הכוללת, כי ידוע שכל חלקי המציאות דבוקים וקשורים יחד, עד שכל תנועה הנולדת באחד מחלקי המציאות תסבב או תסובב מכל התנועות הנעשות במציאות בכללו, עד שנדמה את המציאות בכללו (כמאשין) הבנוי בחכמה באופן שהגלילים מסבבים את האופנים, והאופנים מסבבים את השלבים, והשלבים מסבבים את המכונות, והמניע הראשון הוא כח הקיטור המניע את (מאשין) בכללו, ואם יבא איש אחד ויחזק בכח באחד מן האופנים או הגלילים ויעכב פעולתו, אז יסבבנו בכחו תנועה נגדיית, אז או שכח הקיטור המניע את המכונה הכללית יתגבר על כח האדם ולא יצלח להעמיד את המכונה, או אם כחו יגבר על כח המניע, בהכרח תשבת המכונה בכללה ממלאכתה הכללית, ולפ"ז אם היה הנס בהעמדת תנועת המציאות כולו וביטול הטבע בכללה היה זה דבר קטן בערך ה', אחר שהוא המניע הראשון המניע את הכל ובידו להניע כמו שירצה, אולם אחר שהנס הוא תמיד ענין חלקי, למשל שיבטל תנועות המים וטבעם, או כח האש וטבעו, ויתר המציאות נשאר על טבעו והולך כדרכו, עד שצריך לסבב בידו האחת את התנועה הכללית של המערכה בכללה שהולכת כדרכה תמיד, ובידו האחרת צריך הוא לעכב את תנועה החלקית של פרט אחד מן המציאות להוליכה לצד אחר, ושבכ"ז לא תבוטל המכונה בכללה, והטבע והעולם ילכו כדרכם, זה פלא גדול ונס להתנוסס, וז"ש שבעת אשר "ה' מלך וגאות לבש" שהוא בטול תנועת החלק מן המציאות, בכ"ז "לבש" ה' ג"כ "עז" אשר "התאזר", והראה כחו ותעצומו במה "שאף תכון תבל תמוט", שהעמדת החלק לא תעכב מרוצת הכלל ומהלכו:

ביאור המילות

"גאות, עז". עי' מ"ש מיכה (ה' ג', ישעיה י"ב ה'):

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נכון", השמים נקראים בשם כסא ה', כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו, והוא הנהגת מערכת השמים שעל פיו ינהיג העולם לפי חקי הטבע הקבועים, "וכסא זו נכון מאז", שמששת ימי הבריאה הכין את הכסא שבאמצעותה ינהיג כפי חקי הטבע, ובכ"ז לא ינהיג ע"י הכסא לבדה שהיא המערכת, רק "מעולם אתה", גם אתה בעצמך נמצא מעולם להנהיג שלא באמצעות הכסא רק ע"י הנהגה אחרת נסיית השגחיית שמיוחס אליך בעצמך:

ביאור המילות

"כסאך". מרמז תמיד על הנהגת השמים עי' ישעיה (ו' א').

" ומאז". ר"ל מעת תכון תבל בל תמוט:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נשאו נהרות ה'", ר"ל "הנהרות נשאו קולם" לאמר ""נכון כסאך מאז מעולם אתה"", הנהרות הם מדברים זה, ומעידים שה' מנהיג את הטבע שהוא כסאו מאז, וגם שמנהיג הנהגה השגחיית, כמ"ש לה' הארץ ומלואה כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, שמן הימים והנהרות נודע דבר זה שלה' הארץ, כי טבע המים היה לכסות את הארץ וה' שם בהם טבע אחרת שיקוו אל מקום אחד בימים ותראה היבשה, ומזה מבואר שלה' הארץ, ומן הנהרות שערכם לפי המקומות שעל ידם תהיה הארץ ארץ נושבת וימצאו בכ"מ מים להשקות שדי תבואה ולהרוות צמאון בע"ה, מבואר שלה' תבל וכל יושבי בה, וא"כ הנהרות הם נשאו קולם לאמר שנכון כסאך מאז, ושאתה משגיח ג"כ בעצמך, זאת "ישאו נהרות בקולם", וגם "ישאו נהרות בדכים", ר"ל בין במקום מהלך הנהרות ושטף מימיהם, ובין במקום שנדכאו הנהרות בגבול הארץ ונפסקו מרוצתם כדי שיהיה שם ישוב, בכל אלה יעידו שהשגחת ה' מלאה את הארץ:

ביאור המילות

"נשאו נהרות". חוץ ממ"ש בפי', י"ל שדבר ג"כ על הענין הנזכר (סי' מ"ו ומ"ח), ומדבר על הנהרות והים שהתנשאו אז ונכנעו מפני ה' השוכן בציון, שהגם שנשאו קולם ודכים, וגם נשאו קולם מים רבים אדירים משברי ים, נכנעו מפני ה' השוכן במקדש בירושלים, כמ"ש למעלה (כ"ט) השתחו לה' בהדר קדש, ומזה ראו כי לביתך נאוה קדש, וה' ישב שם לאורך ימים:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מקולות מים רבים אדירים משברי ים", והים ומימיו ומשבריו (היינו מקום שישברו גלי הים בל יעברו חקם ובל ישטפו את היבשה, כמ"ש אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו), הם יתנו קולם לאמר כי "אדיר במקום ה'", שה' הוא אדיר במרום ומנהיג את מערכת השמים והטבע הכללית לפי רצונו וכולם נכנעים לפניו:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עדתיך", שיעורו "מקולות מים רבים עדתיך נאמנו מאד", העדות שהעדת אתה הם נאמנו יותר מקולות מים רבים אדירים, שהקולות האלה של המים יעידו שאתה מושל על מערכת השמים והטבע ומנהיגם כרצונו ויאמרו שהוא אדיר במרום, אבל אתה העידות כי אינך אדיר במרום לבד כמנהיג מרחוק, רק כי "לביתך נאוה קדש", העדות שקבלנו ממך היא שאינך רחוק מאתנו יושב מרום רק אתה יושב בבית המקדש ומנהיג שם השגחה נפלאה למעלה מן הטבע שזה נקרא קדש שהקדושה הוא ההבדלה מן הטבע, והנהגה זאת היא בביתך, במה שאתה שוכן בבהמ"ק, ולא שתעשה נס ופלא לפרקים רק ה' בביתו "לארך ימים", עד שהנהגה ההשגחיית היא קבועה לארך ימים ומתמדת: