לדלג לתוכן

מ"ג תהלים פח א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁ֥יר מִזְמ֗וֹר לִבְנֵ֫י־קֹ֥רַח
לַמְנַצֵּ֣חַ עַל־מָחֲלַ֣ת לְעַנּ֑וֹת
  מַ֝שְׂכִּ֗יל לְהֵימָ֥ן הָאֶזְרָחִֽי׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"על מחלת לענות" - על חולת אהבה וענויה שהיא מעונה ביסורי הגלות

"משכיל" - כל מקום שנאמר משכיל ע"י תורגמן נאמר שהיה הנביא מעמיד תורגמן לפניו וכשרוח הנבואה באה לו אומר את הנבואה לתורגמן והוא משמיעה

"להימן האזרחי" - אחד מן המשוררים בכלי שיר ויסדוהו בני קרח את המזמור הזה שיאמרהו הימן על הדוכן

"להימן האזרחי" - מבני זרח בן יהודה היה שהוא מיוחס (בדברי הימים א' ב') ובני קרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה היו חכמים גדולים כמו שנאמר בשלמה (מלכים א' ד') ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויסדו מזמורים ונקבעו בספר תהילים לכך נקראו בני מחול כך מצאתי בפירושים מדוייקים

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שיר מזמור לבני קרח - בעבור היות מחלת פתח לעד נאמן שהוא סמוך, על כן אמרתי כי זה השיר על נועם פיוט תחלתו מחלת ובפיוט היה לבי או גופי שנסמך מחלת אליו, גם זה המזמור על חולי המשורר.

ומלת לענות – כמו קול ענות. אמר ר' ישועה: שזה הימן הוא נכד שמואל וקראו הכתוב אזרחי כי הוא אזרח במשוררים כי רוב המשוררים הם בניו ובני בניו ככתוב בדברי הימים. ויש אומרים: כי אל"ף נוסף והוא בן זרח ואחיו איתן.

ואחרים אמרו: כי הימן ואיתן אחים והיה שם אביהם אזרח.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"מחלת" - שם כלי נגון

"לענות" - להרים הקול בשיר כמו וענו הלוים וגו' קול רם (דברים כז

מצודת דוד

"להימן" - המזמור הזה נמסר להימן שהוא יאמר על הדוכן (ועל כי אמר למנצח ר"ל שנמסר לבן לוי המנצח בשיר חזר ופירש שנמסר להימן שהיה מן הלוים)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שיר על מחלת לענות", הוסד על חולה המתיאש הצועק בחליו, ויען שתפלה הזאת מתחלתה עד סופה אין בה תנחומים רק צעקת שבר ותכלית היאוש, אומר כי הוסד לענות, לצעוק ולהרים קול, ויש בדבר משל ומליצה שהחולה הפרטי הצועק הוא משל אל הגוף הכללי שהוא גוף האומה הישראלית שנדמה כחולה הבא עד שערי מות, ונדמה כאילו מת כבר ושוכב בקבר, שזה משל על אבדן מלכותה, ומה שנשבתה מהיות לגוי ופיזור האומה בין עמים רבים אשר כבשום לעבדים ושפחות, שזה יצויר כקבר ושאול בו נקבר הגוף הכללי, כמ"ש הנני פותח את קברותיכם עמי, רק שהם עוד מרגישים צרותיהם ומכאוביהם כגוף חי המרגיש מכאוביו, ועז"א משכיל להימן, שיש בו דברי שכל טוב על מחלת האומה ומכאוביה:

ביאור המילות

"לענות". הרמת קול, כרם חמר ענו לה (ישעיה כ"ז):